 רוצים גם? |
|
|
 |
זרם הסינגר-סונגרייטר במוסיקה התפתח בשנות השישים והגיע לשיאו בשנות השבעים (דונובן, קט סטיבנס, לאונרד כהן, טים הארדין, דון מקלין). הזמרים היוצרים האלה בחנו נושאים חברתיים ואישיים דרך המוסיקה שלהם. השירים היו שירים אישיים של התבוננות עצמית, והדגש הושם על השיר עצמו (לעומת הביצוע, הנגינה או ההפקה).
Lenses הוא תקליט חדש של סינגר-סונגרייטר ישראלי מצויין בשם ג'ואן. ג'ואן שר באנגלית שירים חדים, חזקים.
''אלוהים יודע עד כמה אני שונא את החוטים האלה
וכמה אני אוהב לבלות איתם את הלילה
אלוהים יודע עד כמה אני שונא את המכונה הארורה הזאת
אבל אלוהים גם יודע שזה הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים
מכונות שומרות אותך נושם. מכונות מחזיקות אותך בחיים''.
השירים האלה מוגשים באלבום בהגשה עדינה מאד, עטופה בצלילי לו-פיי אלקטרוניים. רגע, מה זה בעצם לו-פיי אלקטרוני? זה להוציא צלילים מיוחדים מהכלים ומהרמקולים, בלי להתחכם יותר מדי עם מיכשור. והצבע הזה שמוענק לשירים, משתלב איתם בצורה נפלאה.
בשמיעה הראשונה, ברגע מסויים, הסידי של ג'ואן עוד לא הסתיים, והלכתי להוציא תקליט מהתקליטיה, ניגבתי את האבק ושמתי אותו על הפטיפון. אחר כך העברתי במגבר כמה פעמים בין הסידי לתקליט. אי אפשר היה לטעות בהקבלה. סינגר-סונגרייטר מוכשר להפליא עם שירים מלודיים, עטופים בצלילי פידבק שצובעים אותם. לתקליט המאובק קראו
החלילן בשערי הרקיע, והשירים שבו הם של סינגר-סונגרייטר אחד בשם סיד בארט.
האלבום מעוטר בציורים של ג'ואן, שכמו השירים - משורטטים בקווים גסים, בצבעים חדים וברורים, כמו השירים - הם אישיים וחשופים. אבל ציורים הם דבר שאתה מביט בו וממשיך הלאה, והשירים, השירים האלה לא עוזבים אותך, מאז שהוא הגיע, אני שומע רק תקליט אחד. ונהנה. מאד.
''בן-אדם יכול לנסות, ובן אדם יכול ליפול ולמות למען המטרה שלו,
בן אדם יכול אפילו להזיל דמעות של דם, ואף אחד לא ישמע את הקריאה שלו''.
את הקריאה הזו של ג'ואן, מאד כדאי לכם לשמוע.
