 רוצים גם? |
|
 |
''...כולם מדברים על שלום ,אף אחד לא מדבר על אומץ...''
חברת BNE מייבאת לארץ אלקטרוניקה באומץ לב ובאמונה אך גם מייצגת ונותנת הזדמנות ליוצרים מהארץ - דבר שדורש עוד יותר אמונה וכסף. First sign of communication הוא אלבום הביכורים של ויולט ויז'ן, הרואה אור ע''י BNE.
הוא מצליח לשלב בתוכו (ממש במקרה), הרבה דראם אנד בייס, ג'אנגל, ברייק ביט ואפילו קריצות לטראנס. מאחורי היצירה הזאת עומדים 2 ישראלים: יונתן דגן ושי רביב, חברים מבית טוב שהחליטו לגעת בפן אחר באלקטרוניקה הארצית, שתמיד מצליחה להיסחף לטראנס.
יש בתקליט הזה הכל, אפילו יותר מדי: ביטים מפוזרים, שכבות על שכבות של אפקטים מסומפלים, מקצבים חסרי הגיון והרבה אלמנטים של אלקטרוניקה שרוצים להגיד כ''כ הרבה אבל יוצרים סלט; בסה''כ, מדובר בסלט מעניין, מרענן, לעיתים אפילו מרשים בנוף הישראלי, אך חסר ליטוש סופי ומקצועיות בשלב הקריטי.
המוסיקה בתקליט מושכת אותך לעשרים כיוונים שונים, שלפעמים הם טובים ומפתיעים ולפעמים לא מצליחים לעבור את הרף של מוסיקה ברמה עולמית. כמה קטעים שמתעלים בהחלט לרמה גבוהה שכדאי לציין, הם ''Inside the Glass Shell'', שמורכב מדראם אנד בייס בסיסי וטוב ומשלב גם שירה מקורית; ''Sense'', שעשוי טוב ויוצר דבר שלם בכיוון הברייק ביט והג'אנגל, עם קולות מסומפלים של בחורה - מדהים; 2 קטעים שמחוברים יחד (6,7) תחת השם ''Violet vision'', אפלים בצורה מופלאה, נעימים מאוד, מיוחדים ומעלים את היצירה בכמה דרגות; גם קטע מספר 8, ''44 Substance'' שמו, נותן כיוון מרענן ואחר באלבום.
התקליט מרגיש חו''ל. ראויה לציון האריזה (דיג'יפאק) וההשקעה של BNE, כמו גם התמונה שעל העטיפה ,שמזכירה עטיפות של דיסקים מחו''ל, ורק בשבילה שווה ללכת ולראות (וכמובן גם לשמוע) את האלבום.
כמו ש'אינפקטד מאשרום' הצליחו רק בתקליט השלישי להגיע לרמה בינלאומית, כך אני מצפה מ-Violet Vision להגיע לשם בתקליט הבא; יש להם את הכישרון ואת הבסיס, והם מתעסקים בחומרים שעדיין מעט מאוד מתעסקים איתם בארץ. מבחינתי הם תגלית השנה של 2001 בקטגוריית המוסיקה האלקטרונית הישראלית.
