הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Electronica
tim love lee :: just call me lone lee
tummy touch, 2000    
כותרת המשנה שלו היא ''הווידויים הנמשכים של טים 'לאב' לי, האיש שהיה בכל מקום פרט לאהבה''. ואלה וידויים של ג'יגולו סוג ב', של לוזר שלא מתייאש. בתסרוקת אימים, בחליפת סבנטיז מזעזעת וכוס ויסקי, הוא עומד ליד המודיעין בתחנת הרכבת, מנסה להקסים
מאת: waffer בתאריך 28/03/02

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
cinematic
orchestra

every day
depeche mode
music for the
masses
blt & danny
makov

anything u
want
grundik +
slava

polise
gaza
playback
mellow
another
mellow summer
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

Just call me Lone Lee
רוצים גם?
יש אלבומים שמתאימים לנסיעה. האלבום הזה לא - הוא בעצמו נסיעה. טיסת לילה מאיפשהו לאיפשהו, המתנות ארוכות באולם הנוסעים. כמעט כולו אינסטרומנטלי, חוץ ממילה או שתיים של הגיבור, טים 'לאב' לי, או שיעורי שיחה מוקלטים בספרדית. לשירים יש שמות כמו ''Exit 747'' או ''The goodbye highway''. והצעירים היו אומרים: זה סרט.

כותרת המשנה שלו היא ''הווידויים הנמשכים של טים 'לאב' לי, האיש שהיה בכל מקום פרט לאהבה''. ואלה וידויים של ג'יגולו סוג ב', של לוזר שלא מתייאש. שימו לב לעטיפה: בתסרוקת אימים, בחליפת סבנטיז מזעזעת וכוס ויסקי, הוא עומד ליד המודיעין בתחנת הרכבת, מנסה להקסים. עובר מעיר אחת לאחרת וחולם כל הזמן. מתגנב למחלקה הראשונה. קורץ לדיילת. היא לא שמה עליו, כמובן.

למרות שהוא לוזר, טים ''לאב'' לי מנגן בכל הכלים כאן (''כלים של תאווה, תשוקה וכמיהה'', כך בקרדיט, ותחשבו בעצמכם מהם הכלים האלה). הבחור הבריטי הזה הקים בעצמו את הלייבל שבו יצא האלבום הזה (ושממנו יצאו גם גרוב ארמדה), השני שלו.

האלבום נפתח בהלמות של תוף גדול, שאליו מצטרפים כלי הקשה נוספים וגם מלודיה דרמטית. קצב של הכנה למסע, של הליכה מתונה בשדה תעופה, של אורות מתרחקים, של גלגלים צוברים תאוצה. הקטע הבא מרים מעט את הקצב, ולאחריו מגיע השיעור בספרדית. ''האם את פנויה הערב?'', שואל הקריין. הג'יגולו הלוזר רוצה לתת לך גוד טיים. צלילי פסנתר ומכונת תופים, בוסה נובה שמתפתחת לקצב דאנסי.

אחר כך קצת חצוצרות מצחיקות. הדיילת לא מתרשמת. גם לא המוכרת בדוכן הספרים בכל השפות. המשטרה הגיעה, מנסה לתפוס את התייר התמהוני שחושב שהוא יגיע משומקום ויקסים את כל בנות העיר. אין פלא, אם כך, שפתאום מנוגן פה משהו שהכי דומה לפס קול של סרטי פעולה משנות השבעים. לי בורח, מסתתר, עובר את הגבול בחשאי, אבל לא מאבד טיפה מהקלילות שלו.

בחצי השני של האלבום משתלטים מקצבים מתונים יותר. קלידים עצלים וגיטרה אקוסטית. אחרי הכל, לילה ושקט ובדידות הם מנת חלקו של הנוסע היחיד, וכמה שעות כבר אפשר לחכות לטיסת הטרנזיט הבאה? אז בקטע האחרון, ''Go down Dixie'', לי עולה על גג בית הנתיבות. נמאס לו ככה לבד. הוא שר לירח ולשוערים המנומנמים שיר ישן על נערה דרומית. המטוסים עצמם עומדים דמומי מנוע. הכי כייף זה לחלום. ולהמשיך לנסוע.
שתף
אלבומים קשורים:
titan :: elevator ||| zero 7 :: simple things ||| various artists :: harpsichord 2000 ||| tommy bass :: lonesome spaceboy |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©