 רוצים גם? |
|
 |
כמעט חודש שהאלבום השלישי והאחרון של צוקי אצלי בסטריאו, ועדיין לא הצלחתי לגרד את מעט המילים הנדרשות כדי לרצות את השרת. הזמן עובר, והאצבעות נעצרות מול המקלדת, לא מצליחות להנפיק דבר. ועוד יכעסו עלי הקוראות והקוראים, שאיני משקיע במלאכת הכתיבה כמו שמשקיעים הם במלאכת הקריאה.
אבל אני מוכל להשבע בפני כל בית דין שתעמידו לפני, שזו אינה אשמתי. זה פשוט שצוקי, טכנאי אולפן מגוש-דן, הצליח, אם בכוונה או אם בטעות, להקליט אלבום שהיה מרצה מאוד את סאטי: הוא עוקף מימין את מרכז ההבנה שבמוח, וממשיך בכביש הישיר אל מרכז ההנאה, שם הוא מתיישב זקוף גו ומתחיל בעיסוי מקצועי שכזה, כאילו בילה את כל חייו בלמידה אינטנסיבית של איפה ואיך ללחוץ כדי שכל רמ''ח אבריך ושס''ה גידיך יאמרו שירה.
רק מהתבוננות בעטיפה היפהפיה (ויש הגורסים שרק בגינה משתלם לרכוש את האלבום), אפשר להבין שהתקליט הזה הוא תקליט של סתיו. כבר לא ממש חם, עוד לא ממש קר, והשלכת (ואם לא כאן אצלנו, תמיד אפשר לדמיין את ניו-אינגלנד. מכשפות שורפים גם כאן וגם שם), נהדרת. עלים שחלקם הוקלטו באולפן אנלוגי, ואחרים שנושרים מהציוד האלקטרוני, מרחפים בחלל, צבועים בגוונים המשתנים של ספייס-רוק ופסיכדליה קלה.
מדובר באלבום מאוד קטן: הוא כולל 19 שירים קטנים, כשתי דקות האחד, בנימה מאוד אישית ועדינה. רק צוקי והמאזין, בלי שום נסיון להתחכם - ודווקא בזה כוחו של האלבום, שמושך את המאזינים בלי שישימו לב, כמו הרוח שדוחפת את הנדנדות כשאין אף אחד לידן. כמו סירת משוטים שנעה לאיטה, בטיול בין האיים (כי צוקי עצמו, אם להאמין לקומוניקט, מעדיף לקרוא לקטעים שלו איי-שירים, ולא שירים-ממש), מתנדנדת לאט בגלים.
כך שגם בלי שיהיה כאן בארץ סתיו אמיתי, מצליח צוקי להוציא אלבום סתווי נהדר, שנשמע יחודי מאוד, עדכני מאוד, ואישי מאוד. בדיוק מה שרציתי (מבלי לדעת שאני רוצה בכלל).
