הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Electronica
cut copy :: In Ghost Colours
modular, 2008    [אלבום]
בסצנת המועדונים העולמית מתחוללת מעין מיני מהפכה... וקאט קופי, יחד עם אלבומה האחרון, מבססת את מעמדה כחלוצת המהפכה ועומדת בראשה.
מאת: עומרי_ג בתאריך 18/06/09

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
clint mansell
requiem for a
dream
ulrich
schnauss

goodbye
the young
gods

the young
gods
bjork
medulla
depths of
despair

false sense
of security
the angels of
light

new mother
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 10 (2 מדרגים)

קליק ימני
רוצים גם?
לא מזמן חזרתי מטיול קצר בחו''ל. מעבר לעובדה שהבנתי ששם פשוט הרבה יותר טוב, לא משנה איפה זה יהיה (ואני לא מנסה לעורר פרובוקציה ולהפוך כאן את העסק לתעלומה אנטי-פטריוטית), חזרתי כשאיתי כמה תובנות חדשות. על אף שהייתי שמח לחלוק איתכם את רובן, סבור אני שזה לא הזמן ולא המקום, אז הרשו לי להתמקד בתובנה אחת ועניינית עימה חזרתי ארצה - חיבתי המחודשת למוזיקה האלקטרונית. הז'אנר המופלא הזה נכנס למעמקי הבוידם במוחי לפני זמן רב (בערך אחרי שיצא ''מון ספארי'' של אייר), ולשמחתי עבר החייאה טרנס-אטלנטית שהזכירה לי שוב מה קלידים וכמה אפקטים מסוגלים לחולל לעור התוף הבלתי מזוין.

בעת ניסיון תנומת אחר-צהריים על חוף לבן כלשהו במדינה קריבית כלשהי, חוטי שמיעה לאוזניי ומשקפיים חוסמי קרני אור לעיניי, הפריע את מנוחתי בחור ניו-זילנדי חביב עימו טיילתי תקופה, שהחליט כי זה הזמן להמליץ לי קצת על מוזיקה מהסצנה המקומית. ''קאט קופי'', הוא צעק לעברי וסימן לי להוריד את האוזניות, ''מכיר?''. ''כזה של המחשב?'', השבתי לו בעודי מתנער מהשינה שכמעט הכניעה אותי. בחצי חיוך הוא זרק לעברי את מכשיר האייפוד שלו. ''שיר מספר 2'', הוא אומר. סיבוב קל עם האגודל ואני לוחץ על פליי. סינתיסייזרים היישר מהאייטיז עם מכונת תופים פורצים לפתע ויוצרים מעין רעש מוזר. ליין בס פופי וקצבי נכנס גם הוא, ומעין קול גברי חסר מרץ לכאורה ,אינדי אופייני, מתחיל לשיר, קולו מהדהד בין שורה לשורה. מיד הופך מקבץ הצלילים הפסיכודאלי הזה לשיר של ממש, ותפאורת חוף הים הבתולי עם עצי הקוקוס מתחלפת ברצפת משבצות צבעונית וכדור כסוף המחובר לתקרה במועדון דיסקו. וכאן, גבירותיי ורבותיי, החל הרנסאנס הפרטי שלי עם הז'אנר האלקטרוני. יותר מזה - כאן החלה אהבתי לקאט קופי, להקת אינדי-אלקטרו שלצערי הרב אלמונית לחלוטין כאן בפרובינציה, וכמה שזה חבל.

הטריו האוסטרלי הזה, ממלבורן במקור, החל את דרכו בשנת 2001 כפרויקט סולו של די.ג'יי ומעצב גרפי בשם דן וויטפורד. לאחר שזה הוציא לאור סינגל אחד ואי פי, מחליט וויטפורד לגייס עזרה בכדי להפוך את צליליו המשונים לאקט לייב, והוא מצרף לשורותיו את טים הואי על גיטרות ובס ואת מיטצ'ל סקוט על התופים. לאחר שמוציאים החבר'ה את אלבומם הראשון בקיץ 2004 (שהופק והולחן ע''י וויטפורד עצמו) - Bright Like Neon Love, הוחתם ההרכב בלייבל התקליטים של יוניברסל. הסינגלים מתוך האלבום שראו אור התקבלו יפה אצל המבקרים ובשנתיים שלאחר מכן מצאו עצמם החברים מחממים להקות ענק כמו פרנץ פרדיננד ודאפט פאנק בסבבי הופעות באירופה ובמולדתם. ב-2007 חזרו החבר'ה הביתה וזמן קצר לאחר מכן יוצא אלבומם השני, ונושא ביקורת זו - In Ghost Colours.


רבולוציה!!!



לא פעם התראיין וויטפורד, שבין השאר הוא גם אספן תקליטים מושבע, והתוודה שהוא ''מוקסם ממוזיקה'' ואוהב לחקור וללמוד את מקורותיה. לצד אהבתו למוזיקה האלטרנטיבית ולסצנת האינדי של הניינטיז, שאת השפעותיה שומעים בבירור באלבום (במיוחד בצורה בה הוא שר ודרך הריפים של הגיטרות), הושפע וויטפורד מסצנת הדיסקו והדאנס של אמצע שנות השמונים עד תחילת שנות התשעים. האלבום מתאפיין בצלילי קלידים, שמייצגים את הסינת' פופ הצעקני, גרובים קצביים של מוסיקת דאנס, ולעיתים גם פריטות, או ליטופים אם תרצו, אקוסטיים. לכאורה, עלול אוסף הצלילים הנ''ל להישמע כבלגאן אחד גדול, אך וויטפורד ושות', יחד עם המפיק טים גולדסוורט'י (המוכר מ-the DFA ו-LCD Soundsystem, ואחד מאבות המייסדים של הז'אנר), מייצרים, כאילו עם מגע קסם, שירי אלקטרו-פופ קלילים ומקפיצים שבקלות נכנסים היום לכל סט-ליסט של די ג'יי שמכבד את עצמו.

השירים המוכרים ביותר באלבום הם ללא ספק ''Lights & Music''ו-''Hearts on Fire'', חביבי סצנת המועדונים בארה''ב ואירופה. השיר הראשון נפתח בליין בס קליט, ויחד עם הדי קולותיו של וויטפורד וריף גיטרה א-לה- Sonic Youth, מתעצם אט אט ומגיע לשיאו בפזמון הדיסקוטקי הקצבי. מיותר לציין שעצם העובדה שהשיר נבחר להופיע במשחק המחשב FIFA 2008 הנחשב כבר הזניק את רמת הפופולאריות שלו. הקטע השני, שיר דאנס מצוין, כולל בתוכו צלילים שאולי היינו שומעים בשיר של Justice, יחד עם קטע סקסופון מפתיע, וסיומת נהדרת של גיטרת הג'אזמסטר של הואי.

השירים הטובים ביותר באלבום, לדעת עבדכם הנאמן, הם דווקא ''Out There On The Ice'' ו- ''Unforgettable Season''. הראשון, שהולחן והורכב בצורה מושלמת, פשוט מכיל את הכל - ליין בס דומיננטי וקליט, צלילי קלידים היפראקטיביים ומכושפים, גרוב מעולה ושירתו של וויטפורד הנהדרת בפזמון. לקראת הסוף נשמע השיר כמו טראק שאפילו את טייסטו מוציא פראייר. השני, שיר המורכב מריף גיטרה פופי, בקלות יכול למצוא מקום בצ'ארטים המיינסטרימיים של המוזיקה העכשווית.


למי קראת לא מוכשר?



את ההשפעות ניתן לשמוע בברור. השיר ''Far Away'' נשמע כאילו נשלף מהרפרטואר של מדונה או קיילי בשנים היפות, עד שמגיע הפזמון. השיר, יחד עם שלל צלילי סינתיסייזר וקלידים, מתאזן לפתע והופך צבעוני וייחודי. ריף הגיטרה בסוף ''Hearts on Fire'' הנפלא מזכיר מעט את Depeche Mode, ואילו ''Strangers in the Wind'' פשוט מדגים לנו כיצד Fleetwood Mac היו נשמעים אילו היו מוסיפים קצת פלפל אלקטרוני. אולי גם הם היו צריכים לטייל קצת. לצד כל הסינת'-פופ והדאנס מציע האלבום כמה (אמנם לא לגמרי) שירי- רוק-מבוססי-גיטרה-חשמלית לא רעים בכלל, ביניהם ''So Haunted'' הכוחני מעט ו-''Midnight Runner'' המלנכולי משהו.

השינוי מאלבומה הקודם של הלהקה ניכר. וויטפורד והחברים מייצרים צליל עמוק יותר, בוגר יותר, מורכב יותר, כאילו לקחו הפסקה בכדי לעשות שיעורי בית על היסטוריית מוזיקת הדאנס וחזרו עם גרסא משופרת משל עצמם. וויטפורד מוכיח מחדש עד כמה הוא מוכשר, בין אם זה בשל הלחנים החדשים והמקוריים, ובין אם זה בזכות הטקסטים המחושבים ובעלי המשמעות, וכל זה מבחור ללא הכשרה מוזיקלית כלל.

בסצנת המועדונים העולמית מתחוללת מעין מיני מהפכה. קאם-בק, יותר נכון. הדאנס, בגרסתו האלקטרונית, חוזר לתפוס את אור הזרקורים, וקאט קופי, יחד עם אלבומה האחרון, מבססת את מעמדה כחלוצת המהפכה ועומדת בראשה לצד להקות כמו MGMT, Hot Chip ו- LCD Soundsystem, וסבור אני שזוהי רק ההתחלה.

שתף
אלבומים קשורים:
mgmt :: oracular spectacular |||

אמנים קשורים:
mgmt || 

סגנונות נוספים:
Funk | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©