הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
nick drake :: five leaves left
island, 1969    [אלבום]
בדומה למחזה יווני, גם באלבום יש תחושה שככל שמקשיבים לו יותר ויותר יש איזו התגברות של האווירה. המשקל עובר מן הקל אל הכבד, כאשר השיא מגיע דווקא בשיר התשיעי בדיסק (מתוך עשרה) -Fruit Tree שהוא נבואת זעם של דרייק. רק בגיל עשרים בהקלטת האלבום וכבר נראה כי ניבא את עתידו השחור אשר כל כך העכיר את רוחו בהמשך
מאת: עידו רוזן בתאריך 29/03/10

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
alanis
morissette

flavors of
entanglement
velvet
underground

the velvet
underground &
nico
black blender
jets
vanessa
carlton

be not nobody
david bowie
aladdin sane
sunny day
real estate

live
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 9.5 (6 מדרגים)

סופר אחורה מחמש   מתוך פרוייקט שורשים
רוצים גם?
קשה להתחיל את הביקורת ללא ווידוי לא מפתיע - אני מאוד לא אובייקטיבי כשאני כותב על ניק דרייק. הוא אחד האומנים האהובים עליי, וכבר מספר שנים שאני לא מצליח להוציא אותו מהראש או מהמערכת שלי. אלבומו הראשון הוא פיסה של קסם בעולם הזה. כל דבר הקשור לאלבום הזה מבחינתי הוא בגדר תעלומה שאינני רוצה שלעולם תיפתר: החל משמו של האלבום Five Leaves Left - ה''אגדה'' טוענת שמקור השם הוא מסיפורו של או. הנרי ''The Last Leaf'' המספר על חולה המבחינה דרך חלונה בעץ, ורואה כי נותרו רק חמישה עלים. היא ממלמלת לעצמה שכאשר האחרון ייפול, גם היא תעזוב. באופן קצת מוזר, מותו של דרייק הגיע חמש שנים אחרי צאת האלבום ב-1969.

מבחינה מוזיקלית, זהו לדעתי אחד האלבומים הכי טובים שנכתבו אי פעם. אולי אני מגזים, אבל אני לוקח בחשבון בהכללה הזאת יצירות קלאסיות מדהימות (קלאסית במלוא המובן, החל מהרקוויאם של מוצארט ועד למיסה הגדולה של באך) עד לאלבומי הרוק הטובים ביותר (כגון Ok Computer המדהים של Radiohead).

אלבומו הראשון של דרייק הוא אולי המוצלח ביותר מבין השלושה שהוציא. קשה לקרוא לאלבום הזה אופטימי, למרות שיש בו גם צדדים כאלו. דרייק, בנגינתו הייחודית, מלווה אותנו לאורך כל הדיסק עם הגיטרה הקלאסית שכל כך מאפיינת אותו, כבר משיר הפתיחה ''Time Has Told Me'', שמתעסק באחד מנושאיו העיקריים של האלבום - הזמן. אפשר לשמוע כבר בשיר הפתיחה את ההבדל של האלבום הזה מהשניים שיבואו אחריו (בעיקר Pink Moon המינימליסטי): הצליל כל כך עשיר, כל כך מלא, כאילו דרייק מנסה לדחוף סימפוניה שלמה לתוך שיר בכמה דקות ובאופן מפתיע גם מצליח.

כך ממשיך מסע הקסמים בחלונו ונפשו של דרייק, כאשר קשה למצוא באלבום אפילו שיר אחד חלש מן האחרים, וכל אחד מהם פשוט יותר טוב מהאחר. השימוש המאוד יפה של צ'לו, שיושב באופן פשוט מושלם על השיר הנושא את שמו - Cello Song, רק ממחיש את היצירתיות והחזון של דרייק. לטעמי אחד השירים החזקים ביותר באלבום הוא השיר השני, הנושא את השם River Man -זהו שיר שמצליח לכנס את כל כישרונו של דרייק. שיר זה עוסק בשאלות על החיים, על זרימתם ועל הידע העצום שטמון בהם.


"הביאו את הסתיו, נתרפק עליו..."



בשביל להבין את יצירתו של דרייק באופן טוב יותר יש להכיר את האיש שמאחורי המוזיקה, כמו שכדאי להכיר את דוסטייבסקי לפני שקוראים את ספריו. אין ספק שהסיפור האישי במקרה זה מעצים את החוויה. דרייק לא היה הבחור הכי אופטימי בשכונה, הוא היה אדם מכונס שלקח את אי הצלחתו הכלכלית באופן מאד קשה ומכירות אלבומיו היו דלות יחסית. כמו כן, דרייק היה סטודנט לספרות, וזה לא מפתיע כאשר יושבים עם חוברת המילים של האלבום וקוראים. עשו לעצמכם טובה, תשבו פעם עם המילים ואל תשימו את הדיסק ברקע. רק תקראו, נסו להבין את מה שהיה למשורר להגיד. איכותן של המילים מהווה את אחת הסיבות להערכתי הרבה את האלבום הזה.

בדומה למחזה יווני, גם באלבום יש תחושה שככל שמקשיבים לו יותר ויותר יש איזו התגברות של האווירה. המשקל עובר מן הקל אל הכבד, כאשר השיא מגיע דווקא בשיר התשיעי בדיסק (מתוך עשרה) - Fruit Tree, שהוא נבואת זעם של דרייק. רק בגיל עשרים בעת הקלטת האלבום וכבר נראה כי הוא ניבא את עתידו השחור אשר כל כך העכיר את רוחו בהמשך. השיר עוסק בפרסום, שאותו הוא מדמה לעץ. דרייק חושב שהעץ יוכל לפרוח רק שפרותיו יימצאו עמוק בתוך האדמה, עד לפאתוס הגדול של השיר שבו דרייק מביע את דעתו על סוף הסיפור, מה שהתברר שהיה גם סופו שלו בשורות האלמותיות:

''Safe in the womb
Of an everlasting night
You find the darkness can
Give the brightest light''

לסיום האלבום דרייק בוחר בשיר רגוע. תקראו לזה קתרזיס, תקראו לזה שיר משעמם, אבל העובדה היא שהאלבום נחתם בשיר Saturday Sun הרגוע והסולידי ולא בעוד שיר מלנכולי וסימפוני. אולי דרייק מנסה לרכך את סיום האלבום, אולי זה פשוט יצא כך בעריכה... בכל מקרה, נדמה לי כי אוסף התעלומות של דרייק לא נפתר עד היום. נראה כי בכוונה הוא השאיר כמה סימני שאלה פתוחים בנוגע לשיריו, אך כמו שציינתי, זה חלק מן הקסם המסתורי האופף את האלבום.
שתף
אלבומים קשורים:
nick drake :: pink moon ||| nick drake :: fruit tree |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Singer Songwriter | Folk Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©