כמעריץ גדול של הוו-טאנג קלאן, אני יכול לציין לכם את השיר והאלבום ושבו הציטוט הזה נאמר. זה לא היה באלבום הנ''ל, אבל זה בהחלט ציטוט שיכול להכין אתכם לאלבום הזה.
''I be that whiskey in your liver''
וזה ציטוט שיכול להכין אתכם ל-GZA, המאסטר של משחקי המילים בוו-טאנג קלאן, והוא מתןך השיר ''Duel of the iron-mic'' מן האלבום שהוא מושא הביקורת הזו.
גארי גרייס, או כמו שהוא קורא לעצמו- ''הגאון'', הוא אחד האם סי'ז המעניינים בסביבה. הניסיון שלו בחריזה הולך אחורה עד לשנות ה-70, בהן ההיפ-הופ היה משהו יותר אזורי ועוד לא הגיע לרמת התפוצה העולמית שלו, שהתרחשה כעשור לאחר מכן. ביחד עם שני הדודנים שלו, רוברט דיגס וראסל ג'ונס, שלאחר מכן יהיו ידועים בהתאמה כ-RZA ואול דירטי באסטרד, הוא החל לתקלט ולחרוז במסיבות מקומיות. הוא עדיין היה אז אומן מתפתח וירוק, שטרם זכה להכרה.
הצ'אנס הראשון שלו לפרוץ לתודעה הגיע כשהוא הוחתם בלייבל ''Cold Chillin' Records'', ובשנת 1990 הוא הקליט את האלבום Words From The Genius. האלבום הזה נכשל וגרייס מצא את עצמו מהר מאוד מחוץ ללייבל. הוא התאחד עם קרוביו דיגס (שגם נכשל ב-EP ששחרר באותה התקופה) וג'ונס בפרויקט החדש שלהם, בצירוף עוד שישה ראפרים מניו-יורק. ההרכב, שהיום מוכר לכל חובב היפ-הופ כוו-טאנג קלאן, הוציא את הסינגל הראשון שלו, ''Protect ya neck'', שזכה להצלחה גדולה בזמנו וקיבל מספר מאוד מכובד של השמעות ברדיו. האלבום הראשון של הוו-טאנג קלאן, (Enter The Wu-Tang (36 Chamber, עשה פלטינה ומהר מאוד חברי ההרכב זינקו לתהילה. ההוק של השיר השלישי, ''Living In The World Today'', יכול לגרום לכם לדמיין את אורח התקופה:
''Well if you livin in the world today
You be hearin the slang that the Wu-Tang say
Niggaz that front we don't handle em
So we blast em, alright, well OK''
ב-1995, אחרי 3 אלבומי סולו מצליחים של מתהוד מן, אול דירטי באסטרד וראקוון, גרייס, שהיה ידוע כבר כ-GZA, הוציא את האלבום השני שלו, הראשון כחבר וו-טאנג, כשהוא חמוש בהפקות של RZA ובהופעות אורח של כל אחד משמונת חברי הוו-טאנג האחרים.ואחרי שכל אלבום של הקלאן הפך להצלחה, הציפיות היו גבוהות מאוד מ-''הגאון''. בכל זאת, בניגוד נטייה ההיסטורית, הציפיות מומשו עד הסוף, והאלבום הפך על ידי רבים לאלבום הסולו הטוב ביותר של הוו-טאנג קלאן, שהוא משווה לרוב רק לניסיון הסולו הראשון של ראקוון- Only Built 4 Cuban Linx. האלבום גם הצליח במכירות, והגיע למעמד של אלבום פלטינה, בדיוק כמו כל אלבום אחר של הוו-טאנג.
אחרי החפירה הזאת, הגיע הזמן לדבר על האלבום עצמו, ולדון בשאלה הנצחית כשמדברים על יצירות קלאסיות- האם הוא שווה את ההגדרת ה''קלאסיקה''? התשובה, בפשטות, היא ''בהחלט''.
איפה אני יכול להתחיל? הופעות האורח באלבום היו טובות, כשכל אחד מחברי הקלאן האחרים, כפי ציינתי, נתנו הופעה משלהם, וגם קילה פריסט האז-יותר-אנונימי מאשר היום התארח בשיר ''4th Chamber'', ואפילו קיבל שיר סולו מצוין בסוף האלבום בשם ''B.I.B.L.E''. השילוב ההכרחי באלבום וו-טאנג, ראקוון וגוסטפייס קילה, התארחו בשיר ''Investigated reports'' ונתנו עבודה טובה כרגיל, אבל למרות זאת, GZA תמיד הזכיר לנו של מי האלבום הזה. עם ליריקה מתוחכמת ומורכבת, מלאה במשחקי מילים ומקוריות פשוט אגדית, גרייס מצדיק את תואר ''הגאון'' שהוא העניק לעצמו. ההגשה של GZA, עם הפלואו והקול האדישים, אולי נראית על הנייר כמגבילה, אבל היא רק תורמת לאווירה ומחמיאה לצליל המלוכלך ש-RZA העניק לאלבום.
באופן שמתאים ל-RZA של עד לשנת 1996, ההפקה הייתה מלוכלכת וקצת זולה, מה שהעניק לאלבום אווירה אפלולית, שהחמיאה לליריקה של GZA ולפלואו האדיש שלו. השימוש בסימפול הפסנתר הכל כך עדין בשיר ''Duel of the iron mic'' הצליחה ללכת יד ביד עם הביט הנוקשה, ובשיר ''Shadowboxin''', דיגס הביא את טכניקת האצת סימפולי הסול- שעד היום באה לידיי שימוש מצד מפיקים כמו קנייה ווסט (''Dreams'' של דה גיים, לדוגמה) ו-9 וונדר (''Man Listen'', מהאלבום המשותף עם באקשוט)- לרמה חדשה. ההפקה האטמוספרית, כפי שגרייס קורא לה, בהחלט הביאה את RZA לרמה חדשה לגמרי.
האווירה של האלבום זורקת אותך אחורה בזמן, ומנעימה לך את הזמן עם אחד מאלבומי ההיפ-הופ הטובים של כל הזמנים, ללא ספק בטופ-10 שלי. אני יכול רק להמליץ לכם, ביחוד לאלה ש-Enter The Wu-Tang הוא קלאסיקה בעבורם. תקבלו את כל חברי הוו-טאנג קלאן ומספר בלתי מצומצם של וו-באנגרס שינעימו את זמנכם.
