הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
ac/dc :: back in black
atlantic, 1980    
הלהקה החליטה להקליט אלבום כמחווה לסולן הנפטר, כזאת שתביא לו כבוד אחרון, אבל עשתה את זה בדרך הכי AC/DCית שאפשר - באמצעות שירי רוק כבד קופצניים ורעשניים המסתכמים באלבום שמכבד את סקוט, אבל גם שמנעים את אוזניהם של המעריצים שבאו לאור הצלחה.
מאת: itai3600 בתאריך 08/06/10

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
blur
modern life
is rubbish
tv buddhas
tv buddhas
third e.p.
arctic
monkeys

humbug
the dears
no cities
left
superdrag
last call for
vitriol
counting
crows

saturday
nights &
sunday
mornings
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9.5    דירוג הגולשים: 9.8 (4 מדרגים)

האלבום השחור, אוזי אורגינלי   מתוך פרוייקט שורשים
רוצים גם?
Ac/dc היא להקת רוק כבד קלאסית מאוסטרליה שהוקמה על ידי שני אחים סקוטים מהגרים: אנגוס ומלקום יאנג. לאורך כל דרכה הלהקה ניגנה שירים עליזים ומקפיצים שמדברים על סקס, סמים, אלכוהול ורוקנרול. הם לא ניסו אף פעם להתחנף לאוזן ולנסות לכתוב מוזיקה מתוחכמת עם מילים גבוהות, אלא יצרו מוזיקה פשוטה, ממש ''גוד אולד רוקנרול''. בשנת 1979, לאחר חמישה אלבומים ללא הצלחה מסחרית, יצא האלבום ''Highway to Hell'' שהכניס את הלהקה הקטנה מסידני למיינסטרים העולמי. אז, בתקופת החצי השני של שנות ה-70, מוזיקת הרוק הכבד הייתה בשיאה, האלבום התקבל באהבה גדולה, מעריצי הלהקה היו צמאים לעוד אלבום והציפייה הייתה גדולה.

חברי הלהקה, שהיו אז בעשור השלישי לחייהם, חגגו, בילו במשך שעות בברים כשהם שותים ומשתכרים מידי לילה עד לשעות הקטנות. השתיין הבולט היה בון סקוט, סולן ותמלילן (יחד עם שני האחים) הלהקה. סקוט היה מכור לטיפה המרה, עד שב-17 לפברואר נמצא מת במכונית חברו, לאחר לילה של שכרות. פשוט השתכר, נרדם במכונית ולא התעורר. המוות של בון סקוט היה הלם לחברי הלהקה, ו-AC/DC עמדה על סף פירוק. אך בסופו של דבר החליטו החברים להמשיך ולפעול - ''כי זה מה שבון היה רוצה''. נכון, צעד זה הוא לא בהכרח לגיטימי ומוסרי אבל, הם בסך הכל נהנים מלנגן את אותו ''גוד אולד רוקנרול'' - אותם שירים שמחים ורעשניים. הם הבינו שזה לא יכול להיות הסוף, הם חייבים להמשיך.


צ'ירז, מייט!



הלהקה החליטה להקליט אלבום כמחווה לסולן הנפטר, כזאת שתביא לו כבוד אחרון, אבל עשתה את זה בדרך הכי AC/DCית שאפשר - באמצעות שירי רוק כבד קופצניים ורעשניים המסתכמים באלבום שמכבד את סקוט, אבל גם שמנעים את אוזניהם של המעריצים שבאו לאור הצלחה. אלבום שלא הכניס אף בלדת מיתרים מרגשת וראויה אחת. זה לא אלבום מחווה רגיל שמספר על רגעים נוסטלגיים של החבר המת, אלא אלבום ראוי יותר- משהו שסקוט היה אוהב! כחודשיים לאחר המוות צורף ללהקה בריאן ג'ונסון - זמר בריטי עם קול עבה במיוחד. ביולי של אותה שנה כבר יצא האלבום, וזאת אחרי תקופת עבודה בת חודשיים בלבד.

האלבום נפתח עם פעמוני כנסייה בתחילת השיר ''Hell's Bells'', שממשיכים לריף גיטרה של אנגוס שמביא איתו צמרמורת בכל הגוף. התופים נכנסים, איפשהו באמצע גם הבס, ואז ג'ונסון פותח את הפה ומוציא את הקול העבה שלו. הכל מושך אותך פנימה לאלבום רוק כבד שאינו מחדש שום דבר ביחס למה שכבר שמענו ב-Highway to Hell אבל בכל זאת, יש בו משהו אחר, AC/DC אחרת, AC/DC של בריאן ג'ונסון.

השיר הראשון בצד השני של התקליט, הוא שיר הנושא ''Back in Black'', מסמל מבחינתי את המחווה המקורית של הלהקה - שיר שמדבר באופן ישיר על סקוט, אבל הוא בסך הכל שיר שמח וקופצני שמכיל את ריף הגיטרה הכי מפורסם של הלהקה. פה ושם באלבום יש רמיזות על סקוט כמו: '' Have a Drink on Me'' (שמתייחס לבעיית השתייה שהייתה לו). יש באלבום גם להיטים עם סולואים מדהימים של גיטרה, כמו '' ''You Shook Me All Night Long ו-''Let Me Put My Love Into You'', שגורמים לך פשוט להזיז את הראש למעלה ולמטה שוב ושוב, לרקוע ברגליים ולצעוק '' Shake a Leg'' בפזמון, ולגרום לכל מי שבסביבה שלך להבין שאת/ה עכשיו שומע את AC/DC.


במחווה לקוסם ממכבי חיפה



השיר שגרם לי להתאהב באלבום סופית, הוא הרצועה העשירית והאחרונה באלבום, '' Rock And Roll Aint Noise Pollution'', שבעצם מסמל את תחילת העידן החדש בהיסטוריה שעוד תתפתח של AC/DC - העידן של בריאן ג'ונסון. הלהקה אומרת שוב - אנחנו פה בשביל לנגן 'גוד אולד רוקנרול', לעשות שמח, לנגן שירים שאנחנו נהנים לנגן. ומהבחינה הזאת הוא בעצם אלבום די אופטימי, אלבום המחווה האולטימטיבי- שיגרום לך לחייך ולא אלבום קודר ועצוב - אני אתן כבר למילים לדבר לבד:

We're just talkin' about the future''
Forget about the past
It'll always be with us… It's never gonna die, never gonna die
''Rock 'n' roll it'll never die.

האלבום יצא בממלכה המאוחדת בתחילת שנות ה-80, בתחילתו של הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי, תחילתו של המטאל. העטיפה השחורה, ובכלל כל האווירה השחורה של האלבום יחד עם שירי מטאל כמו ''Givin the Dog a Bone'' ו-''Hell's Bells'' מתאימים לאווירה הכללית שהייתה אז בלונדון, העיר שבה הוקלט האלבום, וזו אחת הסיבות להצלחתו. ככל הנראה אם אלבום הרוק הכבד והמטאל הזה היה יוצא כמה שנים לפני כן, בשיא תקופת הפאנק-רוק הבריטי, הוא היה זוכה להצלחה נמוכה מזו.

האלבום זכה להצלחה עצומה מבחינה כלכלית. עד היום כ-49 מיליון עותקים נרכשו בכל העולם. זה מספר שאי אפשר לעכל - זה יותר עותקים ממה שמכר Dark Side of The Moon של פינק פלויד (שעוד יצא שבע שנים קודם לכן). זהו אלבום הרוק הנמכר ביותר בכל הזמנים והאלבום הכי מצליח בכל הזמנים פרט ל-Thriller של מייקל ג'קסון. המחשבה שהחברה האוסטרלים האלה כתבו את האלבום המצליח ומופצץ הלהיטים הזה תוך חצי שנה בלבד לאחר שהסולן שלהם מת, והוציאה אותו אחרי חודשים בלבד של עבודה- זה זה! (אני מזכיר לכם, שבאותה שנה בדיוק, מאותה סיבה בדיוק, מתופף לד זפלין- ג'ון בונהם נפטר והלהקה התפרקה ולא חשבה אפילו להמשיך. זה רק מכניס יותר לפרופורציות כמה שהאלבום הזה פנומנאלי).

שתף
אלבומים קשורים:
ac/dc :: backtracks |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Hard Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©