 רוצים גם? |
|
 |
הפיקסיז הוציאו השנה אלבום חדש ועשו אותי מאוד מאושר. שלא תטעו, אני לא מאלו שמדחיקים את פירוק הלהקה. כל עוד הם ממשיכים לשחרר חומרים גם כשהם רשמית לא פעילים, מצדי שיישארו מפורקים. לא שאתנגד לסיבוב הופעות-איחוד שיעבור גם באזורנו, אבל אני מפוכח כי גדלתי לתוך מציאות נטולת לוקסוס זה. הפיקסיז הוציאו אלבום חדש, וההייפ אכזב. אמנם עשו לאוסף הבי-סיידים של הלהקה יחצ''נות כשהוא יצא (וגם כתבה ב-Ynet), אך אני מנחש שרוב סיכומי השנה לא יזכירו אותו, ואני כאן כדי לתקן את העוול.
מנקודת מבטי, זהו אלבום חדש, כמעט לחלוטין. את רוב הקטעים בו לא הכרתי, ואת אלו שכן, בביצועים אחרים מאלו שכאן. זה אלבום שהצליח, גם היום, להביא אותי להיכרות יותר אינטימית עם הלהקה הזו, שבשנים האחרונות הבנתי שבלעדיה רוב האלטרנטיבה של הניינטיז שגדלתי לתוכה לא הייתה נשמעת אותו דבר. אסופת שירים שהזכירה לי את מה ששכחתי ברוב טיפשותי לכמה חודשים, שמדובר בלהקת הפאנק הטובה והמפותחת ביותר שאני מכיר.
שני הקטעים הפותחים, וזה המסיים, הם גרסאות שונות לשירים מוכרים. ''River euphrates'' מופיע כאן בגרסה פחות מעובדת, ועדיפה בעיניי. בין לבין, שאר השירים הם מהרועשים של הלהקה, כאשר דווקא הגרסה החיה ל''Wave of mutilation'' התקועה באמצע, הרבה יותר רגועה ושלווה מזו שב''דוליטל'', ומביאה להתבוננות אחרת על השיר (קתרזיס הכרחי). כמו גם ''Baily's walk'' לכל מי שהמילים של בלאק עושות לו את זה. ''In heaven'' כבר מוכר לקהל הרחב אפילו משנים עברו, והיה ברור שייכנס לאוסף.
שיא האלבום מבחינתי הוא בקטעים המסיימים אותו. ''Make believe'' הוא שיר אהבה יפהפה של דייב לאלילת הפופ מהשמונים, דבי גיבסון. הקאברים ל''Winterlong'' של ניל יאנג (בבצוע קים דיל) ול''Evil herated you'' (מתורגם לספרדית), מראים שגם שירים של אחרים הם יודעים להשביח. ''Velvety instrumental version'', ''Santo'' ו''Build high'' נותנים סיומת קופצנית לאוסף, וזו הפאזה של הפיקסיז שאני אוהב יותר. ''Theme from narc'' נמצא בשביל הטריוויה וכדי להלהיב את הגיקים מהטכניון שמעריצים את הלהקה (ויש הרבה כאלו מאז ''מועדון קרב'').
אמנם זה מעט אנכרוניסטי מצדי לבחור בפיקסיז כ''גיבור הלא מושר 2001'' - שנה בה יצא אלבום הסולו השביעי של פרנק בלאק, שמועות עקשניות על הקרוב של הברידרז מתרוצצות בשטח, ו''?Where is my mind'' מושמע כל לילה בשתיקת הכבישים - אבל זו הייתה 2001 שלי. מוזר, אבל בשנה האחרונה הדברים שחידשו מוסיקלית, לי אישית, יצאו לרוב לפני למעלה מעשור וחצי. הפוסט-רוק, האמנים של ווארפ, הספייס-רוק שזוכה לעדנה מחודשת ומוגברת, כל זה חלף לידי ברובו ורק לכלוכים מעטים נשארו אצלי באוזן. אם הסטרוקס הם הדבר הכי מרענן שיש ל-NME להציע, גם לי מותר. בי-סיידס של הפיקסיז הם עדיין חומרים יותר טובים מרוב מה ששמעתי השנה.
עבור המעריצים השרופים, כאלו שכבר מזמן יש להם את כל הסינגלים, אין באוסף הזה שירים חדשים. מה שהופך אותו מיותר מבחינתם. כידוע, יש רבים כאלו, ולכן, כנראה, צפי המכירות היה נמוך, והדיסק עולה פחות מחמישים שקלים בחנויות. או אולי בגלל שגם התאגידים צמאי הכסף, אפילו הם מכירים בהכרחיות ובנחיצות של הפיקסיז עבור כולנו. באמת להקה שחובה על כולם שיחזיקו את כל אלבומיה בבית. גם את זה.
