הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
guitar wolf :: planet of the wolves
ki/oon, 1997    [אלבום]
ג'ט רוק הוא רוק'נ'רול-פּאנק, כמו בוריטו שדחפו לו עוד דיסטורשן (עד רמת הציפצוף הממכר של הפידבק); האיצו אותו קצת (או הרבה, תלוי בשיר); חרגו מדי פעם ממגבלות הווליום וכמובן שעטפו את הכל באנגלית/יפאנית מגוחכת/מגניבה.
מאת: liljulie בתאריך 21/02/10

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
paul
mccartney

ram
the arcade
fire

funeral
anthrax
attack of the
killer b's
david bowie
scary
monsters (and
super creeps)
great lake
swimmers

bodies and
mind
tim buckley
happy sad
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

I love Lock N' Loll
רוצים גם?

''רוק'נ'רול לא נגמר, בייבי! רוק'נ'רול אף פעם לא ימות!!!''

-- אייס, מתוך הסרט ''Wild Zero'' (כל הציטוטים שלו בביקורת זו – מובאים משם)

הזמן עובר מהר: לפני 6 שנים הוציאו ''המיותרים'', להקתם של אדם קומן, דורון תמיר ויוני קופר, אלבום הנושא את שמה של הלהקה (שלא חיה הרבה אחריו, כמדומני). לביקורת-השרת על האלבום הזה הגעתי דרך ביקורת על אלבום חדש יותר של קומן, ''עוד שירים של שיכורים'' (אלבום ההמשך של ''שירים של שיכורים''). על אותו אלבום (ועל האלבומים האחרים של קומן) ניטשו ויכוחים קצרים אך אופייניים לביקורות בשרת. קומן ולהקתו – הם טובים? הם גרועים? הם חקיינים? הם מגניבים? מה נסגר אתם? ובאחד הפתילים, מישהו (מישהי?) בשם ראש לשועלים (ולא לזאבים!) כתב(ה?), ואני מצטט:

''במו עיני ראיתי את אדם קומן רוכש את האלבום ''Planet of the Wolves'' של Guitar Wolf ב''חוד המחט'' (יש לו הנחה) בתל-אביב.
באמת.
לא, כאילו...
ממש.''

ותמיד כשניטשים הויכוחים האלה – בין ה-west-coast ל-east-coast בראפ, בין המטאליסטים למיניהם ובין הרוקיסטים האלטרנטיביים שאוהבים את בואי ושונאים את רדיוהד או להפך – אני לא יודע מה אני אמור לחשוב. פאק, לא שמעתי חצי מהלהקות האלה. אני לא מבדיל בין דת' לבלאק – אני אפילו לא שומע מטאל בעוונותיי! מה הם רוצים? למה מישהו ששומע Guitar Wolf פתאום מגניב? ומי אלה בכלל? למה תמיד אנשים צריכים לזרוק שמות של להקות, סגנונות וחברות של גיטרות בכדי לסבך אנשים פשוטים כמוני וכמוכם? הא?! מה עשיתי רע למישהו שלא שמעתי איזה אלבום ארור, או את האלבום שקנה מי שעשה את אותו אלבום!?! הא?!

החלטתי שהפעם אני בודק את העניינים בעצמי.

סקס

''טוביו... את מאמינה באלוהים? עד עכשיו, אף פעם לא האמנתי. אבל עכשיו אני חושב שאני כן. כי לפגוש אותך, בסיטואציה כמו עכשיו, זה ללא ספק מעשה-ידיו של אלוהים. אני מאמין באלוהים''.

אז גיטאר וולף הוקמו כנראה בערך בזמן שבו אדם קומן ושות' נולדו, בנגאסאקי, 1987. זה כבר מספיק לכל האנשים ששפוטים על רוק יפאני לעצור כאן וללכת לסולסיק, ובאותה מידה, לכל שונאיו לעבור לאתר אחר (אני ממליץ על www.qwantz.com). חברי הלהקה הם גיטאר וולף (גיטאר—אה, גיטרה), באס וולף (באס) ודראם וולף (תופים). השמות האמיתיים לא משנים, וממילא כשאחד החברים עוזב או מת המחליף שלו יורש את אותו השם בדיוק. מסתבר שהם להקת ה-Jet-Rock הטובה בעולם, ועל זאת, מוזיקאים יקרים, צאו ולימדו: אם אתה רוצה להיות הכי טוב, פשוט תמציא ז'אנר חדש והכתר את עצמך למוביל בו.


טטסואו!!!



מה זה ג'ט רוק? נגיד שיש לנו מגבר גיטרה פלאי שלא מחובר לשום דבר – רק מוציא מוזיקה. ''ווליום'', אומרת חוגה אחת. ''דיסטורשן'' (באין מילה טובה יותר לכך) אומרת החוגה השנייה. מטעמי נימוס נוסיף כפתור (שתמיד יהיה לחוץ, לאורך ביקורת זו) שאומר: ''יפאני''. אז נגיד שהחוגה של הדיסטורשן על אפס: קיבלנו פופ יפאני מתקתק, מין Ryoko Hirosue שכזו. נגביר קצת ונקבל את ה-5,6,7,8's! נגביר עד הסוף לפתע, ונקבל את Merzbow, נויז יפאני טהור ואלים ומרושע. ננמיך קצת... Masonna... עוד קצת, Gerogerigegege: היי, שומעים כבר גיטרות! עוד קצת... Boris... ועוד רבע סיבוב: Guitar Wolf. עכשיו אפשר להגביר ולהמשיך לדבר (בצעקות).

הדוגמא הכי טובה להבנת ההבדל בין ג'ט-רוֹק לרוֹק רגיל, היא הקאבר שלהם באלבום זה ל-Satisfaction של הרולינג סטונז. ג'ט רוק הוא רוק'נ'רול-פּאנק, כמו בוריטו שדחפו לו עוד דיסטורשן (עד רמת הציפצוף הממכר של הפידבק); האיצו אותו קצת (או הרבה, תלוי בשיר); חרגו מדי פעם ממגבלות הווליום (דוגמא טובה – בוידאו המצורף לביקורת); וכמובן שעטפו את הכל באנגלית/יפאנית מגוחכת/מגניבה. בעצם – שיר רוק, לא בוריטו. לא משנה. התוצאה? תלוי במאזין. הגירסה של ג'אגר עושה לך לרקוד; הגירסה של גיטאר וולף עושה לך לנגן באייר-גיטאר המצויינת שלך בכל הכוח. תודו שלפעמים זה כיף.

סמים


''פפפפפפפאאאאאאאאאאקקקקקקקקקקקקק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! למה היא הייתה חייבת להיות בחור!???!!??!!? למה דברים לא יכולים להסתדר?!?!?!?!?!? למה הכל מלא בחרא כל כך!?!?!?!?! מה לעזאזל הולך כאן?!?!?!? אין אלוהים כאן!!!!!!!!!!!!!!!''.

האם עכשיו כבר הגיע הזמן להתנצל? האם על מה שכתבתי כאן עד כה, אני הולך לחטוף בטוקבקים שגיטאר וולף אפסים, שאני לא יודע מה זה להקה טובה, ושכל המשיכה המוגזמת הזאת לכל ג'אנק יפאני אפשרי כבר נמאסה על כולם? אין מצב!!! ולכל מי שחושב שזה הכי גרוע שיכול להיות, הנה מגיע עוד מאותו הדבר!!!

האלבום הנ''ל יצא בשנת 1997. לא יודע אם למישהו שמה היה איכפת בכלל ממה שקרה באותה שנה בעולם הרוק (OK Computer לרדיוהד, למשל?). גיטאר וולף חיים בעולם משלהם, וסיבוב קצר באתר שלהם או בקטעי יו-טיוב שמתעדים הופעות שלהם בתוכניות לייט-נייט יפניות יגלה שגם בעת כתיבת שורות אלו – הראשון לינואר, אלפיים ועשר – שום דבר לא השתנה שם. רוק'נ'רול בשבילם, חוץ ממוזיקה, זה מעילי עור. רוק'נ'רול – זה אופנועים, וגיטרות, ומיקרופונים שיורים להבות כשאתה צורח לתוכם: JET GENERATION!!!. רוק'נ'רול זה B-Movies סהרוריים ודפוקים כל כך, שאתה לא יכול שלא להיות מבסוט כמו בסרטי בורקס. רוק'נ'רול זה שיער ארוך, משומן כמו M-16 וחלק, שחור ומבהיק כמו לווייתן אורקה (כלומר, החלקים השחורים שלו). רוק'נ'רול זה לשתות פחית בירה בשלוק אחד, להעיף אותה אחורה ולצרוח (במבטא יפאני, כי אין ברירה): LOCK'N'LOLL!!!


לבושים בכדי להרוג (זומבים)



איך אני יודע? ב-1999 החל במאי יפאני בשם טטסורו טאקאוצ'י (טטסורו, אם אתה קורא את זה וטעיתי באיות: סליחה!) להפיק את סרטו הראשון, ''Wild Zero''. מספרים (בויקיפדיה לפחות) שהוא התחנן בפני Guitar Wolf שיופיעו בו, והם הסכימו – בתנאי שיוכלו לשחק את עצמם. זו לא הפעם הראשונה שהם שיחקו בסרט אימה דבילי (ויש שיאמרו – סוג B) – קדם לו תפקידם בסרט ''Sore Losers'', ובאו עוד כמה אחריו. בכל אופן, לא ברור אם הסרט נתפר בכוונה למידותיהם ולמידת האלבום, או אולי להפך הוא הנכון, במין מהלך מתוחכם ומחושב היטב, אבל הסרט מבטא היטב את הגישה שלהם וכנראה שגם את הדִימוּי שהם יוצרים בהופעות. מעילי עור, משקפי שמש (גם בלילה, כמובן), מסרקי-פלסטיק נשלפים בכל רגע מת כדי להעביר את רעמת-השיער עוד סירוק, מפרטי גיטרה קוטלי זומבים...

וצריך להיות ערים לזה, שטראש – בואו נקרא לילד בשמו – זו תת-תרבות שלמה. כן, ברור שיש יותר טראש מזה (החוגה על המגבר לא על המקסימום, זוכרים?). ברור שהם לא ג'י-ג'י אלין או משהו כזה, אבל הם כן מגשימים, לפחות לעצמם, מין פנטזייה מעוותת של רוק'נ'רול אמריקאי, אולי בגירסה היפאנית שלו. זה קורה כבר בשיר הראשון – Kawasaki ZII750 Rock'n'Roll: הקוואסאקי הזה זה האופנוע שבו עד היום מחזיק גיטאר וולף (החבר-להקה, לא הלהקה כגוף). Planet Of The Wolves – פרפראזה על ''כוכב הקופים'' הבדיוני. Kung Fu Ramones Passion – מה זה אומר בכלל!? כמובן שכלום, אבל מאחורי זה יש אהבה, תמימה ורכה כמו באגדות, לכל השטותיות שיש בקונג-פו, בראמונז ובשילוב של שניהם יחד. ובסרטי זומבים. ובמעילי עור. ובקליפים של ג'ואן ג'ט. המוזיקה שלהם היא פשוט הדרך של כל השטויות האלה להתבטא באמצעות סאונד. זאת לא מוזיקה רצינית ולא מוזיקה שלוקחת את עצמה ברצינות. אבל יש אנשים מסויימים, שבשבילם מוזיקה כזאת לוחצת ישר על הכפתור של ה''כיף'' בבטן. אני בפנים, ואת/ה? רק את/ה יודע/ת.

רוק'נ'רול!!!!

אז בואו נחזור על מה שלמדנו היום, ילדים וילדות, כדי לסכם את העניין.

Planet of the Wolves מכיל 37 דקות של גאראג'-פּאנק מהיר. מלוכלך ומדיסטורשן, לא קשוח אבל רועש, מין רעש של מסיבה שמגבירים בה את הווליום עד הסוף לפני שהשכנים באים לדפוק על הדלת, וגם לפני שכל האורחים הגיעו והתחילו להתווכח על הפלייליסט. המילים – ובכן, לא משנות כלום אלא אם אתם יודעים יפאנית. בכלל, אם אתם מאלו ששונאים את ההתלהבות המטומטמת מכל-זבל-יפאני, עזבו את זה מראש. זה לא אתם, זה אנחנו ואנחנו יודעים שזה אנחנו, והויכוח על זה הוא כמו הויכוח על הקצה הנכון של הביצה ב''מסעות גוליבר'' של סוויפט. אם אתם בסדר עם זה, ואוהבים פאנק, או רוק במשקל בינוני-כבד (אבריל, את רזה מדי בשביל להיכלל כאן), האלבום הזה יכול לסדר אתכם טוב. אם לצטט את גיטאר וולף, כאשר נשאל איך הלהקה ממקססת את האלבומים שלה: ''בפעם הראשונה, היה קשה להסביר את הסאונד שלנו לטכנאי. אמרתי, 'טכנאי, אל תזיז את המחט. רק אזור אדום!' אבל טכנאי מקצועי לא יכול לעשות ככה בהתחלה, אבל אחר כך זה לא בעיה. רק אדום!!!''. זה לא אינטיליגנטי במיוחד, אני יודע. אבל זה עושה את העבודה בדיוק כמו שצריך.


מישהו הזכיר את הראמונז?



ובאקט אחרון של בחינה-עצמית אובססיבית, אני שואל את עצמי: האם זה לא בינוני, להאזין למוזיקה שאתה לא מבין את המילים שלה, לא מנוגנת היטב וכל המטרה שלה זה להרעיש? האם זו לא ההגדרה – אחת ההגדרות – של מוזיקת פופ דביקה? אולי. אבל אני מבקש - תבינו אותי, אין לי ברירה. אם לצטט את מיק ג'אגר ושות', עם כל מוזיקה אחרת – I can't get no satisfaction. ואם לצטט, שוב, את גיטאר וולף: ''אני תמיד אהבתי, תמיד הייתי צריך - רעש. בגלל שאין לנו שום מיומנות. המיומנות שלנו לא טובה. אין טכניקה. אנחנו צריכים... הבסיס של רוק-אנד-רול זה: דבר ראשון - מראה; דבר שני זה כוח, מתח; דבר שלישי זה אקשן; רביעי וחמישי זה, אה, אולי, כלום...; רק במקום השישי, זה טכניקה''.

אני, כותב ביקורת זו, מצהיר בזאת כי הפרטים שמסרתי הינם נכונים, מלאים ומדוייקים, וכי מעתה אחריות ההאזנה היא על קוראת (או קורא) הביקורת, וכל נזק או עוגמת נפש אשר תיגרם לה (או לו) היא על אחריותה (ו) בלבד. תפסיקו להתבכיין כבר!!! ואל תגידו שלא אמרתי.

''מאז אותו יום, לא ראיתי יותר שום הופעה של גיטאר וולף. מה שקרה באותו הלילה, אני עדיין לא בטוח. האם היה זה חלום, או מציאות? אומץ ורוק'נ'רול: זה מה שהוא לימד אותי. אהבה אינה יודעת גבולות, לאום או מגדר.זה מה שהוא אמר. והוא צדק''.

בסוף הסרט שהוזכר לעיל, מבקשים יוצר הסרט והלהקה להודות ללהקות הבאות. אני אאשים את השרת בהידבקותי בחיידק הניים-דרופינג העצבני, ואפרסם את הרשימה הזאת כאן:

Charlie & The Hot Wheels, The Pleasure Fuckers, The Zeroes, S.D.S, The Ramlbin' Rose, Oblivians, The Phantom Surfers and Dick Dale, Mad3, Greg Oblivian & The Tip-Toes, Hiroto, Teengenerate, The Kids, The Vikings, Bikini Kill, The Devil Dogs.

מי ייתן והיא תוביל מישהו מכן, קוראיםקוראות יקריםות, לאלבום הנפלא הבא.


שתף
אלבומים קשורים:
המיותרים :: המיותרים ||| boredoms :: vision creation newsun |||

אמנים קשורים:
המיותרים || boredoms || 

סגנונות נוספים:
Punk Revival | Garage-Punk | Rock & Roll | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©