 רוצים גם? |
|
 |
''קשה לומר על ואן מוריסון שהוא היה הגדול מכולם, מהטעם הפשוט שהוא היחיד מסוגו...'' (אורי לוטן, גל''צ, אי שם באמצע שנות התשעים)
הגל הפוסט ביטלסי שהחל פוקד את בריטניה מאמצע שנות השישים, הוליד שורה של מבצעים מוכשרים, נועזים ובעלי דמיון. מהבולטים שבהם היה ללא ספק ואן מוריסון שמבקרים לא מעטים מכנים אותו כענק שבין הפרפורמרים של הרוק מאז ועד היום.
מוריסון קטן הקומה והעגמומי משהו, שאת המחסור בקסם אישי תפסה אצלו המוזרות והבדלנות, היה גם חסר את אותו אבק כוכבים שדבק בפיגורות אחרות בנות זמנו, כמו קית' רלף מהיארד בירדס או אריק בארדון מהאנימלס.
מוריסון הגיש מוסיקה נטו. הייתה בה עוצמה בלתי רגילה אך עם זאת מתוחכמת ועתירה בדקויות. לא היו הרבה זמרי רית'ם אנד בלוז שסיפקו את הסחורה גם ברמת כתיבה כמו זו שלו. השירה שלו הפכה לשם דבר כבר בימים של ההרכב הרציני הראשון שלו, ה-Them.
עם שירה אירית גוספלית שחורה ביצע מוריסון הצעיר של 1963 תמהיל עצבני של פולק בלוז אמריקאי - רית'ם אנד בלוז - רוקנרול חשמלי והכל בניחוח אירי סלטי שורשי. קולו האדיר והמנעד האינסופי שלו היו נחלתם של מעט מאד אמני פופ ורוק .
בשנת 1966 התפרקה ה-Them סופית כשהיא מותירה אחריה שני אלבומים נהדרים. מוריסון שם פעמיו לניו-יורק ושם השחיל לעשרת הגדולים את הסינגל הראשון שלו - 'גלוריה'. ההצלחה לא מיהרה לבוא ומוריסון העקשן הוציא באמצע 1967 את אלבומו הראשון - Blowin` Your Mind , בניסיון לנצל את המומנטום של הצלחת הסינגל שלו. האלבום המשובח (אריק גייל נהדר על החשמלית) שהיה קודר ובלוזי, לא קלע לטעם הקהל האמריקני. הימים היו ימים של summer of love ולאף אחד לא היה ראש להאזין לטרובדור ששר על ''T.B Sheets'' - בלוז ארוך ועצבני (9.44 דקות). לא עזר לו גם הלהיט השני שלו שהופיע באלבום, ''Brown Eyed Girl'' שעד היום נחשב לקלאסיקת סיקסטיז היסטרית.
מוריסון שחזר לאירלנד מולדתו, היה נחוש בדעתו שלא לוותר. במהלך 1968 שכר את שירותיהם של חבורת נגני ג'אז מקצועיים ובעלי שם כמו המתופף קוני קיי מה''מודרן ג'אז קוורטט'' וריצ'ארד דייויס הבסיסט, שניגן עם כל ההוז אנד הוז של הג'אז בימים ההם, ונכנס לאולפן לעבודה קדחתנית של 48 שעות בלבד (!!!!).
כך נולדה אחת מיצירות המופת הגדולות של הרוק - Astral Weeks - שבועות של כוכבים. הטקסטים הנהדרים נסבו על ילדותו, אהבותיו, על הדברים להם הוא עורג ועל הסקס לו הוא משתוקק. שירה נדירה באיכותה שמנצלת את כל מה שיש לו להציע.
מוריסון מדלג בקלילות בין דקלומים דרמטיים לבין שירת נשמה שחורה. לא עוד ''רוק רדיו'' שמוכתב בצורה של בית-פזמון-בית. בכל משפט בשירים שר מוריסון אחרת, הוא אף פעם לא חוזר על עצמו - פשוט מדהים. הלחנים והעיבוד של השירים תואמים את המסרים בצורה מושלמת.
הנגנים, שכאילו חסרים דבק בין אחד לשני, נשמעים כל אחד בפינה אחרת באולפן, מרוכזים איש איש במלאכתו ברמה הגבוהה ביותר. המקצבים הג'אזיים שבאו לביטוי בכלי מיתר ונשיפה, מדודים ומלאי השראה. כל זה יחד בתוספת השירה המוריסונית, יוצרים פה קסם, אינטימיות ואווירה שמיימית.
ראויה לציון במיוחד גם תצוגת הבאס המבריקה והמדויקת של ענק הבאס הזה, דייויס. הוא לא רק מלווה ונותן עומק לצליל הכללי אלא מעמיד את הבאס בפרונט ונותן לו משמעות שלא הורגלו אליה קודם ברוק.
לא צריך להיות חסיד של אף ז'אנר מוסיקלי כדי להתחבר ל-Astral Weeks, צריך פשוט להיות עם אוזן כרויה ולתת לו לחלחל משמיעה לשמיעה. ההתמכרות מובטחת. הוא בהחלט מסוג האלבומים שאסור/ אי אפשר/ לא יתכן לוותר עליהם.
שנתיים מאוחר יותר הוציא ואן מוריסון את רב המכר הגדול ביותר שלו ומאסטרפיס בפני עצמו - Moondance והוא ממשיך להקליט וליצור גם בימים אלו.
.jpeg)
