אני באופן אישי ניגשתי לאלבום עם ציפיות גבוהות מאוד. כאשר שמעתי בפעם הראשונה את ''עץ ירוק מפלסטיק'', אפשר לומר שהוא ''עשה לי שליכטה בלב'',' כמו שמרגול בטח הייתה אומרת
רק בשביל להוריד את הגבות המורמות – כן, זאת ביקורת אמיתית על האלבום האחרון של מרגלית צנעני, וכן – היא מופיעה בשרת העיוור. להבדיל מהדמות התקשורתית של ''מרגול'', שיש להודות שמוזנת על ידי מרגול בעצמה, מרגלית צנעני כזמרת אינה צריכה ליפול תחת קטגורית הפופ המזרחי אשר רווח בתרבות הישראלית. למעשה ניתן לומר כי היא יותר קרובה בהוויה המוזיקלית שלה לחווה אלברשטיין מאשר לשרית חדד, ויעידו על כך שיתופי הפעולה הנרחבים שלה עם אישים בולטים ברוק הישראלי, כגון ירוסלב יעקובוביץ' או שלמה גרוניך, והקלטת שירים רבים של רחל שפירא. מצד שני, יש לזכור כי יש לה גם שירים מביכים כגון ''אז מה?'', כך שאינך יכול לדעת בוודאות איזו מרגול אתה מקבל כאשר אתה ניגש לאלבום חדש שלה.
אני באופן אישי ניגשתי לאלבום עם ציפיות גבוהות מאוד. כאשר שמעתי בפעם הראשונה את ''עץ ירוק מפלסטיק'', אפשר לומר שהוא ''עשה לי שליכטה בלב'', כמו שמרגול בטח הייתה אומרת . אני חושב שזמן רב עבר מאז שנתקלתי בשיר עם מילים כה חדות אשר עטופות במעטה מוזיקלי נגיש כל כך, ובהגשה כה טובה, במיוחד בשיר שלא נכתב על ידי הזמר עצמו. זאת, בתוספת הביקורות הטובות שהאלבום קיבל והגדרתו ברובם כאלבום Soul ישראלי, בהחלט משכו אותי לאלבום והעלו את רמת הציפיות. כעת רק עמדה השאלה האם האלבום יוכל לעמוד במפלס הציפיות הגבוה, והאם יהיה מלא בשירים כמו ''עץ ירוק מפלסטיק'', או שמדובר בסנונית בודדת בתוך ים של פילרים בסגנון ''אז מה?''.
התשובה? אני לא בטוח שיש אחת. למעשה, אני לא כל כך בטוח שבאמת יש אלבום פה. מרגול בחרה ללכת באלבום על מגוון רחב של סגנונות, כותבים ונגנים – מגוון אשר יוצר חוסר אחידות לא רק ברמת השירים, אלא גם בהפקתם ובסאונד הכללי שלהם. כתוצאה מכך, אתה יוצא מהאזנה לאלבום קצת מבולבל, ומרגיש כי מדובר באסופת שירים ולא כמוצר שלם בעל אמירה. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא טוען כי כל אלבום צריך להיות אלבום קונספט, אך כן צריך להיות קו מנחה אשר עובר בין השירים - הפקתי, מוזיקלי או לירי. דבר זה אינו קיים באלבום זה.
ניתן לחלק את האלבום לשלושה חלקים קונספטואליים, וזאת על בסיס הכותבים. החלק הראשון הינו זה שהאחראי עליו הינו אסף אטדגי, ואשר כולל בין היתר את ''עץ ירוק מפלסטיק'' ואת שיר הנושא של האלבום. חלק זה הינו החלק השקט של האלבום, ובהחלט ניתן לומר כי הוא המוצלח בו. הטקסטים חדים, ההפקה והלחנים מצוינים ונראה כי מרגול מחוברת לשירים כאילו היא כתבה אותם בעצמה. לדעתי, חלק זה מציג את מרגול כפי שהיא באמת הייתה רוצה להיות מוצגת – כאישה וזמרת חזקה ומשמעותית, אשר אינה נופלת ביכולותיה מזמרות אחרות בקאנון הישראלי, כגון יפה ירקוני או עופרה חזה
מי מפחד ממרגלית צנעני?
.
החלק השני הוא זה שעליו אחראי אסף לביא צנעני, בנה של מרגול והכותב של ''אז מה?''. חלק זה הוא החלק הרע של האלבום, והוא מכיל שירים קלישאתיים הן בהפקה והן במילים, אשר נופלות למלכודות בנאליות ולעיתים מביכות של חריזה (לדוגמא - ''אתה יודע החיים מתגלגלים/כמו בים צריך לשחות בין הגלים''). כיוצא מן הכלל, אשר מאוד לא מעיד על הכלל, יש לציין את ''צועקת אלייך'' המצוין, הפותח את האלבום. מדובר בשיר טוב ובעל פוטנציאל אמיתי להפוך לקלאסיקה של ימי זיכרון. יחד עם זאת, גם שיר זה אינו מסוגל לכסות על הרמה הנמוכה של שאר השירים מאותו החלק.
החלק השלישי כולל שלושה שירים של שלושה כותבים: שי רביזדה (ההוא מכוכב נולד), סגיב כהן (מ''מהמרחקים'' של גלי עטרי) וגוסטו (שאין לי מושג מי זה). שלושת השירים הללו מהווים מיקרוקוסמוס לאלבום כולו. ''אם תזכור'' (של רביזדה), הינו תמונת מראה לשירים הפחות טובים באלבום, בעוד ''בוא אלי'' (של סגיב כהן), נותן טעימה לשירים הטובים יותר. אך המעניין בהם, הוא העובדה שהם מציגים בצורה בולטת את חוסר האחידות של האלבום, שנע בין עיבודים מינימאליים והפקה מוזיקאלית מגוונת (כולל כלי מיתר של נסיכות הרוק הישראלי, גליה חי ומאיה בלזיצמן), לשירי כפיים יווניים אשר נשמעים כאילו הקליטו אותם עם סינתיסייזרים בלבד.
אז מה המסקנה הסופית? אני לא חושב שאני יכול לתת אחת. מתוך 11 שירים, ניתן לספור לפחות 5 שירים טובים, וזוהי כמות שלא ניתן להתעלם ממנה. מצד שני, העובדות ששאר השירים כל כך לא טובים ושאין לאלבום קו מנחה הופכות את ההאזנה אליו לקשה, ומחייבת אותך לדלג על חצי מהשירים. אם האלבום היה מחולק לשני EP קצרים יותר, אחד שקט ואחד קצבי, ככל הנראה שהשקט היה מקבל ביקורות מצוינות (גם על ידי), והקצבי היה הופך ללהיט אירועים, אך במצב הנוכחי, נדמה כי לא ניתן לצאת מרוצים מההאזנה לאלבום כפי שהוא.
יחד עם זאת, נראה כי מדובר בכיוון נכון עבור מרגלית צנעני. אמנם קשה לומר זאת על זמרת שנמצאת בתחום כבר 25 שנה ויותר, אבל נדמה כי היא עדיין מחפשת את הכיוון המתאים עבורה, ונדמה לי שכאן היא הצליחה למצוא אותו בדמות השירים הטובים יותר. אני מאמין שהאלבום הזה, למרות כל הבעייתיות שבו, ינתץ כמה מיתוסים לגביה (במיוחד כשלרדיו יצאו סינגלים של שירים טובים) ויאפשר לה להפוך בהמשך, גם בגילה הלא צעיר, לדמות משמעותית במוזיקה הישראלית, ולא רק לקוריוז קומי כפי שהיא נתפסת על ידי רבים כיום.
