 רוצים גם? |
|
 |
פעם בכמה מחזורים, פורץ מאחת ממדינות מרכז-צפון אירופה הרכב חדש, שמצליח להתיישב עמוק בקוגניטיב המוזיקלי של קהילת האוף-מיינסטרים העולמית. במסדר ניימדרופינג מקוצר, בלתי-אפשרי להמנע מלהזכיר את דאוס, הבלגים שכבשו את פלסטינה בסערה ביום בו חיממו את משינה בצמח; את מלכי ה''שקט הוא הרעש החדש'' הנורווגים, הקינגז אוף קונביניינס, שזכו להצלחה מאסיבית באירופה בליווי אהדה גורפת מהתקשורת; ומה על השוגרקיובז הנפלאים, שסללו את הדרך לקרייריסטית המצליחה ביותר בהיסטוריה של האלטרנטיב האיסלנדי?
עם קצת נבירה בזיכרון הקולקטיבי שלנו, אפשר יהיה לשלוף בקלות יחסית הרכבי אינדי אירופאיים שהצליחו לפרוץ את גבולות מדינת האם שלהם. באותה קלות, אפשר יהיה להבחין גם בגנריות הלשונית - מעטים ההרכבים שהעיזו לעשות זאת בשפת האם שלהם. פלורליסטים ככל שנטען שאנחנו - קשה להתווכח עם העובדה שלאוזן המוסיקלית הממוצעת, יש בעיה עם שפות זרות. למרבה הצער, זו כמעט אקסיומה - לא משנה כמה טוב תעשה את זה, אם לא תעשה את זה באנגלית, חבל על הזמן.
גם בשוודיה (שעל-אף סצינת האינדי הפורה, סביר להניח שלעד האסוציאציה הראשונה של בר-מינן ממוצע למשמע שמה תהיה ''אבבא''), לא חרגו מהחוק היבש ולראיה, שפע הרכבים מהנתח החביב עלינו בסקנדינביה זכו ל-15 דקות תהילה ו-5 קילו עודפים מול המצלמות של אמ.טי.וי, והכל באנגלית. בימי הבריטפופ העליזים היו אלה הקארדיגנז והוונאדייז שלימדו את אירופה מאיפה משתין הסלמון. בהמשך הדרך, קנט השחילו את Isola שלהם לשבועות ארוכים במצעד הבריטי ו-Komeda הוכתרו כמקבילה השבדית לסטריאולאב. בשלוש השנים האחרונות, Soundtrack of Our Lives הוציאו שלושה אלבומי פופ-פסיכדלי משובחים וזכו לביקורת אוהדת במיוחד בבריטניה ולהצלחה גם בארה''ב.
The Hives (איפה קלפטר? תביעה אחת קטנה והוא לא יצטרך יותר איחודים מבישים בפארק כדי לממן לעצמו ניתוחים) מסתמנים כהנריק לארסון החדש. עם עוד כתבת אמצע אחת באנ.אמ.אי ועוד קצת הקרנות מחזוריות של הקליפ לסינגל החדש שלהם, ''Main Offender'', אפשר להתחיל לשים את הכסף על שוודיה כאנדרדוג המפתיע של המונדיאל המוסיקלי לשנת 2002.
בדומה למפלצות ההייפ האמריקאיות של השנה האחרונה, הסטרוקס והווייט סטרייפס, גם ההייבז אכלו הרבה סטוג'ס ו-MC5 בצעירותם. הסולן בעל השם הגאוני משהו, פלה המיילל, פולט צווחות לא-מתוזמנות וקורעות אוזן בלהט ונחישות ששניים רק לאלה של פעיל כ''ך נוטף זיעה במשולש ברמודה בשישי בצהריים; הוא כמו הבן הממזר של מיק ג'אגר וג'ואי ראמון, עם טאץ' של בילי צ'יילדיש - חיית פרא עם כריזמה לא-אנושית, שכמעט מצליחה להאפיל על המוזיקה עצמה - גאראג'-פאנק חזק, רועש ומחרש, עם 3 אקורדים ותופים פראנטיים, במהירות מסחררת ו-ווליום מכוון ל-11. הם עושים צניחה חופשית לתוך הרמקולים. הם קוראים לזה באתר הרשמי שלהם !PUNKROCK MUSIC AVEC KABOOM, ואכן, אפשר להחנק מענן האבק שהם מעלים אחריהם.
בדומה לשאר הלהקות שפרצו בשנה האחרונה ברוב הייפ, כשהן מונעות ע''י המשוואה ''3 אקורדים = הרבה פאן'', גם ההייבז יודעים שהלוק הנכון עושה את זה לא פחות מהמוסיקה עצמה, שופעת-חיים ככל שתהיה. מה לעשות, כמו הסטרוקס, הם מצליחים לשבות את הלב כשהלוק שלהם נמצא, כמה שטחי - ככה נכון, באותה מידה של חשיבות כמו שאר האלמנטים שמהווים אמנות שנעשתה לשם בידור. פלה וארבעת חבריו, יוצאי העיר התעשייתית פאגרטסה, עשו שיעורי-בית גם בכל הקשור לסטייל. הם דופקים את מראה המוד, החלקלק ומתוחכם מחד ופרוע מאידך במיומנות של סטייליסט על הסט של ''Blow Up''. רק הלמברטות חסרות להם - חנוטים בחליפות שחורות אחידות ועניבות לבנות תואמות, כשכל הציוד שלהם לבן גם הוא, ההייבז משחררים בדימנציה בלתי-נלאית כמויות אנרגיה שהיו מאירות את חצי סקנדינביה.
ההייבז הוחתמו לאחרונה בפופטונז, הלייבל החדש של אלן מקגי, אקס-בוס קריאיישין זצ''ל. את הלייבל הקים מקגי אחרי שקריאיישן נסגרה בשנת 2000. הוא החתים להקות שנשמעו מבטיחות על הנייר, ובפועל לא הצליחו לרגש אותי או את שאר אוכלוסיית העולם, ובמיוחד לא את המצעד הבריטי. Cosmic Rough Riders הסקוטיים, לדוגמה, הוציאו תקליט פולק-פופ סיקסטיזי חביב, אך מפוהק משהו; Beachbuggy חיקו את הפיקסיז בצורה די מחפירה; ההייבז הם ההחתמה המוצלחת ביותר של פופטונז, לכבודה הוציאו בבריטניה את האלבום המדובר - מין רטרוספקטיבה מקוצרת של חייהם הארוכים יחסית (הם קיימים מאז היו תיכוניסטים ב-1993), בהם הספיקו להוציא מיני-אלבום בכורה עם השם הגאוני ''?Oh lord! When? How'', אי.פי'ז ושני אלבומים מלאים.
התקליט החדש שלהם נקרא ''Your New Favourite Band''; כפי שהדברים מסתמנים, לא יהיה מסוכן להניח שייתכן ויש דברים בגו. הוא אורז בפחות מחצי שעה את מיטב הקטעים משני האלבומים המלאים שלהם - ''Barely Legal'' (פלגיאט מצד הסטרוקס? לא נופתע) של 1997 ו''Veni Vidi Vicious'' של 2000, כמו גם קטעים מהאי.פי ''A.K.A I-D-I-O-T''', ומצליח לתפוס אצלי השמעות וואן-ריפיט כבר שבועות ארוכים.
המוסיקה שלהם חסרת יומרה ומלאה באנרגיה אמיתית וכנה, שמצליחה לסחוף אחריה באופן די מדהים, ומאששת מחדש את הסברה ש''אין שכל - אין דאגות''. וזה לא שלהייבז אין שכל, חלילה - הם שופעים שנינות נדירה ואינטיליגנציית פאנק - קורצת בהתחכמות, עם לשון עמוק בלחי. והם משאירים את הכל מאוד פשוט, נהיר ומלא בכיף טהור, כזה שבא מהתענוגות הבסיסיות ביותר של החיים.
