הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
gorillaz :: plastic beach
Parlophone, 2010    [אלבום]
אם האלבום הראשון של הגורילאז היה שילוב מוצלח ומפתיע בין בריטפופ, ראפ ואלקטרוניקה (אבל עדיין בגדר גימיק קצת מחשיד), האלבום השני כבר היה רציני יותר וכתוב הרבה יותר טוב, מה שביסס את הפרויקט כלגיטימי לכל דבר. האלבום השלישי והנוכחי מציג את המשך ההתבגרות המוזיקלית של הגורילאז כפרויקט ונשמע מגובש ועשוי במקצועיות אף יותר מקודמיו.
מאת: אנגלופיל בתאריך 17/04/10

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
tamar
eisenman

tamar
eisenman EP
mogwai
rock action
rilo kiley
more
adventurous
lee hazelwood
requiem for
an almost
lady
blur
modern life
is rubbish
can
tago mago
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8.8    דירוג הגולשים: 8 (2 מדרגים)

Plastic Fantastic
רוצים גם?
דיימון אלבארן של הגורילאז הוא כבר לא דיימון אלבארן של בלר. דיימון אלבארן כבר חי בסרט אחר. הוא גם נראה קצת אחרת, כאילו הוא לא ממש אותו בן אדם. זאת אומרת, אם תראו ראיון חדש איתו בטלוויזיה לא יהיה לכם ספק שזה הוא, כי בכל זאת אין לטעות בפנים ובקול המיוחדים רק לו. אבל זה בכל זאת דיימון אחר, מעין נגזרת של דיימון שלא היתה קיימת בבלר. הקול אותו הקול אבל הכתיבה קצת שונה. הוא כבר לא סולן הבריטפופ הרזה והציניקן, שלובש אופנת אדידס לסטודנטים או חליפות מחויטות. היום דיימון כבר יותר רגוע ומחויך. הוא חובש כובע קסקט, מרכיב משקפי שמש, ועונד גורמטים כמו אחרון הראפרים.

הדבר היחיד שלא השתנה, וטוב שכך, הוא שדיימון ממשיך לעשות מוזיקה טובה - אולי אף טובה יותר מפעם. המגמה הסתמנה כבר בשלושת האחרונים של בלר, אבל יודעים מה? טוב שדיימון עבר לגורילאז: הרכב חדש ונקי שבו הוא יכול לעשות מה בראש שלו, כולל קונספט אנימציה לא לגמרי מובן ותפקידי אורח של ראפרים שבחיים לא היו מגיעים לבלר. גם במופעי האיחוד של בלר ב-2009, דיימון בחר לבצע בעיקר את הלהיטים המוכרים. הוא נתן למעריצי הבריטפופ הנוסטלגיים את מה שהם רצו, כדי שהוא יוכל ללכת לאולפן ולעשות את מה שהוא רוצה עם הגורילאז. את האמת? מגיע לו, ולכן גם מגיעה לנו מוזיקה כל כך טובה.

אז מי הם חברי הגורילאז, בעצם? ובכן, הגרסה הרשמית (שהיא בעצם הגרסה הפיקטיבית) מציבה במרכז הבמה ארבע דמויות אנימציה שהן חברי הלהקה, המבוססות על סטריאוטיפים קיימים מעולם המוזיקה האלטרנטיבית: הסולן היפה והטיפש 2D, שמבוסס על דיימון עצמו ושאני חושד שמשמעות שמו היא פשוט Second Damon, הבסיסט השחצן וגס הרוח מורדוק ניקאלס, ששואף להיות מנהיג הלהקה, והוא מעין פרודיה על האחים גאלאגר מאואזיס, המתופף הכושי חובב הראפ ראסל והגיטריסטית האסיאתית והסקסית נודל. אנחנו מגלים באלבום הנוכחי, כך על פי הסיפור המקורי, שראסל הפך לענק כתוצאה מחומרים לא מזוהים במי השתייה שלו, ושנודל היפה היא למעשה סייבורג שבנה מורדוק ולמעשה לא ברור אם נודל האמיתית עדיין קיימת (כן, גם אני לא ממש הבנתי את הסיפור או איך הוא קשור למוזיקה באלבום).



מי הם חברי הלהקה האמיתיים, מעבר לגימיק המצויר? על פי דיימון, שני האנשים הקבועים היחידים בפרויקט הם דיימון והקריקטוריסט ג'יימי יולט שאחראי על האנימציה, עיצוב הדמויות והקונספט הכללי. מכיוון שיולט אינו מוזיקאי כלל, הרי שאם מתעלמים מהקונספט (ואין שום נזק בכך) יוצא שהגורילאז הוא למעשה פרויקט סולו נטו של דיימון. יש הרבה סולני בריטפופ שהביכו אחרי ימי תהילתם באלבומי סולו אדולט קונטמפוררי משעממים (ג'ארוויס קוקר, ג'יימס דין בראדפילד), יש כאלה שעברו לחומרים דומים ללהקת האם והם לא פחות מוצלחים (ת'ום יורק, ברט אנדרסון), אבל איפה דיימון בכל הסיפור הזה? הוא כאמור בסרט אחר לגמרי, והרווח - כולו שלנו.

אם האלבום הראשון של הגורילאז היה שילוב מוצלח ומפתיע בין בריטפופ, ראפ ואלקטרוניקה (אבל עדיין בגדר גימיק קצת מחשיד), האלבום השני כבר היה רציני יותר וכתוב הרבה יותר טוב, מה שביסס את הפרויקט כלגיטימי לכל דבר. האלבום השלישי והנוכחי מציג את המשך ההתבגרות המוזיקלית של הגורילאז כפרויקט ונשמע מגובש ועשוי במקצועיות אף יותר מקודמיו.

האלבום נפתח בקטע פתיחה תזמורתי שנקרא ממש כך, ''Orchestral Intro'' . הוא מציג השפעה ברורה של מוזיקה קלאסית שלא ציפינו לשמוע מהגורילאז. יפה ומרשים לראות שכבר באינטרו שהוא כביכול קצר ו''לא נחשב'', מפגין דיימון יכולות מוזיקליות גבוהות ומפתיעות. מיד לאחר מכן מגיע ''Welcome To The Plastic Beach'' בהשתתפות סנופ דוג. אני בכלל לא אוהב את סנופ דוג, ואפילו היה לי קצת מוזר לקנות אלבום שהוא משתתף בו - הרי בפעם האחרונה שראיתי אותו, הוא השתתף בשיר של הפוסיקט דולז. אבל בגלל שאני כל כך סומך על דיימון, ידעתי שהוא יצליח להוציא מסנופ את המיטב. ואכן השיר מצוין וסוחף.

רצף השירים שבא אחר כך, גם הוא מצוין ומציג עוד השפעות מפתיעות, כגון מוזיקה ערבית וסול משנות השמונים. דווקא ''Superfast Jellyfish'' ,בהשתתפות דה לה סול וגראף ריס מסופר פרי אנימלז, קצת מאכזב למרות הטקסט האנטי-צרכני המוצלח ונשמע כמו שילוב לא מתאים בין ראפ לבין הצליל הרגיל של הסופר פרי – הפזמון דומה מדי ל-''Juxtaposed With You''. החלק הראשון של האלבום מסתיים ב-''Glitter Freeze'', קטע כמעט-אינסטרומנטלי מצוין שמהווה סוג של המשך ל-''Double Bass'' מהראשון של הגורילאז ובמידה מסוימת גם ל-''Jets'' של בלר. בנקודה הזאת באלבום חשבתי ''איזה כיף, האלבום נשמע כל כך טוב ועוד נשאר לי חצי שלם להנות ממנו''.


נודל. התבגרה יפה



אבל כאן בדיוק הבעיה. החצי השני של האלבום פחות טוב והדבר מורגש. בחצי השני דיימון החליט להרגיע משום מה עם שיתופי הפעולה המוצלחים, ולעבור לשירי בית-פזמון-בית-פזמון די רגילים שרק ההפקה המעולה מצילה אותם. למרות שגם בחלק השני משתתפים אורחים, הם לא מצליחים להתבלט ולהתעלות מעל הכתיבה של דיימון שקצת איבדה כיוון בשלב הזה. לו ריד (הדי אוברייטד בעיניי) משתתף בשיר יפה ונחמד אבל לא מאוד מיוחד והטקסט שלו מאוד בנאלי. ''Sweepstakes'' בהשתתפות מוס דף, שהיה אמור להיות השוס של האלבום, פשוט חוזר על עצמו עד לזרא ללא יכולת להתפתח בצורה מעניינת באמת. ''To Binge'' נשמע בלרי מדי, די מוצלח אבל לא ממש שייך לכאן. ישנם מבקרים הסבורים שזהו שיר המשך ל-''To The End'' של בלר, ואכן נראה שזה המצב כפי שמשתמע מהלחן, הביצוע, הטקסט ושם השיר. למרבה הצער, השיר המקורי טוב יותר.

בכל זאת החלק השני מצליח לשמור על כבודו של האלבום בעזרת שיר הנושא שהוא אולי הטוב ביותר באלבום, ומייצג אותו נאמנה. כך יוצא שלמרות ששני חלקי האלבום אינם שווים באיכותם, השלם גדול מסך חלקיו. התחושה הכללית שמתקבלת היא שזה בכל זאת, בזכות ולא בחסד, אחד מאלבומי השנה וכנראה גם אחד מאלבומי העשור החדש.

אין לדעת מה יביא איתו העשור הנוכחי למוזיקה. הוא הרי רק התחיל. חלק מהאנשים מדברים על רטרו לשנות התשעים שיחליף את הרטרו המאוס לשנות השמונים מהעשור הקודם. כולי תקווה שאכן כך יהיה. מה שבטוח הוא שבלי קשר למגמות מוזיקליות שיהיו או לא יהיו, אפשר לסמוך על דיימון שעדיין יהיה כאן כדי לתת בראש, לחדש ולהפתיע.

שתף
אלבומים קשורים:
lovage :: music to make love to your old lady by ||| gorillaz :: gorillaz ||| gorillaz :: demon days |||

אמנים קשורים:
blur || deltron 3030 || lovage || 

סגנונות נוספים:
Alternative Rock | Pop/Rock | Experimental Rock | Brit Pop | Synthpop / New Wave | Freestyle | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©