 רוצים גם? |
|
 |
בעולם של מותגים, סגנונות מוסיקה ממכרים והפיכת המוסיקה למילה גלובלית - זמרות כמו בריטני ספירס וקיילי מינו משכיחות ממך את הפירוש האמיתי למילה מוסיקה. בעולם של גלובליזציה השמות של האמנים חשובים מהחומר שהם מייצרים.
כשאמנים ידועים ואיכותיים פוזלים לעבר הכמות ומזניחים את האיכות, אפילו אמנים ישראלים חשים חובה להתחבר לעולם הגלובלי ולמכור לנו מוסיקה פופולרית במחיר איכותה. וכמו בכל מהפכה, מי שמבין שמשהו לא בסדר הוא בד''כ עירום, שלא לומר ילד קטן.
המוסיקה הישראלית, שלא תמיד מוצאת את מקומה הראוי בתרבות הישראלית, מתקשה להינתק מהתרבות העולמית-אמריקאית וגם אנחנו נשמעים כמו בריטני וקיילי, רק עם מבטא אחר, שונה, מציק משהו. מעט מאוד פעמים אתה מרגיש שיש מוסיקה ישראלית שיכולה להתחרות בחו''ל. אחת כזאת שלא מתביישת להשקיע באיכות, גם במחיר של רווח פיננסי. פרוייקט הלחם הוא אחד כזה.
טל טרייביש, רן שטיינברג וארז נטף הם האופים הצעירים שמאחורי היצירה המצוינת הזו. יצירה קטנטנה המורכבת מתשעה קטעונים, חמישה מהם באורך מלא ועוד ארבעה קצרים שביחד יוצרים אווירה של רכות וקלילות נוצתית. פרוייקט הלחם יכול בקלות להיות פסקול לסרט או ללוות פתיחה של סידרת דרמה או מתח.
הצלילים האלקטרוניים, שחוברים לצלילי גיטרה אקוסטית וסמפלים רבים המודבקים ישר והפוך יוצרים מנגינות בעלות נופך רחב. העושר הרב בסגנונות המוסיקליים שחברי הפרוייקט רוקנו לתוך הלחם שלהם, משאיר אותך פעור פה נוכח הפאזל השלם.
קשה לא לקטלג אותם בין Air ל-Bent, רק שכאן אין כל צורך במילים, אין צורך בזמרת. הפרוייקט לא מוצא סיבה לתת לך יותר מאשר את המוסיקה עצמה. תשכחו מעטיפה מתוחכמת, שילובים מפתיעים וגעגוע למה שכבר היה, תוך ניסיון להיות דומה למשהו שהכרתם. כאן אין ערגה לישן, נוסטלגיה לזמנים שעברו.
הלחם שלהם מקורי אך מלא. כ''כ מלא, אבל כ''כ בסיסי. העושר של הפרוייקט הוא במיזוג נכון של מרכיביו הפשוטים של הלחם. לדעתי המהפכה החלה.
לא ניתן להשיג בחנויות המובחרות. כמה חבל.
