 רוצים גם? |
|
 |
Guided By Voices חוזרים עם האלבום המי-יודע-כמה שלהם! ת-ע-נ-ו-ג.
ליתר דיוק, קשה לומר שהם נעלמו אי פעם. בוב פולרד וחבורתו (המשתנה כל הזמן) יצאו מדייטון, אוהיו וחדרו לתודעת המוני חובבי מוסיקה לאט, בהתמדה, ובלי הרבה המולה ב-16 השנים האחרונות. מגוון כיווניהם המוסיקליים ו-13 אלבומיהם המרוכזים ועמוסי-השירים של פולרד, הוכיחו טיבם בשבחי העיתונות והקהל לאורך כל הדרך. סירופ אותנטי של רוק'נ'רול בנוי כהלכה, גיטרות שבריריות, גיטרות גונחות, קול ומלל קסומים, לו-פיי, פראות, והמון עדינות, חום ואמת.
אני מוכרח להודות שעם כל פתיחותי למוסיקה, נרתעתי מעט מ-Universal Truths and Cycles תחילה. מדובר באלבום בן 19 שירים ו-46 דקות (מאזן חריג ביותר), שנפתח בזריקת אדרנלין מלודית ומחוספסת משהו בת 36 שניות, שהשאירה אותי קצת מבולבל. טוב, הרבה יותר מקצת, בהתחשב בכך ששמעתי שהוא הולך להיות אלבום יחסית ''רגיל''. ובכן, כעבור 10 ימים שהאלבום הזה לא יוצא לי מהראש או מהאזניות, אני בשל לצאת אל האומה כולה בהכרזה חגיגית: גבירותיי ורבותיי - בשמונה עשר ביוני עליכם לפנק עצמכם ולפתוח את הקיץ שלכם עם האלבום הזה!
על מנת להקל על עיכולו של כזה אלבום, הייתי מחלק אותו לשניים (למרות שאפשר בהחלט ליהנות ממנו בקלות גם בלי בלבולי הביצים שלי):
שמונת שיריו הראשונים של Universal Truths and Cycles מהווים מעין אלבום בפני עצמם. מקבץ פנינים משויפות היטב, מחוברות למופת, פוגעות בכל מטרה, וננעצות חזק חזק באחורה של הראש. המבנה הוא של שיר בועט, עוקץ ואנרגטי מלווה בנעימה מלודית קצרה מתוקה מדבש. אל-חשש, צינים וציניות! פולרד רוקח כאן מתיקות כה אמיתית, טהורה ומדיוקת שהיא לא דביקה ולא עושה חורים בשיניים.
ברצועה התשיעית, Storm Vibrations, חלה תפנית כאשר אנו נתקלים ביצירה בת חמש דקות (!!), המרגיעה קצת את השעיטה קדימה, וחוצצת את האלבום. מכאן הלאה יש לנו אלבום רוק טוב מאוד, מאוזן וטבעי יותר. שיריו רגילים באורכם ורצפם, מה שלא מוריד מייחוד המלודיות והעיבודים הנאיביים בחלקם והמרביצים בכל השאר. הייתי רוצה להמשיך ולהשתפך כאן עד בלי די, אבל אני מוכרח להודות שהשירים ''Car Language'' ו''From A Voice Plantation'' לא משתלבים, לא מעניינים במיוחד, והיו יכולים למצוא מקומם בהופעות בכיף.
בסך הכל מדובר בשמיכת טלאים עשירה, מעניינת ומלוטשת של רוק ייחודי ומלא חיים. אם ''Cheyenne'', ''Back To The Lake'', או ''Pretty Bombs'' לא הופך ללהיט היסטרי בכל העולם, משהו כנראה דפוק מן היסוד בעולם המוסיקה הפופולרית. סליחה על הפסימיות, אבל אני משוכנע ש-GBV שוב ישובחו בביקורות וע''י המעריצים, אך לא יפרצו את חומות סצינת האינדי.
הם לא יגיעו למספר האזניים שג'ניפר לופז מגיעה אליהן, אף על פי ששלושת שירי הפופ הללו יכולים להזדמדם בכיף וחדווה גם ע''י בני שלוש, בדיוק באותה מידה! אין צדק. אך מצד שני, יופי-של-אלבום זה הינו אבן דרך ביצירת הרוק האמריקאית, ויוערך ויהולל וישפיע בדורות הבאים. אמן!
