 רוצים גם? |
|
 |
פעם, לפני 31 שנה, שלמה גרוניך לא היה בדיוק מיינסטרים. ב-1971 הוא לא חשב להתאחד עם מתי כספי או לעשות פרוייקטים עם מקהלת שבא. גרוניך היה צעיר רעב, מוכשר להדהים, רענן, חדשני ומוכן להסתער על העולם. ואכן, הוא נכנס לאולפן והקליט את האלבום הזה, שכולו זעקת כאב ומחאה, אלבום קיצוני שהוא מפגן פנטסטי של כישרון מוסיקלי ואומץ אמנותי.
גם אז, כמו היום, האלבום הזה קיצוני להחריד. כשרבקה מיכאלי הקדישה לאלבום את תוכנית הרדיו שלה ושידרה חלקים ממנו, הוצפו הטלפונים באלפי קריאות זועמות להוריד את האלבום - כולל שיחה מיהורם גאון. גרוניך יצר אלבום בוטה, חריג - ויפהפה.
גרוניך מתחיל ב''אל נא תלך'' - הקטע היחיד כמעט שהוא לא מתכחש לו בימינו - עיבוד פופי מוצלח במיוחד לפרלוד מפורסם מאוד של באך. ''ברחוב שלנו'' הוא שיר ילדים של נורית הירש, בו גרוניך מפגין את קול הפלצטו הדי מוזר שלו (3 שנים אחרי, ב''קצת אחרת'' גרוניך נשמע שונה לחלוטין).
ב''אני נגעל מן העולם'' גרוניך תוקף את המאזין, בליווי כלי מיתר, גיטרה חשמלית ומלודיה חריגה במיוחד, וזועק את המרירות שלו לאוויר (''אני נגעל מן העולם/ העולם מגעיל אותי/ תסתסכלו עליו ועל הצורה שלו…). ''לנשום עמוק'' הוא אינסטרומנטל מדהים ביופיו, עם אילן, אחיו של גרוניך על כינור. ''אלוהים למה?'' הוא מין שיר של חיפוש עצמי, קטע מורכב מאוד מוסיקלית עם תמלילים נועזים מאוד יחסית (''אמא ישנה/ אמא'לה גמרה/ היא לא תצעק עוד…נכון?''). ''רוזה מרציפן'' הוא הלהיט היחיד באלבום, אחד משיריו הידועים של גרוניך. גרוניך עוד משתעשע בביצוע גרוטסקי ודי מזעזע ל''אבינו מלכינו'', עם מבטא יידישאי כבד.
ואם האלבום החדשני לא זעזע את המאזין עדיין, מגיע ההלם האמיתי; שיר הנושא, שמסיים את האלבום, שהוא כולו תיעוד של אמן שבור. גרוניך, כמו פורטיס ב''אינקובטור'', 7 שנים אחרי, מוקלט כאן בלי ידיעתו, תחת טריפ ל.ס.ד. גרוע במיוחד. הוא ממלמל באנגלית “...I wonna get warm” שוב ושוב, ואז שואל את טכנאי ההקלטה, ריצי', שיסמן לו מתי הוא מוכן להקליט. ריצ'י אומר לו שהסרט כבר רץ, ואז שואל גרוניך באנגלית “!?why didn’t you tell me” ואז מתחרפן לחלוטין, וממלא את הרמקולים בצרחות כאב נוראיות, מעיקות ומצמררות, כשהוא צווח, בוכה, צוחק בטירוף, תוך כדי נגינה בפסנתר.
את התיעוד המצמרר הוא מסיים בצרחות של המילה “Fuck”, רק שמטעמי צנזורה הקטע הזה מורץ לאחור - דבר שמקנה לקטע אפקט אפילו יותר מפחיד. פשוט קטע שלא ניתן להתכחש לו. גרוניך מסיים את הקטע ואת האלבום בבכי חרישי ובמילה “stop”.
* השנה (2003) השכילה פונוקול להוציא לפועל יוזמה ברוכה מאוד: להוציא את האלבום הזה בגרסאת רימאסטר מהודרת ומושקעת. עבודה רבה הושקעה בשיפור הסאונד העלוב באיכותו של האלבום, והוא אכן נשמע טוב בהרבה. פונוקול אף הגדילו לעשות ועשו אריזה מושקעת ויפהפיה, עם המון תמונות, גזרי עיתונים מהתקופות (לרוב ביקורות לא אוהדות של האלבום בתקופה בה הוא יצא), ליינר נוטס מאת גרוניך עצמו, ועשרה קטעי בונוס מתוך תסכית רדיו נדיר בשם ''אמריקה'', על פי רומן מאת קפקא. כך למשל, אפשר ללמוד שבקטע ''אבינו מלכנו'' מנפץ טכנאי ההקלטה גיטרה, ועוד אנקדוטות מעניינות של גרוניך (הפלצן למדי, כהרגלו בימינו). הקטעים מתוך התסכית קצרצרים אך מאוד מעניינים, וגרוניך מפציץ שם בנגינת פסנתר תזזיתית ומעניינת ובעיבודי כלי נשיפה מתוחכמים. במחיר של 49.90, אין לכם שום דרך להתחמק מלקנות את יצירת המופת הזו מחדש. אחרי שפונוקול זרקו קשות על האלבום בהוצאה הקודמת שלו, שמזכירה יותר את הצריבות של הבאסטות בתחנה המרכזית בת''א, הם בהחלט שיחקו אותה.
