הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
משינה :: להתראות נעורים שלום אהבה
הד ארצי, 1995    [אלבום]
''את לא כמו כולם'', יפיפה היום כמו אז ותענוג לבסיסטים באשר הם. ''עכשיו את בוכה'', שבזכותו למדתי שיש דבר כזה Atom heart mother, עם הצ'לו הנהדר בתחילתו והשירה המאיימת בסופו. מעל כולם חולש ''רכבות'' שבכלל מגיע באמצע האלבום.
מאת: אלעד (ברנט) לוי בתאריך 03/03/09

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
ארז הלוי
השער נפתח
panic
ensemble

panic
ensemble
שירלי קונס
מחוץ לתמונה
תעני אסתר
תעני אסתר
רם צ'קרוב
מבט שקוף שמים
שחורים
המוסד
קורא לי עכשיו
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 10 (1 מדרגים)

להתראות נעורים, שלום משכנתא   מתוך פרוייקט שורשים
רוצים גם?
התקליט הראשון שקנו לי היה 'משינה' של משינה. עד אז חייתי על דיאטה ארוכת שנים של שלמה ארצי מצד אימא וריצ'רד קליידרמן מצד אבא. זה לא שהיו לי תלונות, כי הייתי בן 6, אבל זה לא ממש עזר לי להתכונן להלם שהגיע מצד האלבום הראשון של משינה. ממרחק השנים, מצחיק אותי שבזמנו חשבתי שמשינה הם להקה חדשנית. במקום לכתוב על כל הקריירה של משינה או להיכנס לויכוח הישן נושן של ''ממי הם גנבו באיזה אלבום ולמה'', אני פשוט אסתפק בהצהרה הפשוטה ששמעתי את כל האלבומים שלהם בחיי (במובן של ''קניתי אותם ביום שיצאו'') ועד היום אני אוהב אותם. את כל החיבה שלי למוזיקה ואת העובדה שלמדתי לנגן אני חייב למשינה, כי רציתי להיות כמוהם.

ולכן הפירוק שלהם תפס אותי לא מוכן, אם כי ממרחק השנים הוא הגיע בדיוק בזמן.

פלשבק להופעת הפירוק, טייק 2. הרמקולים צועקים באון את הסיסמה ''מי שדוחף אינו חבר'',
שהפכה למאוד אירונית, שבוע לפני רצח רבין. אני נדחף עם הקהל בפארק הירקון, צולח את טיפקס ואיפה הילד ומגיע למעמד הקדושה, מיליון מטר מהבמה, אבל מי שם זין. את ''מכונת הזמן'' חרשתי בדיסקמן בכל טיול אפשרי של נוער לנוער וידעתי לנגן בע''פ את כל השירים ב''מפלצות התהילה'', כולל הגניחות של בנאי, הסולואים של ברכה והמעברים של דיין. כילד בן 15, חשבתי בזמנו שהאלבום הזה הוא יחסית חלש בלהיטים, שהפאתוס של יוסי בנאי בתחילת ההופעה מיותר, ובכלל, למה לעזאזל משינה מתפרקת?


בורגנים? אנחנו הופענו בפינגוין!



פלאש פורוורד לעכשיו. אני פוגש את האלבום שוב כדי לכתוב עליו ביקורת, אחרי שלא שמעתי אותו במשך פרק זמן די מכובד. קודם כל התמונות, שכמו במפלצות התהילה מהוות חלק אקוטי מהאלבום. אם שם פגשנו את משינה המופרעת, בהאנגר אפל עם תחפושות מנייר כסף, פה יש כמה חבר'ה מבוגרים, שלא לומר בורגנים, רחמנא ליצלן, בסוודרים וחליפות אדומות, חלקם מקריחים, כולם משדרים, לא יודע מה, בטח שלא תמימות נעורים. עיון נוסף בעטיפת האלבום מגלה שיובל בנאי אחראי על כל המילים והלחנים. די מפתיע, אחרי רצף אלבומים שבהם שלומי ברכה היה הדומיננטי. ברטרוספקטיבה, זה דווקא לא מפליא כשרואים לאן הלך בנאי בקריירת הסולו ולאן הלך ברכה. לא שאני חלילה מזלזל, אבל רצינות רבה לא הייתה באחרון.

בום! מכת סנייר וליין הבס האגרסיבי נכנס. בהופעה זה רוכך בדיעבד בדיבור של יוסי בנאי, אבל באלבום, השירה של יובל בנאי, כמעט דיבור, היא ממש מעיקה, ולא במובן הרע. מבחינת טקסט, מדובר לדעתי באחד מהשירים היותר דחוסים שנכתבו, והוא כולל את השורה האהובה עליי, 'מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל'. השיר התחבר לי לראשונה עם העובדה שיש חיים שלמים בחוץ, ואפשר לשיר עליהם (כך למשל ישנה ההתייחסות בשיר להפסד של מכבי ת''א למכבי חיפה, 5:0, ולטבח בחברון).

מצד שני, יש גם שירים באלבום שירים שאפשר יפה בלעדיהם. זה נכון ש''אני כל כך שמח'' מדבר על תחושת הלהקה רגע לפני הסוף, אבל זה לא הופך אותו לשיר פחות בינוני. את אותו דבר אני יכול להגיד על ''הוא מאמין'', שנכתב או לא נכתב ע''פ סיפור הכת של דייויד כורש. ראוי לציון, מבחינתי, מבין השירים החלשים יותר, ''היה לי חלום'', כי למרות שהוא מטופש, הוא מהווה אקורד סיום נהדר ומבודח ללהקה שאף פעם לא לקחה את עצמה יותר מדי ברצינות, וזאת אולי התכונה הכי חשובה שלהם מבחינתי.


מה זאת אומרת ''אפשר להוציא אלבום גם בלי חסויות''?!



ומה עם השאר? ''את לא כמו כולם'', יפיפה היום כמו אז ותענוג לבסיסטים באשר הם. ''עכשיו את בוכה'', שבזכותו למדתי שיש דבר כזה Atom heart mother, עם הצ'לו הנהדר בתחילתו והשירה המאיימת בסופו. מעל כולם חולש ''רכבות'' שבכלל מגיע באמצע האלבום.

מבחינתי, אפשר היה לוותר על כל האלבום ולסכם רק עם השיר הזה. שיר הסיכום האמיתי של האלבום. רק מי שנמצא בסוף של משהו, יכול לשיר בביטחון על הרכבות שהחמיץ. זה לא שיר סיום ללהקה, זה שיר סיום לתקופה, אמיתי וכנה. מי ששר שיר כזה - מותר לו לשיר אח''כ ''תחזור תחזור'' בלי מילימטר של ציניות, ושהקהל ישיר לו את זה בחזרה. מי ששר שיר כזה, כנראה ראה איזה דבר או שניים בחייו. ממרחק השנים אני יודע להעריך את זה, מה שבטח לא יכולתי לעשות בתור ילד בן 15. האלבום אולי לא עומד בפני עצמו, אלא רק כסיכום דרך של הלהקה, וככזה הוא עושה לה כבוד, אבל ''רכבות'' שייך לפנתיאון בלי קשר למה שקדם לו ומה שיבוא אחריו.

בנקודה הזאת אני אמור לעשות פלשבק להופעה ולהבין ברטרוספקטיבה את היופי שגלום ב''תחזור תחזור'' (לא שלא צעקתי את זה בגרון ניחר בהופעה, רק שלא ממש התכוונתי לזה). כמובן שזה לא יקרה, ויוסי בנאי כבר לא יציג אותם כמו אז. נשאר לי רק לשמוע את קולו הערב באלבום, ולהתגעגע דרכו ודרך השירים לתקופה שהייתה ושנגמרה עם האלבום, לא רק עבור הלהקה אלא גם עבורי. אני בוחר לא להתייחס לשום דבר שמשינה עשתה מאז. אני התבגרתי, והאלבום נעשה קטן עליי, אבל תמיד כיף להיזכר. ראבק, משהו בחיי הולך להשתנות.

שתף
אלבומים קשורים:
שלומי ברכה :: צ'אפלין צ'ארלי ||| משינה :: מפלצות התהילה |||

אמנים קשורים:
madness || שלומי ברכה || pixies || 

סגנונות נוספים:
רוק עברי | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©