 רוצים גם? |
|
 |
שאלה אישית חשובה לי אליכם. היה ופגשתם בשי אביבי בחתונה משפחתית, או אירוע אחר כלשהו, כיצד תפצחו בשיחה עמו?
1. ''כמה בכיתי בפרק הסיום של 'הבורגנים''' או ''איך צחקתי ממך ב'שיש ואביגלגליג'''.
2. ''אז... יש סיכוי שתעשו שוב את 'החמישייה הקאמרית'?''.
3. ''אתה יודע... אני הייתי חצי אחוז הרייטינג של 'מקרה לילה''' או שתדסקסו איתו על עבודתו במחלקת הפרומואים של קשת.
מבחינת העדפה מוסיקלית, אנשים שיבחרו באחת מהאפשרויות שב-א' יעדיפו לשמוע בלופ אינסופי את ''דרכנו''; אלו שבחרו באופציה ב' קרוב לוודאי שעדיין מתרפקים על תקופת נעוריהם, בה הם התבגרו לצלילי נושאי המגבעת; והאנשים שבקבוצה השלישית, הם לכאורה מסוג האנשים שצריכים לקנות את ''ירושלים'' של הפה והטלפיים, בגלל האיזוטריות והניחוח האליטיסטי. לכאורה ולא רק הם.
כמו שלכאורה הפה והטלפיים הוא פרוייקט הצד של רם אוריון (בתריי זוזיי, נושאי המגבעת), אוהד פישוף (גם כן אקס-נושאי המגבעת) ואסף גברון (עיתונאי וסופר מוכשר), אך למעשה ''הפה'' גורמת לכל הרכב אחר בו היו חברים להיראות כהרכב-צד. עם הבטחה להוציא דיסק כל שש שנים, הם הדבר הכי בטוח ויציב ברוק הישראלי, יותר מעוד רב-מכר של שלמה ארצי. העובדה שבכל ''שנת פה'' גם פורצת מגיפת הפה והטלפיים רק מוסיפה להילה הקוסמית של ההרכב.
כמו שלכאורה ''הבורגנים'' היא מצד אחד עוד סדרה בנאלית ומרגשת על המציאות הישראלית, אך מצד שני, למביני עניין לכאורה (כן, שוב), היא סדרה ביקורתית וסאטירית בדרכה על המציאות הישראלית, והאמת, כמובן, נמצאת איפשהו באמצע. הפה והטלפיים הם מקרה דומה. כמה מחוברת לישראליות יכולה להיות להקה שאחד מחבריה הוא רקדן החי בלונדון והשני הוא אנגלופיל מוצהר? מאוד מחוברת.
מחוברת כמו אורגן הקסיו שלכולנו היה בילדותינו ושהם עדיין משתמשים בו. מחוברת כמו טקסט של אתגר קרת, שמולחן לראשונה באלבום (''אנונימי''). מחוברת למציאות כמו שירה של חבר'ה בצבא (כמו ב''דוד אשכנזי'' מהאלבום הראשון - ''בין הים והביצות'') וגם המוסיקה שלהם מאוד ישראלית, מאוד לבנטינית לפעמים (ל''אנונימי'' יש מלודיה מזרחית משהו). ישראלית כמו ''נוסעים למנגל אצל מוני / אבל יש פקקים / הסטייקים מוכנים / אבל יש פקקים / לא לקחנו בחשבון / את הפקקים'' (''מנגלמוני'') או ''יומי שחור / כמו כביש החוף'' (מתוך ''סטארט-אפ''). הם ישראלים בדיוק כמו הלייבל של קובי אוז, לבנטיני.
לפה והטלפיים יש קוד. קוד שהתפתח מעצמו במהלך העבודה על שלושת האלבומים של הלהקה עד כה. לפי הקוד הזה, בין השאר, בכל אלבום מופיעה רצועה שנקראת בשם האלבום הקודם; השיר האחרון בכל אלבום הוא קאבר לשיר ישראלי ישן; קיימת חוקיות מסויימת במספר השירים בכל אלבום; ועוד.
שש שנים מפרידות בין אלבום אחד של ''הפה'' למשנהו (כך אומר הכלל החשוב של הקוד), אך העבודה על האלבום הזה נעשתה בעיקר במספר ימים מרוכזים בשלהי שנת 2001, לקראת תום המועד בו חייב האלבום לצאת. הם התאימו לחנים מוכנים לטקסטים שאספו במהלך שש השנים במפגשים אקראיים, והקליטו את השירים כמעט ללא חזרות. שלושה חברים סגורים באולפן עם גיטרה, אורגן, ''צעצועים ותכנותים'' ועושים כיף. התוצאה היא אלבום לו-פיי שעומד בסטנדרטים הנמוכים של ההפקה שהציבה הקלטת הראשונה שהוקלטה ב-1989.
יש שיגידו שהקוד וצורת העבודה על האלבום הם עוד דוגמא לישראליות שלהם, לתרבות החפיף והפל-קל. אבל האמת היא שמדובר בצורה יותר אינטלגנטית של הישראליות, שצוחקת עם ועל הישראלי הממוצע. כשהם שרים ''על כוכב הלכת כן / לא תסרבי לי / על כוכב הלכת כן / לא תהיי'' אני לא יודע אם להתרגש או לגחך. זו הבעייה כשמדובר בחבורה של יוצרים אינטלגנטים, לפעמים קשה לדעת מתי הם ציניים ומתי הם לא.
מראה מדויקת ומפוכחת עם לא מעט הומור על המציאות הישראלית, זהו דבר שקשה למצוא היום. אלא אם אתם רואים את ''הבורגנים'' או מקשיבים לפה והטלפיים. בדיוק מה שאני מבקש לימים אלו, בדיוק מה שקיבלתי.
זה ואת שני האלבומים הקודמים שלהם - ''בין היום והביצות'' ו''הפה והטלפיים בחלל'', המצורפים כבונוס לדיסק. גם את זה קיבלתי.
