הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
will oldham :: guarapero: lost blues 2
drag city, 2000    
הוא שייך לנישה של אלו שקשה לתייג את המוסיקה שלהם תחת ז'אנר מסוים – הוא יוצר מעין פיוז'ן מתוחכם של קאנטרי אלטרנטיבי, אינדי אמוציונאלי ולואו-פיי. לעתים הוא מזכיר קצת את ניל יאנג וסמוג - במינונים הנכונים
מאת: undertow בתאריך 06/01/02

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
spiritualized
ladies and
gentlemen we
are floating
in space
jackson
browne

running on
empty
pearl jam
vitalogy
the country
teasers

destroy all
human life
ben folds
five

ben folds
five
david bowie
young
americans
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

Guarapero: Lost Blues 2
רוצים גם?
גוורפרו הוא אוסף בי-סיידים, ביצועים חיים וקטעים שטרם הופיעו במקום אחר. יש הטוענים שהוא מיועד למעריצי הארדקור בלבד, והם גם צודקים, בסה''כ. הבעיה עם אוספים דוגמת זה, היא שרק המעריצים הפנאטיים מסוגלים לרדת לעומקם של הניואנסים הקטנים החבויים בשירים
– משמע, בחירת השירים יכולה להיות סתומה לחלוטין למי שטרם מכיר את האלבומים על בוריים. לכן, הנחתי שעשיתי טעות בבחירת גוורפרו כאלבום הראשון של אולדהם שיככב באוסף שלי – ''טעות'' שבדיעבד התגלתה כטובה.

בגוורפרו, הפולו-אפ ל''Lost Blues & Other Songs'' של 1997, מופיעים מספר קטעים שאוזן שאינה מאומנת בפאלאס (שם הגג לאליאסים הרבים תחתם פועל אולדהם) לא תקלוט בשמחה, בלשון המעטה. אך באותה מידה, יש משהו יפה ואישי באוסף הזה, שכמעט מוחק מהזיכרון את השירים המביישים. הוא בנוי מקטעים שהם כמעט לגמרי לא-מעובדים, מלאים בכנות ערומה ויפהפייה.

את האלבום פותח ''Drinking Woman'', שמצליח לתאר את התלות בטיפה המרה בצורה מרגשת עד כדי כאב. ב''Let The Wires Ring'' המבהיל, מפגין אולדהם את אופיה האינטימי המובהק של כתיבת השירים שלו. חלק מהקטעים – ''For The Mekons Et Al'', למשל - כמו יועדו להתנגן באולם קטן ומתפרק, בעוד הגיטרה מרשרשת והזמר זועק ומזייף.

אחד הדברים היפים ביותר אצל אולדהם, היא הליריקה הפואטית שלו. היא אינה מבריקה, אך בעזרת הגיטרה מצליחה לרדת לעומקים לא רעים בכלל. הפשטות קורנת מכל אחד מהשירים, ואפילו ההפקה הטרחנית של דייב פרידמן לא הייתה יכולה לשוות להם ממד חודר יותר ואנושי.

אולדהם בוחר להסוות עצמו באינספור שמות, אבל אלו לעולם לא יצליחו לטשטש את הסטייל הייחודי שלו. הוא שייך לנישה של אלו שקשה לתייג את המוסיקה שלהם תחת ז'אנר מסוים – הוא יוצר מעין פיוז'ן מתוחכם של קאנטרי אלטרנטיבי, אינדי אמוציונאלי ולואו-פיי. לעתים הוא מזכיר קצת את ניל יאנג וסמוג - במינונים הנכונים.

מצד אחד, ניתן לחשוב שזה אלבום צפוי לחלוטין, אבל ככל שחולפות הרצועות, מתגלה שלא כזה המצב. אם תקשיבו טוב-טוב, אולי תשמעו אפילו את מכונת התופים ב''Boy, Have You Cum?''. כל המרכיבים האלו בונים אלבום שיכול להשכיח את הדאגות בתוך שניות.

נוצרת ההרגשה שאולדהם מפשיט מהשירים את כל השכבות שמאפילות עליו ומשאיר רק את מה שהוא באמת צריך כדי לגרום ללב לצרום ולו רק לשניה. וזו, רבותיי, המשמעות של מינימליזם מוסיקלי, או במונחים פשוטים - ''לואו-פיי''.
שתף
אלבומים קשורים:
badly drawn boy :: the hour of bewilderbeast ||| אריאל קן :: אריאל קן ||| the silver jews :: starlite walker ||| beck :: mutations |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©