הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Pop
chic :: risque
atlantic, 1979    [אלבום]
לדיסקו יש מוניטין רע, אבל האלבום Risqué של להקת Chic מזמין אתכם לחשוב פעם נוספת
מאת: יאיר בראף בתאריך 22/12/09

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
imani coppola
the black &
white album
ashlee
simpson

bittersweet
world
charlotte
gainsburg

5:55
pet shop boys
yes
shakira
laundry
service
cocteau twins
victorialand
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

האם יש שיק בדיסקו?
רוצים גם?
משחק אסוציאציות קצר: מה מזכירה לכם המלה ''דיסקו''? האם זו מסיבת כיתה במקלט השכונתי או בטיול השנתי לצפון? אולי תיירים טיפשים ממערב אירופה רוקדים לצלילי 'hands up' בחופשה באילת? ואולי זו אותה כרזה מפורסמת מהסרט ''שיגעון המוזיקה'', בה ג'ון טרבולטה החלקלק רוקד במרכז רחבת ריקודים מוארת עם נעלי פלטפורמה, לבוש חליפת ערסים – של - פעם, רגליו מפוסקות וזרועו הימנית מונפת מעלה, כשהאצבע מורה לכיוון כדור המראות?

הדיסקו ללא ספק שינה את עולם המוזיקה, המועדונים והאופנה, אבל איכשהו השאיר טעם רע בפה. שלושים שנה אחרי שהגיע לשיאו ברחבי העולם במחצית השנייה של שנות השבעים, עדיין הוא אינו זוכה לכבוד הראוי לו. עדיין נוח לחובב הרוק הממוצע לתייג את הדיסקו כז'אנר נחות של מוזיקה לא רצינית ולפטור אותו כלאחר יד – ממש כמו היחס למוזיקה מזרחית בישראל בעשורים קודמים.

כל זה אינו משנה את העובדה שהיו להקות והרכבים מעולים אשר בהחלט ראויים לתשומת לב, ולהקת הדיסקו שנחשבת עד היום בקרב יודעי דבר למוערכת מכולן, היא Chic (שיק). ללהקה האמריקנית היה מספר משתנה של נגנים, אולם בבסיסה היו שתי זמרות, הגיטריסט נייל רוג'רס והבסיסט ברנרד אדוארדס. שני האחרונים באו מעולם הג'אז והושפעו מאוד מלהקות וזמרי Fאנק כמו James Brown, אבל יצרו נוסחה חדשה של מוזיקת ריקודים עם בס מקפיץ, כינורות, גיטרות והרבה גרוב שיצרו אווירה שמחה וסקסית.

הצלחתם לא הייתה מיידית, אבל בסוף 1978 הם היו לדבר החם במוזיקת הפופ העולמית: השיר'le freak', וודאי המזוהה ביותר עם Chic, שהה במקום הראשון במצעדים במשך חמישה שבועות, והאלבום C'est Chic שכלל להיטים נוספים, הפך במהרה לתקליט פלטינה. אדוארדס ורוג'רס אף פתחו פס ייצור ללהיטי דיסקו ששימשו גם זמרים בולטים אחרים בז'אנר (כמו Donna Summer). הקהל רקד וצהל, אבל מבקרי הרוק והמוזיקה הזעיפו פנים וסירבו לתת אפילו מעט הערכה להפקה החדשנית והאיכותית של השניים.


חפש את הפריק



Risqué, האלבום השלישי המשיך את הצלחת האלבום הקודם לו והביא את הקסם של Chic גם אל מוזיקאים מסגנונות שונים לגמרי. עוד לפני כן, ה- Rolling Stones ו- Rod Stewart עזבו לרגע את הרוקנרול שהפך לארכאי והוציאו אלבומי דיסקו, אבל ההשפעה של אדוארדס ורוג'רס הייתה מכריעה הרבה יותר: הרכב הראפרים Sugarhill Gang לקח את מנגינת הלהיט החדש, 'good times', ויצר את להיט הראפ הראשון– 'rapper's delight'. ז'אנר חדש נולד. גם פרדי מרקורי וחבריו הרוקרים מ- Queen התלהבו, וחיקו את הבס הFאנקי של אותו שיר אל 'another on bites the dust'''. ממסד הרוק שוב עיקם את האף, והיו כאלה שטענו ש- Chic היא שהעתיקה את אותו קטע בס (זאת על אף שקווין הוציאו את שירם שנה אחרי Chic).

ב- Risqué, שנמכר בזמן אמת במיליוני עותקים, היו עוד שירים מקפיצים ובלתי נשכחים, כמו 'my forbidden lover' (עם בס מעולה של אדוארדס) ו- 'my feet keep dancing (עם קטע סטפס משעשע באמצעו), אבל גם שירים שקטים יפיפיים. 'will you cry when you hear this song' היא בלדה מרגשת באמת ובתמים; 'a warm summer's night' יוצר אווירה שמזכירה סצנה רומנטית מסרט של שנות השבעים, והלחישות הסקסיות בספרדית מוסיפות לו נופך זימתי (ומשעשע, יש להודות). זו בהחלט ה-רצועה להשמיע ברקע כשמארחים בחורה בדירה.

יהיה זה מעט קלישאתי לומר, אבל באמת שכבר לא מייצרים כאלה שירים. הבתים קצרים והפזמונים חוזרים שוב ושוב, אבל זה לא משנה דבר- 36 הדקות של Risque הן שיאן של Chic ושל תקופת הדיסקו כולה. בימינו, החיבור בין מוזיקה שאפשר להגדיר כ-''שמחה'' והפקה רדודה או חסרת מעוף הוא כמעט אוטומטי. Chic היא עדות לעובדה שלא תמיד היו כך פני הדברים, ושמוזיקת פופ (או דיסקו לצורך העניין) והפקה איכותית אינם סותרים זה את זו.

Chic הוציאה עוד אלבומים בראשית שנות השמונים, אבל ביחד עם הדיסקו כולו, הלכה ונעלמה עד שהתפרקה ב- 1983. ברנרד אדוארדס ונייל רוג'רס המשיכו לעסוק במוזיקה והפכו לשני מפיקים מבוקשים מאוד בשנות השמונים. לא יהיה זה מוגזם לומר שהשניים תרמו רבות לעיצוב הסאונד של אותו עשור: Mick Jagger, David Bowie, Madonna ו- Duran Duran הם רק חלק מהמוזיקאים שהשניים הפיקו, ביחד ולחוד.

הדיסקו מת, וגם אדוארדס אינו עימנו עוד, אבל עקבותיהם נמצאים בכל מקום. קשה להאמין ש- Risqué נמצא כרגע על מדף בחנות דיסקים בישראל, ואולי אפילו בעולם, אבל Chic נמצאים בלא מעט דיסקים אחרים: הלהיט 'lady' של הצמד Modjo כבש את המצעדים ב- 2000, והוא למעשה סימפול של 'soup for one' של Chic ; מי מאיתנו לא הזיז את התחת אל הרחבה כששמע את'put your hands up' של הראפר FatMan Scoop, המבוסס על השיר 'chic cheer' ועוד ועוד. שכחו, אם כך, מאגאדו וממרי לו – זה הדיסקו האמיתי, ולכן הוא יישאר איתנו עוד שנים רבות.

שתף
אלבומים קשורים:
the bee gees :: saturday night fever |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Disco | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©