 רוצים גם? |
|
 |
מעריציה של הזמרת האיסלנדית יודעים שמה שמיוחד בתופעה הנקראת ביורק הוא האמת. הבחורה הזאת לא יודעת לשקר, כל מה שהיא עושה נושם כמויות גדולות של אמת, ואת זה ניתן לראות לא רק דרך המוסיקה שלה, אלא גם דרך בחירתה בבמאי קליפים אמנותיים, בעטיפות האלבומים הקונספטואליות ובאופן המשחק הבלתי מתפשר שלה.
ב-Vespertine בוחרת ביורק להיות מחוברת לעצמה במין סוג של שקט רוחני, להשתכשך בין אלות לבין שירה פגאנית, ולדבוק בשירי אהבה מעלפי חושים שמתעסקים במונח עילוי. היצירה מהודקת היטב שלב אחרי שלב, כמו מהווה מדרגות אל איזה עולם נשגב ובלתי נראה, שאת הדרך אליו יוצרת לנו היא עצמה.
המדרגות לגן-העדן של ביורק נפתחות ב''Hidden Place'', שמתחיל בנשימות קטנות של קצב סדוק, שהולכות ומתפתחות בפזמון; וכשמגיע הפזמון המשחרר, הוא מתאר את סוג הדברים הקטנים שביורק כל-כך אוהבת להתעסק בהם: מקום מחבוא מהעולם, לשם אפשר לברוח כשיש לכם אהבה. ממקום המחבוא היא זורמת אל ''Cocoon'', יצירת המופת של התקליט הזה, בה היא מתארת בדרכה את הנשגבות שבאהבה.
בהמשך ניתן לפגוש את ''Pegan Poetry'' העוצמתי, שבו, אני משערת, מביטה ביורק על האהבה מנקודות מבט קצת יותר פנאטיות ופואטיות, וגם קטע אינסטרומנטלי מרגיע בשם ''Frosti'', המהווה מוסיקת ערש מזככת, ומזכיר בצליליו תיבת נגינה ישנה.
הדרך שעברה ביורק עד הגעתה הלום היתה ארוכה ומפותלת, ואולי זאת לא דרך אלא פשוט השתקפות של מפעל חייה הרב-גוני. מהרוקרית הצווחנית של ה-SugarCubes הפכה לאבירת פופ מתוקה ועצמאית כפי שהצטיירה ב-
Debut וב-Post, בדרך אספה רמיקסים יפהפיים לשיריה ועשתה מהם אלבום רשמי בשם Telegram, עיצבה לעצמה סאונד קשיח ומרתק ב-Homogenic, לאחר מכן היתה לנציגת המיוזיקאלס עלי אדמות ב-Selmasongs ולבסוף נחתה על דמות הבחורה העדינה-מתכנסת, שעדין משתמשת בשירותיהם של אנשים גדולים כמו מתיו הרברט, על-מנת להמשיך להיות מעודכנת ומעניינת ב-Vespertine.
וספרטין יכול לקבל את התואר ''האלבום הטוב ביותר שהוציאה הגאונה האיסלנדית עד היום'', בין השאר כי הוא מתרכז כל כולו בנושאים שקשורים לנפש ולטוטאליות שבנו כבני אנוש באופן כמעט מיסטי, אבל בעיקר כי הוא מרגש ברמות גבוהות, ומהול כולו בנשמה.
