הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
pink floyd :: dark side of the moon
capitol, 1973    [אלבום]
לא מדובר כאן באלבום אישי. הוא מדבר על החיים שלנו, של כולנו, מתחילתם עד סופם. על הפחדים, אובדן השפיות, הדת, על המרדף הבלתי פוסק אחר האושר והכסף, הייאוש. וגם על תקווה. ובכל זה בקצת פחות מ-43 דקות.
מאת: arik feldmar בתאריך 20/06/09

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
patrick wolf
lycanthropy
foreign
affair

east on fire
elvis perkins
ash wednesday
sigur ros
hvarf/heim
bruce
springsteen

the wild the
innocent &
the E street
shuffle
alice in
chains

jar of flies
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 10    דירוג הגולשים: 8.5 (13 מדרגים)

למצוא את עצמך בצדו האפל של הירח   מתוך פרוייקט שורשים
רוצים גם?
איך ניגשים לכתוב ביקורת על אלבום אשר נחשב בעיניי רבים לתנ''ך המודרני של האומנות המוזיקאלית, לפסגת היופי והגאונות, ליצירה שזכתה לכל סופרלטיב אפשרי ואשר נמכרת עד היום בקצב מסחרי, כאילו רק אתמול עלתה על המדפים? איך כותבים על הדבר הזה ביקורת מבלי לצאת יומרני ונדוש? ובכן, אי אפשר. אולי רק דרך סיפור אישי ניתן להעביר צד אחר, שטרם נכתב באלפי מקומות אחרים.

אוגוסט 2003. הימים, ימי טירונות ארורים. אני מוצא עצמי קם אל קולות ההשכמה שכל חייל מוכן למכור את נשמתו למענם. לאחר שבועיים בבסיס האימים בהל''צ של חיל ההנדסה, הגיע היום לו ייחלנו. השעה היא 4 בבוקר של יום שישי. ''קדימה לקום! 5 דקות למסדר!'' באורח פלא, גם אחרון הבטלנים קם על רגליו כאילו נורה מלועו של תותח. לאחר 45 דקות של מסדר, אשר כלל תדריכי יציאה מייגעים ושטיפת המתחם למשעי, הגענו אל האוטובוס שיעיף אותנו לכל הרוחות מהבסיס הזה, שאמנם ממוקם חצי שעה מאילת אך רחוק מאותה עיר נופש כרחוק השחרור מאיתנו.

שבועיים לפני כן, נחת לידיי דיסק של אותה להקה, הפינק פלויד. עד אותו יום היא בעיקר נחרתה בזיכרוני בתור הלהקה הזאת ש... נו, האלה עם הלבנים בחומה.
הבטתי על עטיפת האלבום האניגמטית - קו לבן שנכנס אל תוך משולש ויוצא ממנו בשישה צבעים שונים. מעניין. דבר נוסף אשר עורר את סקרנותי הוא שמו של האלבום ''הצד האפל של הירח''. לאורך 14 הימים בהם שהיתי בבסיס הלוהט, לא היה לי כל כך חשק, ובעיקר זמן, להקשיב למוזיקה, ולכן, עד לאותו הזמן עוד לא יצא לי להקשיב לאלבום.

עלינו על האוטובוס, מצאתי לי מושב ושלפתי את הדיסקמן. אף פעם לא הייתי מסוג האנשים אשר מסוגלים להביא עצמם לכדי הירדמות במהלך נסיעות, ולכן החלטתי לחסוך את ניסיונותיי הכושלים למצוא תנוחה ראויה לשינה, והוצאתי את קייס המוזיקה שלי (עוד לא שלט בחיינו אותו מכשיר שמנקז אל תוכו אלפי שירים). טוב, בוא נראה, אר.אי. אם ,דייר סטרייטס , ברי סחרוף ו... הופה, אותו צד אפל שכמעט שכחתי מקיומו במשך השבועיים האחרונים. הגיע הזמן לתת לו צ'אנס.

האוטובוס היה כבר בעיצומה של דהירה בכביש הערבה. נצמדתי אל החלון ולחצתי על כפתור הפליי. הבטתי ברכסי ההרים, בשמיים שנצבעו אט אט בצבעם האדמדם, יכולתי כבר לדמיין את השמש אורבת מעבר לצוקים, מתכוננת לקראת תצוגת התכלית היומית שלה. בעודי מהופנט אל מה שהתרחש בחוץ, פעימות לב הלמו בי. לתוכם התווספו תקתוקי שעון, צליל של פתיחת כספות בסופר, צחקוקים פסיכוטיים ומשפטים, ספק מלמולים: ''שנים אני חי על הקצה המזויין...'', '' תמיד הייתי משוגע, כמו כולנו...'', ''קשה להסביר למה אתה משוגע אפילו אם אתה לא...'' ואני שואל, וואט דה פאק? (אני זוכר פעם כששמתי את הדיסק במערכת של הרכב כשנסעתי עם אמא שלי. היא נכנסה להיסטריה, לא הבינה מאיפה כל הקולות האלה מגיעים. כן כן, אמא שלי לא חובבת מושבעת של הלהקה). אחרי גל צחקוקים נוסף מגיעה צרחה של אישה ואז, בשעה טובה מגיעה המנגינה, שעל אף הקלישאה המאוסה, באמת שינתה את עולמי המוזיקאלי הצר מהקצה אל הקצה. עוד טרם הצלחתי לעכל את כל מרבד הצלילים הזה, הגיע קולו של דיוויד גילמור והפציר בי לנשום את האוויר, לא לפחד להיות אכפתי.

כמובן שלא הצלחתי לתפוס את מלוא היצירה הזו משמיעה ראשונה, אך לנצח יהדהדו בראשי כל אותם אפקטים אשר נחשפו לאוזניי לראשונה אל מול הזריחה במדבר. הצרחות, מחוגי השעון, הלמות הלב והצעדים אשר מלווים על ידי סינתיסייזר (On The Run), הכסף הזה שמסמא את עיננו, הפרנויה, השיגעון, הטירוף, ליקויי החמה, המרדף הבלתי פוסק אחרי הזמן, והשמש הזאת, שאיכשהו תמיד מתגלה מאחורינו...



כל אלה, 30 שנה לאחר שיצאו לראשונה אל אוויר העולם, מצאו להם קורבן נוסף, הפעם בדמותי, אשר ילך אחריהם כמוכה ירח. מאותה נסיעה ואילך, יש לי חלום בו הפינק פלויד יבצעו את מלאכת המחשבת הזאת מתחילתה עד סופה על ראש הר, אי שם במדבר, בשעת קו התפר הזאת שבין לילה ויום, רגע לפני שהחמה מגיחה ביינות להרים.

במהלך 7 השנים שעברו מאז, הבנתי עד כמה ''הצד האפל של הירח'' היווה אבן דרך חשובה - אולי החשובה ביותר - באומנות הזו שנקראת מוזיקה. כל כך הרבה תיאוריות נכתבו על הדיסק, כל כך הרבה ספקולציות לגביי כוונת המשורר. עד לאחרונה לא ידעתי, למשל, שהשיר ''נזק מוחי'' נכתב על סיד בארט, אותו חבר בלהקה שאיבד אחיזה במציאות וסבל ,בין היתר, מסכיזופרניה. השורהAnd if the band you're in starts playing different tunes לא משאירה ספק לגבי נמען השיר (מסופר על בארט שבתחילת שיגעונו, התחיל לשיר ולנגן שירים אחרים באמצע הופעות, ללא שום קשר).

מבחינת החדשנות אשר באלבום, הרצועה ''On The Run'' אמנם לא הייתה הראשונה בה השתמשו בסינתיסייזר ובאלקטרוניקה, אך בהחלט חשפה את האלמנטים האלה לתודעת הכלל, ויש אומרים שממש ''ניבאה'' את סגנון ההאוס, 20 שנה לפני שהפך לאחד הז'אנרים הנפוצים בעולם המוזיקה. לא מעט מבקרי מוזיקה מייחסים לאלבום את נקודת המפנה בין בלוז רוק ''קלאסי'' ולסגנון החדש (דאז) של המוזיקה האלקטרונית.

ישנם לא מעט דיסקים שנקראים ''אלבומי קונספט''. הווה אומר, שיש בין השירים חוט מקשר ונושא משותף אשר מלכד אותם ליצירה מגובשת ורציפה (במקרה של האלבום הזה, מדובר, בכלליות, על אורח החיים של האדם הממוצע בעולם המודרני והדברים אשר מניעים אותו). לדעתי - וממה שייצא לי לשמוע עד היום - זהו אחד מאלבומי הקונספט המובהקים ביותר שקיימים וככל הנראה המפורסם שבהם. מעבר לכך שאין הפסקות בין השירים, ניתן להבחין בקו מאוד ברור באלבום. מה שמחדד זאת במיוחד הן הפעימות שמופיעות בתחילת הדיסק ובסופו, אשר ממש תוחמות את היצירה. הדיסק הוקלט באולפני ''אביי רוד'' המיתולוגיים וניחן בהפקה מוקפדת וצלולה, כמעט חסרת תקדים לאותה תקופה. ניתן לחוש זאת באופן ברור הודות לשלל האפקטים הקוליים ששזורים באלבום בצורה מושלמת.

לא מדובר כאן באלבום אישי. הוא מדבר על החיים שלנו, של כולנו, מתחילתם עד סופם. על הפחדים, אובדן השפיות, הדת, על המרדף הבלתי פוסק אחר האושר והכסף, הייאוש. וגם על תקווה. ובכל זה בקצת פחות מ-43 דקות.

אומרים שכל המשפטים שנאמרו לאורך האלבום נבעו משאלות שרוג'ר ווטרס הפנה אל אנשים אשר היו בקרבת מקום בזמן ההקלטות. אותם אנשים פשוט ענו לו כשסימן להם, והוקלטו. ממש בסופו של האלבום, ביחד עם פעימות הלב האחרונות, מגיח המשפט ''אין כזה דבר הצד האפל של הירח, למען האמת, הכול אפל''. ככל הנראה, זו תשובה שהגיעה משאלתו של ווטרס ''מה דעתך על הצד האפל של הירח?''. זה החזיר אותי היישר אל הפעם הראשונה בה ראיתי את העטיפה של האלבום, הרקע השחור, הקו הלבן, שנכנס אל תוך המשולש וממנו בוקעים שלל צבעים. אז הכול אפל? יכול להיות, אבל אני יודע שמידיי פעם מגיעים כל מיני צלילים אשר צובעים את העולם האפור הזה. פינק פלויד, במיוחד באלבום הזה, לקחו חלק משמעותי בהפצת אותו יופי מזוקק של צלילים.

לצורך העניין, זהו לא האלבום האהוב עליי ביותר של פינק פלויד (Wish you were here קוטף את התואר בקרב איתנים צמוד) אך לבטח מדובר ביצירה הכי מרתקת, מיוחדת וחדשנית שלהם.

שתף
אלבומים קשורים:
pink floyd :: ummagumma ||| pink floyd :: more ||| pink floyd :: atom heart mother ||| pink floyd :: the final cut |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Psychedelic Rock | Progressive Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©