הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
הד ארצי, 1983    
נדמה לי שכבר אז האלבום נשמע מעט תמים מדי, נוסטלגי ומיושן (בהשוואה לדודה נניח, לתיסלם ובנזין ובטח בהשוואה ל`חתונה לבנה`), אבל מתברר שלבעל החן הבלתי נגמר מותר, בדרך ככל, מה שלאחרים כבר מזמן אסור. ככה זה
מאת: אספנבו בתאריך 25/01/02

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
כנסיית השכל
קח שירים
דבק
נגרים
ארז הלוי
הלילה
seven morgues
fallacious,
formless and
fragmentary
hadara levin
areddy

the move
שלומי שבן
עיר
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8    דירוג הגולשים: 8.7 (3 מדרגים)

40:06
רוצים גם?
לא תמיד נעים להודות, אבל יש מצבים שבמוקדם או במאוחר חובב הרוק הישראלי הממוצע ימצא את עצמו בהם. לא מדובר בטבילות אש גורליות, בריטואלים שאי אפשר לחיות בלעדיהם או בטקסי חניכה שחוקיהם הנוקשים ברורים וידועים. אלה אותם מקרים טבעיים לכאורה שאיכשהו פשוט קורים, אירועים קטנים שהופכים לציוניוני דרך בכניסות השונות לעולם המופלא המוכר לרבים. לנסות לזהות למי בדיוק שייך כל סולו בקרבות הגיטרה של כוורת; לפסוע בחשש בפעם הראשונה בשינקין ולשאול בשקט בשקט איפה זה האוזן השלישית; לגלות להקה חדשה ומצוינת, לשמוח עד הגג כשיוצא להם אלבום ולהבין באיחור שאתה די לבד בעסק; לשאול את ההורים אם נשאר להם במקרה עותק ויניל מ`שבלול` או `סוף עונת התפוזים'; אחד המצבים היותר שכיחים הוא לגלות ב`חור בשחור` ודומיו עותק של `40:06` ולהחליט לאמץ אותו לחיקך לא רק משום ערכו המוסיקלי אלא גם משום שחייבים לגלות, פעם אחת ולתמיד, אם זהו באמת האורך שלו.

`40:06` מ-83` הוא למעשה חציו השני של `גידי גוב - תקליט ראשון` שיצא ב-78`. נכון, לא מדובר ממש בצד א` וצד ב` כמו למשל ב`ראבר סול` - `ריוולבר` (או `תן לי שלאגר` ו`תן לי שלאגר 2`), אבל קווי הדמיון וההמשכיות קיימים בהחלט. מה גם שכמו שאמר ג`ורג` מרטין על האלבום הלבן - ''אם היינו עושים ממנו תקליט אחד הוא היה יוצא מאוד טוב'' - כמות השירים בשניהם שהפכו ללהיטים היתה מאכלסת בקלות רב-מכר בלתי נשכח. מהראשון ניתן לקבץ את `העיקר זה הרומנטיקה`, `בואי נשאר`, `בלעדייך` ואפילו `זמר לספינה (שקיעה נוגה)`. מהשני צפים באופן די ברור `הכל פתוח`, `כלים שלובים`, `שטח ההפקר`, `טוב שבאת` ו`יש אי שם`. זהב? פלטינה כפולה.

כמעט 20 שנה אחרי שיצא, מציע 40:06 בריחה אסקפיסטית לא מזיקה מהמציאות המתישה, לצד תמימות ישראלית זהו-זהית אינסופית של ראשית שנות השמונים, בתוספת לבחירות מוסיקליות מעניינות. גוב אף פעם לא היה זמר פוליטי בפ` הידיעה וגם כאן בחר להתמקד במשובה התל אביבית (דיזנגוף 99) ולא התייחס למלחמת לבנון (למשל). נדמה לי שכבר אז האלבום נשמע מעט תמים מדי, נוסטלגי ומיושן (בהשוואה לדודה נניח, לתיסלם ובנזין ובטח בהשוואה ל`חתונה לבנה`), אבל מתברר שלבעל החן הבלתי נגמר מותר, בדרך ככל, מה שלאחרים כבר מזמן אסור. ככה זה.

התקליט נפתח ב`הכל פתוח`, טקסט אהבת נעורים קיצי של צעיר בחוף הים (מנור) יושב על מקצב דיסקואידי, עם חשמלית של גיל דור שנשמעת כמו הומאז` לקלפטר של הפתיחה ל`נתתי לה חיי` וקטע סולו קצר. האווירה היא איפשהו בין אסקימו לימון לאקפולקו של ספינת האהבה, עם המוטיבים הלטיניים המתבקשים של הפרקשן (טל ברגמן, מעניין בן כמה הוא היה) והבראס.

`נם לא נם` נשמע כמו ניסיון של צברים לעשות סטיבי וונדר. כמעט והסתובבתי אחורה לחפש את מייקל ג`קסון רוקד. אבל הלחן של אבנר קנר, הפסנתר החשמלי, סולו הגיטרה הלבן ובעיקר הקול של גוב שמנסה לדחוף עם קצה הראש את מחסום האוקטבות, החזירו אותי למציאות של קיץ 82` באולפני `סיגמא`.

ויש גם קלאסיקות: `כלים שלובים` (''את'') הוא מיינסטרים-סלואו רומנטי, דביק בדיוק במידה הנכונה (מנור, אלא מי). `שטח ההפקר` (הקליפ עם הציפור) הוא רוק מיד-טמפו שאי אפשר לצלוח סופשבוע רגוע בלעדיו. הרצועה האחרונה בצד הראשון נקראת, תאמינו או לא, `זה תלוי רק בנו`. הנה כמה שורות: ''זה לא מה שהיה כאן פעם / לא אותם פנים / נעלם כל מה שנחשב / החומה שבנינו שנינו / מדברים קטנים / מפרידה בינינו עכשיו...זה יושב / על הלב / לא עוזב יום ולילה / זה חובק / זה חונק / וזורק מטה מעלה / זה הזמן לעצור...'', ואם למישהו עוד לא נתפס הצוואר מלהסתכל על עזריאלי, הנה מתחיל הצד השני באלבום עם ''אין תכנון לטווח ארוך / במקום ממשיך לדרוך / עד שלילה בא / לא מוצא סיבה / להפר שיווי משקל / עד שבוקר בא / לא מוצא סיבה - בכלל'' מתוך `סיפור קצר` רווי הפסנתר. היש אקטואלי מזה?

`יש ימים`, רצועה שניה בצד ב`, הוא שיר אהבה סטנדרטי, אבל הלחן הרכטרי יחד עם החליל של שם טוב-לוי והעיבוד מרימים אותו למעלה. אולי בהשפעת שירי הילדים ששר גוב בפסטיבל ובמופע באותה השנה (`הופה היי`, למשל) נשמעים `עד הבוקר` ו`רגע לא פשוט` כמו שני שירי אהבה המחופשים לשירי ילדים אהוד מנוריים - עם משחקי חרוזים בסגנון ''ברית מילה - לה-לה-לה...בעול-ל-לם...שאלה - לה-לה-לה'' וכן הלאה (לה-לה-לה), ודימויים כמו ''זה לא פשוט למצוא את החוט / שיכול להעביר חשמל''. `רגע לא פשוט`, עם עיבוד גזוזי משהו, כולל במיקס אפילו את השעון הדובר של ראומה אלדר.

גם כאן יש קלאסיקות: `טוב שבאת` (''את איתי, כלום לא אכפת לי אם את איתי'') חוזר לג`אז-רוק-דיסקו של תחילת האלבום וגם הוא שיר אהבה על החוף. ברגמן בטמטמים (או קונגס, אבל מי סופר), ירוסלב יעקובוביץ` בחלילים (!) וגיל דור בסולו יפהפה, גוב שר טוב, ההפקה עשירה כמו שרכטר יודע. להיט.

למילים של `יש אי שם`, החותם, שותפים רכטר וענת גוב (הנה שאלת טריוויה). הוא כמובן מוכר גם כ`תני לי יד`, למילים של עלי מוהר. מי שלא החזיק פעם ידיים לאור הירח עם השיר הזה - לא לדאוג, גם זה יגיע מתישהו.
שתף

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©