סוף המדבר

שלום גד נכנס לתודעה הלאומית של הציבור חובב המוסיקה הישראלית האיכותית בזכות להקת פונץ' – הלהקה שאוהבים לאהוב. שיתוף הפעולה בין שלום גד ליוסי בבליקי הביא ליציאת שני אלבומים (והשלישי בדרך) טובים, מקוריים ובעלי אמירות חברתיות ואישיות.

לאחר הפרדותה הראשונה של להקת פונץ' אי שם בתחילת שנות התשעים נפרדו שניהם לדרכם. יוסי בבליקי הוציא לאור את 'אלבום המצעדים' המעולה ושלום גד הוציא שלושה אלבומים, הראשון בהם הוא 'סוף המדבר'.

היה מי שאמר שלו היה יכול, היה לוקח את 'סוף המדבר' באוטו, כשעל הגג שני רמקולים עוצמתיים, מסתובב בכל רחבי הארץ ומשמיע את האלבום בלופ אינסופי, כי לא להחזיק את האלבום הזה בבית, זה פשוט פשע.

אל גד חברו מספר נגנים שלימים נודעו כלהקת 'היהלומים' – אלי שאולי, חברו מימי פונץ' על גיטרה, גד עצמו על בס ושירה, אלי דראי על תופים וגיל פדידה על גיטרות נוספות. האלבום משלב נגיעות מזרחיות אתניות, כשגד מסלסל יפה ומשתמש בקולו כמרבד מוסיקלי נהדר; במקום לשים פד של קלידים, יש את הקול של גד – וזה המון.

'סוף המדבר' נפתח בקטע הדי אתני אוריינטד – ''תפוס'', שמתחיל בנגינת הכינור המצוינת של גיל פדידה ואז שלום עם קולו האדיר, ''תפוס את החלום שלך הוא, תפוס אותו, תפוס אותו בקרניים ערב אחד, ואז תושיט לו יד''. שלום גד מנסה להתמודד עם החלום שלך. לכולנו יש את החלום הזה, המיוחד. אולי שלום גד מתאר פה את סוף הכל, את הרגע שבו הכל הולך לאיבוד, את הרגע שבו השמש נעלמת, הגשם יורד וכל הטלפונים יפלו, ואף אחד לא ידע שהחלום הגיע לכאן, אבל צריך עדיין להסתער עליו, לתפוס אותו. ואז כולם יבואו לראות. קהל שמתאסף לראות את העב''מ הזה, שמישהו הצליח לתפוס את החלום שלו. אבל הם יפחדו לגעת.

האלבום ממשיך עם גיטרה חשמלית ושירה שעושים את ''מלכת בני ברק'' לכל כך מיוחד וקולע. לשים עליו בס-תופים היה משנה את השיר למשהו אחר לגמרי, למשהו שהוא לא. ''תשבי במרפסת, מלכת בני ברק, צופה בכוכבים ועצובה כמו מלאך''.

ב''כביסה'', שר גד את הרקוויאם ללוזר הנצחי. זהו אחד השירים הטובים באלבום לדעתי, שנפתח בריף גיטרה עם סאונד גיבסון בלוזי של אלי שאולי, שבכל פעם שאני מקשיב לעבודות שלו אני מגיע למסקנה שמדובר בגיטריסט גאון, לא פחות. לא וירטואוז אבל את מי זה מעניין? כל דבר שהוא עושה, יושב בול במקום, וזהו התפקיד הנכון וההכרחי. ''כביסה'' עוסק בתחילה באביו של גיבור השיר ש''מעשן הרבה, כל הזמן מדבר, ומתערב על כל דבר כמעט עם כל אחד'', אבל הוא כל הזמן מפסיד אז אף אחד לא רוצה להתערב איתו. אבל אין מה לעשות, לוזר מוליד לוזר, גם הבן שלו יושב על ערימה של כביסה מלוכלכת, מנסה לגרש מישהי, אבל היא לא הולכת לשום מקום, מחכה לאיזה משהו, לא משנה מה, אבל שום דבר לא בא, מה לעשות. אף אחד לא אוהב מפסיד.

ב''שבת'' מציג גד הארד רוק די קשה, שיר שעוסק בחיזור האינסופי. כשאני רוצה - היא לא תרצה, היא תצטרך מישהו להסתכל עליו מלמעלה. כשהיא תרצה - אני אולי אסוג לי. עם כל זה שהיא נראית מוזנחת, ממש קל לאהוב אבל פשוט קשה לשנוא. נשים, כך גורס גד, הן עם נודד. הוא יחפש לעצמו את תחנת הרכבת שלו ויתמקם במקום הכי נוח בתחנה, ויחכה לגבר הנכון. כולנו היינו רוצים לנפות את כל הלא מתאימים, אבל צריך להתאזר בסבלנות ולדעת ממי לברוח.

השיר ''סוף המדבר'', הוא למעשה ה''להיט'' הגלגל''צי של גד, השיר הידוע ביותר שלו, וגם אחד השירים הטובים שלו. בלדה אקוסטית עם לחן יפהפה ומיוחד. שוב, גד משתמש בתקווה ובחלום כדרך. הוא מדבר על לפנק את עצמך ולהנות - לישון עד מאוחר, לגעת בבגדים וכך גם לגעת בזכרונות, לחשוב על ההורים. יש מישהו שם בסוף המדבר ליד הים ששומע את התפילה שלך גם כשהתפילה חולה ועייפה - אבל היא שם, היא נשמעת.

למעשה, כל השירים באלבום מעולים. אין פה ולו נפילה אחת. גם אם מבחינת אגרסיות או ביט, השירים נופלים - זה לא גורע ולו במעט מאיכותם. גד הוא ציפור נדירה בנוף ההולך ומצחיח של שמי היוצרים הישראלים הטובעים בבינוניות. הוא עובד בימים אלו על הקלטת אלבום חדש, שאני מאמין שלא יפול משלושת הקודמים שלו.

האלבום לצערי אזל מהדפוס, וניתן לראות אותו מדי פעם בחנויות יד שניה, ואם תראו את הדיסק עומד לו על המדף, אל תהססו, וקחו את שלום אליכם הביתה כי מגיע לו, ועוד יותר כי מגיע לכם שלום גד.

לפחות פעם בשבוע.

שתף

אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים: