 רוצים גם? |
|
 |
אליוט סמית הוא זמר מאורגון, שהתחיל את דרכו בהקמת להקת Heatmiser וגם נשאר בה עד פירוקה ב-1996. לאחר צאת אלבומה הראשון של הלהקה, כבר החל בקריירת סולו משלו כאשר שני אלבומיו הראשונים הכילו כמעט רק גיטרה ושירה, בהקלטות של טייפ 4 ערוצים באיכות בינונית.
Either/Or, אלבומו השלישי, כבר מציג לאוזנינו עיבודים רחבים יותר ואיכות הקלטה טובה בהרבה. האלבום נפתח בשיר יחסית בינוני ברפרטואר של הזמר - ''Speed Trails'', אך הוא מהווה נקודת פתיחה נאה המציגה את איכות השירה שלו עם הקול הלוחש והנעים, שלמרות שהוא כל כך עדין איכשהו אף פעם לא נבלע ותמיד ברור וחד, שילוב מנצח.
ביחד עם קולו המלטף, השירים הבאים באלבום מתחילים להתנגן להם ברומנטיות נטולת קיטש ולהכריז בזה אחר זה - ''אליוט סמית הוא אחד המלחינים הטובים שפועלים כיום''. מלודיות מתפתלות אך קליטות, שניתן לזמזם ולזכור בקלות. גם כשברקע יש מהלכים הרמוניים קצת שחוקים, המנגינות שתפורות עליהן מונעות מאיתנו להרגיש כך. ללחנים כאלה מגיע לקבל נקודות קרדיט באותה נשימה שבה מדברים על לנון ומקרטני. מוזר שאחרי כתיבת שירים כמו ''Angeles'' ו''Between The Bars'', היוצר הזה כמעט לא מקבל פרסום; איך לא נותנים לו איזה כותרת ענקית בעיתון עם הצהרה חגיגית שהוא מלחין גאון?
מעל המסגרת הבסיסית של השירים, מונחים ברוב המקרים עיבודים פשוטים מאוד של בס תופים וקלידים, כאשר הפשטות שלהם דווקא מבליטה יכולת חזקה ומגוונת לדעת ב-ד-י-ו-ק מתי הכי חכם להכניס כל כלי בהרכב, ואליוט אכן יודע מה הוא עושה. מרגישים שמושקעת המון מחשבה
בכל עיבוד ובכל זאת הכל נשמע כל כך מובן מאליו, כאילו אי אפשר להעלות על הדעת שום עיבוד אחר לכל שיר. איך ב''Alameda'' נכנסת הגיטרה החשמלית בליין גאוני כל פעם קצת לפני הפזמון; פשוט קטע מושלם.
ברגע שהוא מתחיל לעשות לעצמו קולות רקע - ההרמוניות הקוליות כל כך עשירות ובאותו זמן כל כך חסרות בומבסטיות, שלא ברור איך כל כך הרבה אנשים הקליטו הרמוניות קוליות לפניו ולא השיגו את אותו איזון מושלם שהוא יוצר. ולא מספיק שהוא עושה את זה כל כך טוב, הוא גם תמיד יודע בדיוק מתי להכניס את זה ומתי להוציא, בתזמון מבריק. הדוגמאות הטובות ביותר לכך נמצאות בשירים ''Say Yes'' ו''Alameda''.
אם כל זה לא מספיק, גם המילים שלו טובות. מביעות לרוב הרבה תסכול, אך בלי גישה מתבכיינת של ''אני מסכן ומרחם על עצמי''. קל מאוד להבין על מה הוא מדבר, בלי הסתבכויות ומטאפורות, תמיד חד ושנון. קשה לזהות אצלו מה מגיע קודם - המנגינה או המילים - כי שניהם כל כך קשורים אחד לשני תמיד.
אין ספק שיוצר ברמה כזו ראוי לציון יוצא דופן, ולאחר מספר הקשבות גם מי שלא מכיר ודאי יבין את הגדולה שלו, שלכאורה מוסווית חזק מתחת למסך של פשטות. מומלץ מכל הלב לרכוש את האלבום הזה, ביחד עם האלבום שיצא אחריו בשם
XO. אתם כבר תבינו.
