זרעי קיץ יצא בשנת 1993. חמש שנים אחרי ''ירוקות''. למעשה, חמש שנים לאחר חתימת הטרילוגיה המונומנטלית של מאיר, ''שירי חג ומועד ונופל וגלוי עיניים ירוקות'',
זה בערך כמו להיות האח הקטן של שלישייה שמורכבת ממנתח מוח, רב אלוף ואיל נדל''ן.
זרעי קיץ. יופי. געגוע. חופש. אופטימיות. היאנג ליין של רישומי פחם, אותו כתב מאיר במקביל למושא הביקורת. אז מה יש בזרעי קיץ? מהו בעצם המרכיב החמקמק, החלקלק מרוב זיעה ומי ים, זה שמתחיל בעיניים, יורד ללשון, עולה בצחוק וחוזר חלילה? אותה סיגריה גנובה שהיא בעצם תרצה אריאל, אולי המוזה הכי גדולה של מאיר מלבד ארץ ישראל? מה שורש הקושי הזה להצביע על גרעין האלבום, ועדיין לראות בצורה כל כך חדה שהוא אלבום קונספט מושלם?
''תרצה תהיה סיגריה גנובה
בפי נערים, בתשוקה ראשונה
או אז תימצץ , תישאף אלי אפר
יאמרו זה הבהוב - הבהוב העונה''
(זרעי קיץ)
'זרעי קיץ' יצא בשנת 1993. חמש שנים אחרי ''ירוקות''. למעשה, חמש שנים לאחר חתימת הטרילוגיה המונומנטלית של מאיר, ''שירי חג ומועד ונופל וגלוי עיניים ירוקות'', וזה בערך כמו להיות האח הקטן של שלישייה שמורכבת ממנתח מוח, רב אלוף ואיל נדל''ן. אפילו את שמות השירים המקוריים מאיר החליט לשנות ברגע האחרון, על מנת שיתאימו לאטמוספרה אותה ביקש ליצור באלבום.
'זרעי קיץ' הוא אלבום שליו, מבטא אהבה, עניו ומטיף להנאה. את כל אלה עטף מאיר בשכבות שמנות של פסנתר, קלידים ואקורדיון באדיבותו של משה לוי, בבאס של יוסי פיין, בגיטרה (אקוסטית וחשמלית) של רוני פיטרסון, ואף בקולות רקע ותמיכה לחנית מהחבר הטוב שלום חנוך. את אותה רוח מבטאת גם עטיפת האלבום היפהפייה, אותה ציירה בתו של מאיר, שירז. בפשטות, מאיר ביקש משירז לצייר פלפל ירוק חצוי שהשמש תציץ דרכו. את התוצאה, ואת המשתמע ממנה, תוכלו לראות בעצמכם. בין אם בכוונה ובין אם לא, הציור המדובר לא רק שיצר לעצמו שמש אסוסיאציות חדשה, אלא גם התחבר לרוח האלבום, המשדרת פתיחות, רעננות, פריחה ונעורים.
יחד עם כל אלה, ישנם כמובן שירי האלבום, שמשפריצים מכל הסופרלטיבים האלו גם כן: ב'לא תתפוס אותי' אפשר לשחות מרוב עסיסיות ושפע. 'רצף כלשהו הוא' בלוז חשמלי מיובא משיקגו, שהתגייר והתיישב בכרכור. 'דומם עם זוג נאהבים' הוא סיפור רומן קיצי שיושב על האלבום בהתאמה מושלמת, מבחינת טקסט (קליל ומשעשע - ''לא היה לה חזה ולי לא עמד''), הגשה (עצלה-זורקת) ועיבוד (אוורירי), ו'מים מתוקים' הוא אחד משיאיו היותר יפים של מאיר אריאל, שיר אהבה מדברי מרגש.
אבל, וזה אבל משמעותי, בין כל היופי והלחנים הזה, יש גם שלושה שלא טוב להם בבועה. הם רוצים לצאת, נלחמים להתבטא, מפלחים את האווירה הסטלנית-עייפה. 'קוצים א'' (''דגלנו מתבדר בכל סלון - ואף אחד לא קם'') וב' (''איך את נראית לדעתך? קצת מצחיקה, זה איך'') תופסים כל אחד צד באלבום. א' בראשון, וב', טוב, בשני.רוכבים על החשמלית של רוני פיטרסון והבאס של יוסי פיין, חמושים בשנינות אופיינית, מחאה חברתית שגורמת למאזין המסור לפקוח עיניים ולהביט סביבו. הקוצים הם סוג של Wake up call מבועת הקיץ של האלבום, בסגנון האזהרות שניתנות לילדים שיוצאים לחופש הגדול, דבר שנותן נפח נוסף לאלבום.
השיר השלישי, החותם את זרעי קיץ, קצת משונה. למרות שהשם שלו מזכיר את החורף, הגישה שלו עדיין עייפה, קצת משתרכת, מחאה מוסתרת עמוק בתוך מטאפורות ותיאורי נוף מסיחי דעת-מקלי ראש. אבל אצל מאיר, כמו אצל מאיר, לחלק הלבן שנמצא בין השורות יש ערך משמעותי. 'תקציר שירי החורף' הבא מורכב משישה בתים שמוצגים, כל אחד בתורו, כתקציר השיר שיככב בחורף הבא. משעשע ועוקצני. הבתים מונומנטליים, וכל אחד מהם מביע ביקורת צינית, תהייה פילוסופית והזהרות שונות, בדרכו שלו. למעשה, תקציר שירי החורף הבא הוא סוג של סגירה למעגל שפתח זרעי קיץ בתחילת האלבום, וההתכתבות ביניהם יוצרת את תחושת המעגליות (עונתיות?) של אלבום קונספט.
''והנה עולמי, הנה ארצי, הנה עירי
הנה ביתי, הנה אשתי וילדיי
הנה גופי ואיברי, הנה נפשי וכשרונותי
רוחי, עשתונותיי, נשמה שלי, חיי ...
שם השיר: ואיפה אני בכל העסק הזה?''
(תקציר שירי החורף הבא)
את זרעי קיץ שמעתי לראשונה לפני, פחות או יותר, חמש שנים. עד אליו נהניתי אצל מאיר אריאל בעיקר מהמילה. באלבום הזה גיליתי את העושר המוזיקלי, כישרון ההלחנה, היכולת לכתוב בהתאם למנגינה ולא רק להיפך. זהו ללא ספק אחד מההיילייטס של קריירה שנאמר עליה הכל, של מוזיקאי ומשורר. דווקא פה, בניגוד לשאר האלבומים (מלבד רישומי פחם, שיצא אחריו), מאיר לראשונה שם את התחושה והנושא מעל הכל. השלם עולה על סך חלקיו.
''כבר מזמן היתה עוזבת
אלמלא היתה חושבת
שתמצא בי מים מתוקים.''
(מים מתוקים)
