הוא שר מתהילים, מספר התפילה, משירתם של רבנים. הוא מלחין את הטקסטים ברגש ובעיבוד עכשווי, והתוצאה מעניינת ומאתגרת, וזאת מאמן שחגג כבר את יום הולדתו ה-60, ויכול היה מזמן לנוח על זרי הדפנה.
לפני כמעט שנתיים כתבתי כאן ביקורת על ''המיטב'', אוסף כפול שהוציאה NMC משיריו של חנן יובל. הכותרת של הביקורת היתה ''הגיבור הלא מושר, 1974 ואילך''. בגוף הביקורת הסברתי כי חנן יובל הוא מסוג האמנים עבורם הוקמה הקטגוריה ''הגיבור הלא מושר''. יובל, שאחראי לאינספור שירים אהובים, נשאר כמעט אלמוני בקרב קהלים גדולים מאוד בישראל, למרות שהוא יוצר כבר יותר מ-35 שנה. ב-35 שנים אלה יובל יצר פולק ורוק, פופ ושירי משוררים, וגם אם אף פעם לא הלך רחוק מדי, נדמה שהוא תמיד היה סוג של גיבור.
בחזרה ל-2009, או בעצם, לתחילת העשור הקודם, שנת 2000: יובל התבקש לערוך ולהפיק מופע מוזיקלי בשם ''מסע אישי יהודי'' במסגרת הפסטיבל ללימודי יהדות בכפר בלום. הוא - שהקליט בעבר את 'שיר המעלות', ששר קרליבך, שלמד פילוסופיה יהודית - החליט להלחין, לצורך האירוע, את קודש הקודשים של מחזור התפילות, את הקדיש. עם הזמן הוא אסף עוד ועוד יצירות, מהמסורת היהודית ומתרבויות אחרות, והקליט גם אותן. אבל הוא הרגיש שהיצירה לא שלמה. ''רציתי להוסיף עוד נדבך למוזיקה'', הוא מספר ''לפתוח חלונות לעוד עולמות, וכך נולד הספר. כל שיר קיבל מבוא אישי, ולצידו תוספות שונות במלל ובתמונה. חלקן נלקח מהספרות והשירה, חלקן מאלבום התמונות הפרטי שלי. הקשר של כל אלה לשירים הוא קשר תרבותי, רגשתי ואסוציאטיבי''.
''החיפוש אחר היפה והקדוש,
שניהם ביחד, בצירוף אחד,
בקישור אחד...''
(מתוך 'היפה והקדוש' לעדין שטיינזלץ)
התוצאה היא היצירה (כי אין שם טוב יותר...) ''סידור אישי'', ספר ואלבום שמתחילים ב'פתח לנו שער' מתוך תפילת ''נעילה'' של יום כיפורים (שיובל הלחין מחדש) ונסגר ב'פתח לנו שער של אהבה' למלים של יורם טהרלב. בדרך יובל עובר דרך יצירות נהדרות מעולם התפילה – 'לכה דודי', 'שיר המעלות', שירים שכתב לאחרים – 'לכל איש יש שם', 'שהשמש תעבור עליי', והכל מתועד גם בספר הנפלא, עם המילים המלאות והקטעים אישיים והספרותיים, מחשבות וזיכרונות, אסוציאציות וקטעים ביוגראפיים. יש כאן רשימות ושירים של רוני סומק, מאמרים של הרב עדין שטיינזלץ ואליעזר שטורם, ציטוטים מהרמב''ם ועוד ועוד.
בוא'נה! גם השרת נהיו פוליטיים! מי שם פה תמונה של אהוד ברק?
אז מה בדיוק, אתם בודאי אומרים לעצמכם, אני רוצה מכם ומחנן יובל ומ''הגיבור הלא מושר''? הנה אני מסביר: בעידן שבו הכי קל והכי מוכר זה לשיר שירים ''ישנים וטובים'', להוציא אלבום של חידושים שעושים נעים ואפשר להשמיע ברדיו, חנן יובל בחר לעשות משהו אחר, משהו מיוחד. וגם אם אפשר לחטוא ולחשוב שהוא הולך פה עם הטרנד של ''חזרה למקורות'', דעו לכם כי לא מדובר במראית עין – עשר שנים עבד יובל על הפרויקט הזה, ומנעד היריעה הרחב מעיד על הרצינות והעבודה הרבה שהושקעו בו.
אני מודה – יש לי פינה חמה לתפילות, ותפילות יהודיות בפרט, במיוחד לאור המיאוס ההולך וגובר מאיך שהדת ניכסה אותם לעצמה והמאיסה אותם על הקהל הרחב. יובל אסף את התפילות האלה באהבה, ה''הסברים'' שהוא מספק והטקסטים שהוא משלב לצידם הם בעיניו ''כנפיים שישאו את החומרים למקום שלא הייתי בו באולפן''.
יובל לא פוחד לתעד את המסע שלו בנבכי היהדות, לא מדלג על שלבים ולא מנסה להיות נחמד. הוא שר מתהילים, מספר התפילה, משירתם של רבנים. הוא מלחין את הטקסטים ברגש ובעיבוד עכשווי, והתוצאה מעניינת ומאתגרת. קראתם נכון – מאתגרת ומעניינת, וזאת מאמן שחגג כבר את יום הולדתו ה-60, ויכול היה מזמן לנוח על זרי הדפנה.
אז עם כל הכבוד להיפסטרים ולאמני האינדי שבטח יפארו את הפרויקט של ''הגיבור הבלתי מושר'' של השנה, אני הולך עם חנן יובל. וממליץ לכם בחום לבדוק אותו ואת ה''סידור אישי'' שלו, בדיוק כמו שאתם בודקים את שאר היצירות של הגיבורים שמסביב.
.jpg)
.jpg)