הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
john lennon :: plastic ono band
capitol, 1970    [אוסף]
הדבר האחרון, הכי דרמתי והכי מפתיע, שלנון לא מאמין בו יותר, הוא ה-Beatles . לא, אני לא חושב שלנון מתנתק כאן מהעבר המפואר שלו. הוא פשוט לא מאמין שהביטלס, כמו כל דבר אחר בעולם, יפתרו לו את הבעיות שיש לו.
מאת: יואב ב. בתאריך 26/02/10

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
yehuda
ledgley

the quiz
the the
burning blue
soul
stars
heart
turbonegro
scandinavian
leather
pulp
we love life
blind melon
blind melon
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 9.6 (5 מדרגים)

אמא, אהבה, אלוהים ומה שביניהם   מתוך פרוייקט שורשים
רוצים גם?
כמו שהבטחתי - ובד''כ אני לא נוהג לקיים הבטחות, אז הרווחתם - האלבום אדבר עליו הוא אלבום הסולו הרשמי הראשון של ג'ון לנון שנקרא בשם המוזר Plastic Ono Band (הוא הוציא לפניו 2אלבומים אוונגרדיים אחרים, עם אשתו יוקו אונו, שמבוססים על קולות, צלילים, ועוד קצת קולות משונים). השם הוא כשם להקת ליווי שהקים לנון לעצמו, שכללה בין היתר גם את ג'ורג' הריסון על הגיטרה. האלבום יצא בשנת 1970, במקביל לצאת אלבום בשם זהה של אשתו יוקו. בקצרה, זהו אחד מאלבומי הרוק הטובים ביותר שנעשו אי פעם, ובטח אחד האלבומים הכי טובים של לנון, אם לא הטוב ביותר שלו. באריכות, הנה זה מגיע...

אחד ההבדלים העיקריים בין המוזיקה של מקרטני לזו של לנון, כפי שציינתי בעבר, הוא שמקרטני כתב הרבה שירים על דמויות בדויות ופחות על עצמו, ואילו לנון כתב בעיקר על עצמו - כל גרעפס שתקע וכל נשיקה לילד שלו הפכו לשירים. הבדל נוסף חשוב ביניהם, שקשור כנראה להבדל הקודם, הוא שמקרטני כתב בעיקר שירים שמחים, עליזים ואופטימיים, כאילו החיים הם דבש בכפר מלא כבשים לבנות וילדות בלונדיניות. בשירים של לנון - לא בכולם כמובן, אבל בחלקם המכריע - ישנה מרירות, לפעמים דיכאון ועצבות, הרבה זעם אצור או מתפרץ, וגם התחשבנויות עם העבר - כמו שיש בתקליט הזה. וזו עוד סיבה שאני מעדיף את לנון על פני מקרטני - הוא הרבה יותר אמיתי בעיניי מאשר השני. למרות שאני בנאדם אופטימי, אני מעדיף שירים שיש בהם צד אפל (כמו זה שיש בכולנו), מלנכולי משהו, איזה כאב, איזו התמודדות מסוימת שיוצאת החוצה במוזיקה. הרי החיים הרבה יותר דומים למה שמתאר לנון בשיריו מאשר לחיים הורודים שמתאר מקרטני. אז למרות שמדובר בשתי גישות שונות למוזיקה, או בעצם לחשיפה במוזיקה - וכנראה גם לחיים - אני מעדיף את זו של ג'ון. מה לעשות, תתבעו אותי.

אני מאמין שהבנתם שהאלבום Plastic Ono Band לא סוגה בשושנים ואין בו שירים שיעשו לכם טוב על הלב. ההיפך הוא הנכון. יש בו שירים כועסים, מרירים, עצובים ומרדניים. האלבום הזה נכתב בעקבות סדרת טיפולים שעשו לנון ואשתו שנקראת Primal Therapy, שבמהלכה הזוג היה צריך להתמודד עם טראומות מהעבר ע''י חשיפתן לאוויר העולם. אצל ג'ון, ההתמודדות הזו עם טראומות העבר יצאה, כרגיל, בשירים שלו. לג'ון, למרות שלא גדל בארץ אלא באנגליה, לא היו חיים קלים בכלל. אביו נטש את הבית כשהיה ילד, ואימו, שלא יכלה לגדל אותו לבד, שלחה אותו לגדול בבית דודתו. זמן אח''כ היא נהרגה בתאונת דרכים, כך שלנון הילד חווה אובדנים גדולים מה שהתבטא אצלו בשנים שיבואו.

השיר הראשון באלבום הוא שיר עוצמתי במילותיו ובמוזיקה שלו. הוא נקרא בפשטות Mother והוא מתייחס ישירות לאובדן של אימו ולעזיבה של אביו:

Mother, you had me, but i never had you
I wanted you, you didn't want me
So i got to tell you goodbye, goodbye
Father, you left me, but i never left you
I needed you, you didn't need me
So i got to tell you goodbye, goodbye

אין חשיפה גדולה מזו. כמו שאפשר לראות, לנון לא עושה הנחות לאימו ואביו והוא מאשים אותם בנטישתו. למרות שהוא אומר שהוא חייב להיפרד מהם, סוף השיר הוא קליימקס אדיר של זעקות שבר שבהן לנון צורח: Mamma don't go, daddy come home, כמו ילד. צעקות כאלה בשיר רוק לא נשמעו אצל הרבה זמרים לפני כן, ורק אדם כמו לנון יכול היה לתת ככה את כל כולו, גם במילים וגם בהגשה בלתי מתפשרת שלהן.



כמו ניחום עצמי לשיר הראשון, השיר השני באלבום נקרא Hold On, ובו הוא שר לעצמו להחזיק מעמד: יהיה בסדר, אתה תנצח במאבק, יש לך רק את עצמך אז תחזיק מעמד. אם השיר הראשון היה שיר רוק מאסיבי, הרי שזה שיר יותר נינוח וזורם, ולמרות הגיטרה החשמלית המצוינת ברקע, זה שיר יותר מלודי וקליט מזה הקודם ומשאר השירים בתקליט. השיר הבא נקרא I Found Out, וכשמו כן הוא: לנון מספר לנו את האמיתות שהוא גילה במהלך חייו: אל תאמין לאף אחד, ישו לא יבוא מהשמיים להציל אותך, ההורים שלי לא רצו אותי ולכן עשו אותי כוכב, הארי קרישנה זה סתם זיוף שלא יכול לעשות לך כלום ועוד כהנה וכהנה אמירות בוטות נגד כל העולם ואשתו. למרות שלנון יוצא במפגיע נגד הדת, שליחיו ומטיפיו, חלק מהטקסטים בשירים שלו - גם כאן וגם באלבומו השני Imagine, נשמעים כמו הטפות דתיות (או עצות מעשיות לחיים מאת הדאלאי-לנון, תלוי איך מסתכלים על זה). ככה הולך הבית השלישי בשיר:

I seen through junkies, i seen through it all
I seen religion from jesus to paul
Don't let them fool you with dope and cocaine
No one can harm you, feel your own pain
I, I found out...

המוזיקה של השיר היא רוקנרול בסיסי ופשוט, עם גיטרה חשמלית ותופים מצוינים שנותנים קצב מהיר וטוב, ויחד עם הקול המהדהד והצרוד במקצת של לנון, עושים את השיר הזה לאחד השירים הטובים באלבום - שיר רוק כמו ששיר רוק צריך להיות.

זה הזמן לדבר קצת על האופי המוזיקלי של האלבום. פיל ספקטור, המפיק המוזיקלי האהוב על לנון, הפיק את האלבום הזה, והנגנים היו כאמור הריסון, רינגו סטאר על התופים, קלאוס וורמן (חבר ותיק של לנון והביטלס מתקופת הימים הסוערים בגרמניה) על הבס, בילי פרסטון (שניגן גם עם הביטלס באלבום Let It Be) על הקלידים (בשיר God), ולנון עצמו על הגיטרות החשמליות והאקוסטיות וגם על הפסנתר. העיבודים של השירים הם רוקנרול בסיסי וישיר, בלי שומדבר שיאפיל על המילים והשירה של לנון, מלבד הצרחות של לנון עצמו. באופן מפתיע או שלא, למרות אי- היותו גיטריסט דגול, אני חושב שיש פה עבודת גיטרות מעולה, וגם שאר הנגנים נותנים חזק בראש.

השיר הבא באלבום הוא יצירת מופת בפני עצמה שנקראת Working Class Hero. לנון, הפעם בליווי גיטרה אקוסטית בלבד, שר על מעמד הפועלים הדפוק שלא מפסיקים לדפוק אותו כל חייו, כבר מגיל קטן:

As soon as you're born, they make you feel small
By giving you no time instead of it all

לשיר יש לחן ויפהפה, עיבוד מינימליסטי ומילים בוטות וכואבות, והניגוד הזה יוצר התעלות מוזיקלית יחידה במינה, ולא סתם כ''כ הרבה אומנים עשו לשיר קאוור. אין ספק שזהו אחד משני שיאי האלבום ואולי השיר הכי טוב שבו. דרך אגב, זהו אחד השירים הראשונים בהיסטוריה שמופיעה בהם המילה Fuck.

אחריו מגיע השיר המעולה Isolation, שנפתח בפסנתר בודד שאליו מצטרפים אח''כ התופים. בשיר מדבר לנון על הבדידות והפחד מפניה שיש לא רק בו אלא אצל כולנו. השיר מתחיל כבלדה שקטה ויפה, בהמשך משנה את טבעו עם קטע מעבר דרמתי שבסופו לנון צועק: You're just a human, a victim of the insane... ואח''כ שוב חוזר לאופי היותר שקט שבו התחיל. יופי של שיר, תסמכו עלי. קצר וקולע. בכלל, לצערי, שמתי לב שרוב השירים הבאמת טובים - לא רק אצל לנון אלא בכלל - הם בד''כ קצרים וקולעים במקום שיהיו ארוכים וקולעים. אם כבר יש שיר טוב למה לעשות אותו קצר?



בשיר הכי שקט בתקליט, Love. ג'ון שר בליווי של פסנתר וגיטרה אקוסטית בלבד את אחד משירי האהבה הכי יפים, פשוטים ועדינים שלו. למרות כל הזעם והכאב, לנון, כך הוא אומר לנו, עדיין מאמין באהבה, ושאת הכל בעצם ניתן, אם רוצים באמת, לתרגם לאהבה. הקול שלו פה פשוט יפה ומרגש, הכי פשוט שיש:

Love is free, free is love
Love is living, living love
Love is needing to be loved

השיר הבא מחזיר אותנו למחוזות הרוק, הגיטרות, הקצב והצרחות. הוא נקרא Well Well Well ומזה מורכב גם הפזמון שלו: Well well well, oh well. הבתים, לעומת זאת, מורכבים ממילים מדויקות, שמספרות סיפור על זוג שיוצא לפיקניק, הוא מביט בה וחושב כמה היא יפה, היא מדסקסים על מהפיכה (איך לא), מסתכלים בשמיים האנגליים ומרגישים אשמים. יופי של טקסט - לא אופייני כ''כ לג'ון - עם לחן שמדגיש אותו וגיטרה חשמלית שמנגנת יחד עם השירה של ג'ון. בפזמון לנון שוב מרשה לעצמו להשתולל ולצרוח את הפזמון - ממש לקרוע את ריאותיו בצרחות - וזה, יחד עם התופים המעולים שיש כאן, עושים את השיר לנורא מיוחד ועוצמתי.

השיר שהוא הפסגה השנייה של התקליט - ככה אני חושב - והוא נקרא, בפשטות, God. בשיר הזה מתנער לנון בפומבי - שוב - מהדת, מאלוהים, ומשאר אלילים יותר ארציים. השיר מתחיל במשפט חכם שלנון חוזר עליו פעמיים למען יובן כראוי ע''י המאזינים: God is a concept by which we measure our pain. כן כן, בין כל שאר הדברים שהיה (זמר, מלחין, כותב, צייר, נגן) לנון היה גם פילוסוף קטן ומדי פעם יצאו לו כמה משפטים עמוקים ונכונים, כמו כאן. ישר אחרי זה הוא מתחיל לפרט את כל הדברים שהוא לא מאמין בהם יותר, כאשר בין דבר לדבר יש נגינת פסנתר שמתעצמת ונעשית דרמתית יותר ויותר ככל שהשיר מתקדם וה''פריטים'' נאספים. אז במה הוא לא מאמין יותר? הנה הרשימה, משמאל לימין: Magic, I-Ching, The Bible, Tarot, Hitler, Jesus, Kennedy Buddha, Mantra, Gita, Yoga, Kings, Elvis, Zimmerman

צימרמן, אגב, זה בוב דילן.

הדבר האחרון, הכי דרמתי והכי מפתיע, שלנון לא מאמין בו יותר, הוא ה-Beatles. לא, אני לא חושב שלנון מתנתק כאן מהעבר המפואר שלו. הוא פשוט לא מאמין שהביטלס, כמו כל דבר אחר בעולם, יפתרו לו את הבעיות שיש לו. וכך הוא שר בסוף השיר, אחרי הרשימה הארוכה הזאת:

I just believe in me, yoko and me
That's reality
The dream is over, what can i say
The dream is over, yesterday
I was the dream weaver, but now i'm reborn
I was the walrus, but now i'm john
And so dear friends, you'll just have to carry on
The dream is over

כך, במילים מרגשות אלה, מודיע ג'ון למעריציו שהביטלס התפרקו באופן סופי, הם שייכים לעבר, ומה שחשוב מבחינתו עכשיו זה ההווה - הוא ויוקו: הייתי אריה הים, עכשיו אני ג'ון (רמז עבה כמו פיל לשירו I Am The Walrus). החלום נגוז. תתמודדו עם מה שיש, וזה אני. איזה סיום מדהים לשיר מדהים! היה ראוי וטבעי לסיים את התקליט עם השיר הזה, אך לנון - כדי לוודא שטבענו סופית ביגון עמוק - בחר להוסיף עוד טרק קצרצר בן 49 שניות שנקרא My Mummy's Dead. הקטע נשמע באיכות של הקלטה ביתית, לנון שר בקול רדיופוני ומקונן על מותה של אימו, ושלמרות שעבר הרבה זמן מאז הכאב עדיין מייסר אותו. וכך מסתיים האלבום.

האלבום לא התקבל בברכה אצל המאזינים - אולם זכה לביקורות טובות - אם משום האופי הרוקיסטי שלו, שבא על חשבון המלודיות, ואם משום שהמעריצים ציפו ליותר ביטלס ופחות לנון. את זה סיפק להם ג'ון באלבומו הבא, Imagine, שנחל הצלחה מסחרית גדולה. גם אני, לקח לי זמן להתחבר לאלבום הזה ונדרשו כמה האזנות טובות כדי להיכנס לעומקו של כל שיר ושיר ולהינות מכל הרצף הלא קל הזה, אם כי כבר מהתחלה ידעתי שאני אוחז ביצירה סופר-איכותית, ועד היום, בכל פעם שאני שומע את הדיסק, אוחזת בי התרגשות ראשונית כזאת, כאילו אני לא יודע מה הולך לקרות.

לנון ימשיך להוציא אלבומים נוספים - בהפסקות גדלות והולכות, כולם מצוינים ובכולם שירים שהם ממש יצירות מופת, אך האלבום Plastic Ono Band הוא היחיד מביניהם שמצטיין באחידות איכותית של השירים, בחשיפה טוטאלית של כל הנושאים הכי בוערים בנפשו המיוסרת של האומן, בפשטות בסיסית של רוקנרול משובח, ובראשוניות כובשת.

שתף
אלבומים קשורים:
ringo starr :: vertical man ||| john lennon :: double fantasy (w/ yoko ono) ||| john lennon :: imagine ||| john lennon :: walls and bridges |||

אמנים קשורים:
the beatles || 

סגנונות נוספים:
Pop/Rock | Rock & Roll | Singer Songwriter | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©