הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Pop
the bee gees :: saturday night fever
rso, 1977    [פסקול]
ואם נדבר קצת מוזיקה, ברשותכם, אז הרי שהבי ג'יז יצרו לתוך האלבום הזה כמה מהקלאסיקות של עידן הדיסקו – מוזיקה שמחה, גרובית ומלאת קצב, שמעלה חיוך על הפנים ותנועה על האגן...
מאת: Mr. Big בתאריך 23/08/02

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
shy nobleman
beautiful
life
pet shop boys
yes
blur
parklife
marc almond
tenement
symphony
shakira
laundry
service
lady gaga
the fame
monster
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8.5    דירוג הגולשים: 7.1 (7 מדרגים)

רוקדים לכל הבנות
רוצים גם?
המוזיקה היא חלק בלתי נפרד מחיינו. לחלק מאיתנו היא אפילו החיים עצמם. אבל לכולם, יש את הקו הברור הזה שעובר בין המוזיקה לבין החיים. ממש הקיץ, ציינו שלושים שנה לאירוע אחד, כמעט יחיד ובהחלט מיוחד במינו, שחצה את הגבולות אל עבר הלא נודע – אל הצד האפל.

בשניים עשר ביולי 1979, באצטדיון הבייסבול בשיקאגו, במהלך משחק בין שיקאגו ווייט סוקס לדטרויט טייגרס, פרצו אל המגרש אלפי צופים. לא, אלו לא היו חגיגות אליפות של אף אחד מהקבוצות, אלא פשוט מפגן אדיר של טירוף ושנאה. שנאה כלפי מוזיקה. שיא הערב הגיע כאשר ההמונים שרפו באמצע המגרש אלפי אלבומים, לכולם היה דבר אחד במשותף – כולם אלבומי דיסקו. אני לא צריך להזכיר לכם איפה בהיסטוריה שרפו עוד יצירות אמנות בכמות גדולה... הפעם לשם שינוי, לא פגעו בגלוריה גיינור... הערב ההוא ב-79' זכה לכינוי הבומבסטי ''Disco Demolition Night''.

העילה לאירוע הביזארי הזה, הוא המיאוס הכללי שנוצר בעולם, ובמיוחד ברחבי ארצות הברית, כנגד הדיסקו. משנת 76' עד ל-79' שלט הז'אנר בעולם המוזיקה, והפך לטרנד ללא גבולות. אבל כמו כל טרנד פופולרי, גם סופו היה מר{ראו ערך נעלי הקרוקס...?!}. זה התחיל עם העובדה שהדיסקו נוגן בכל תחנת רדיו ובכל מועדון, והסתיים בעובדה שכמעט כל זמר באשר הוא החליט לעלות על הגל... ואם זה מגיע גם למישהו כמו רוד סטיוארט, כנראה שבאמת חצינו את הגבול.

לא הייתי באותו הערב בשיקאגו, וגם לא דיברתי עם אף אחד שהיה שם, אבל אני די בטוח שהאלבום ה''נשרף'' ביותר באותו אצטדיון היה ''Saturday Night Fever''. אני מגיע למסקנה החפוזה הזו משתי סיבות הגיונות: קודם כל, כי מדובר באלבום הדיסקו הנמכר ביותר בהיסטוריה, וגם לפס הקול הנמכר ביותר עד לאותה תקופה, עם למעלה משלושים מיליון עותקים. הסיבה השנייה היא, ש '' Saturday '' הוא הסמל בה' הידיעה של עידן הדיסקו – עידן של תמימות, קצב, ריקודים פרועים וסקס...הרבה סקס... קצת יותר מדי, כמו שגילו לנו מאוחר יותר שנות השמונים.

העובדה שהאלבום הזה נשרף באותו ערב בכמויות היא עוול, עוול היסטורי לאלבום ובמיוחד ללהקה שעומדת מאחוריו ה-Bee Gees. שלישיית האחים לבית גיב, היו עד לשנת 75' בערך לדבר הכי רחוק מדיסקו שאתם יכולים לדמיין - להקה של ילדים טובים, כמעט להקת בנים אם תרצו, שניגנה ושרה בעיקר רוק רך. בשנת 75' ישבו שלושת האחים באולפן ההקלטות, והחלו לעבוד.


הדורבנים? אנחנו המצאנו אותם!



הכיוון היה להיגרר אחרי המגמה הגוברת והולכת ברחבי העולם לצלילי הדיסקו. אבל רק איפשהו באמצע העבודה, קיבלה הלהקה הצעה שהאלבום יהפוך לפסקול לסרט – סרט עם סיפור לא בומבסטי בסך הכל, על בחור צעיר (בכיכובו של ג'ון טרבולטה) שמנסה להצליח בחיי הלילה הסוערים של ניו יורק בסוף שנות השבעים.

השילוב של הסרט הסוער והסוחף, עם הריקודים של טרבולטה וכמובן המוזיקה של הבי ג'יז, יצר את אחת הנוסחות המצליחות בהיסטוריה. נוסחה שגם הציבה את האלבום בין 130 המוערכים ביותר אי פעם, על ידי המגזין הנחשב Rolling Stone.

ואם נדבר קצת מוזיקה, ברשותכם, אז הרי שהבי ג'יז יצרו לתוך האלבום הזה כמה מהקלאסיקות של עידן הדיסקו – מוזיקה שמחה, גרובית ומלאת קצב, שמעלה חיוך על הפנים ותנועה על האגן... השיר ''Night Fever'' למשל, הוא מקצב נדיר של גיטרה חשמלית עם פזמון קולע וחשק בלתי נשלט להניע את הידיים בסיבובים.

More Then A Woman שמיד אחריו, הוא המנון. המנון בלתי רשמי למין הנשי, המין היפה, האלגנטי ובינינו, גם השולט, וזו בדיוק התחושה שהשיר הזה מעביר. הקיטשיות משתלטת עלי כשאני שומע אותו, אבל להגיד לבחורה ש''בשביל כולם את אישה, אבל בשבילי את יותר מאישה...'' זה אחד המשפטים היותר רומנטיים ששמעתי.

You Should Be Dancing הוא הומאז' – הומאז' לרחבת הריקודים. בכל פעם שאני שומע אותו, אני מצייר בדמיון את ההתרחשות במועדונים של שנות השבעים: מרווחים בין אחד לשני, ריקודים מתוזמנים בין כולם והתמקדות בריקוד ובפאן – מרחק אלף שנות אור ממה שמתרחש כיום בדאנס בר הדחוקים, העמוסים ומלאי הזימה. להקות נוספות שמשתתפות באלבום, הן The Sunshine Band & KC ו- Kool & The Gang, שמייצרות להיטים ראויים כמו Boogie Shoes ו- Disco Inferno ,שילוב נהדר בין דיסקו לFאנק, שני סגנונות שתמיד חשבתי שמזכירים אחד את השני, והופכים לשירי חובה ברחבת הריקודים ב''סטודיו 54'' הנודע לשמצה במנהטן.


דיק ולנטיין? אני המצאתי אותו!



אבל הרשו לי להאיר לכם בזרקור ענק שלושה שירים מיוחדים במינם: ''היפה'', ''פורץ הדרך'' ו''ההוא שאי אפשר לשכוח''.

את הביצוע היפה ביותר באלבום, מעניקים לנו הבי ג'יז ברגע אחד של חסד, רגע נדיר בו הם מחליטים לשחרר קצת את החגורה והג'ינס הצמוד, וגם את מה שמאופסן שם, ולהיפטר מהקול הגבוה והצפצפני. How Deep Is Your Love היא מלודיה רומנטית מושלמת, שעומדת במבחן הזמן גם שלושים שנה אחרי הקלטתה. מין רומנטיקה מחוספסת ומלנכולית, שמעלה חיוך ובו בזמן גם דמעה. בין הבלדות המוצלחות של המאה הקודמות אם תשאלו אותי (אבל אתם לא שואלים, אז מה זה משנה...?!).

''פורץ הדרך'' היא הרצועה העונה לשם The Fifth Of Bethoven. לרגע אולי תחשבו שמדובר בפרודיה, אבל לא, זוהי אכן אותה יצירה קלאסית, שנחשבת כמעט לקדושה ברחבי העולם במשך מאות שנים. אין שום דבר שיגבה אותי בעניין, אבל אני כמעט בטוח שזו אחת הפעמים הראשונות, שמנגינה קלאסית סומפלה למוזיקה מהעידן המודרני. ''החוצפנים הקטנים'' החליטו לקחת את חתיכת ההיסטוריה הזו ולשבש לה את הצורה. מיצירה מלאת פאתוס, אתוס ופחד, היא הפכה למנגינת דיסקו משובחת מלאה בגרוב. הוכחה לכך שגם המכונית העתיקה והיפה ביותר,לא שווה כלום אם היא לא מסוגלת לנסוע בכבישים של ימינו...

אז נשארנו רק עם השיר ''שאי אפשר לשכוח'' , שיר שטומן בחובו את הכוח של הנוסחה שדיברנו עליה קודם – המוזיקה, הסרט, והג'ון טרבולטה.

4 הדקות הראשונות של הסרט, נפתחות באחת הסצנות הקוליות בתולדות הקולנוע: טרבולטה הצעיר והסקסי מהלך לו בקצב ברחובות ניו יורק, עושה שלום לכל מכר, ומתחיל באלגנטיות עם כל ''שאפה'',
הכל לצליל הבלתי נשכח של Staying Alive – שיר הדיסקו המפורסם ביותר – הרבה בזכות אותה סצנה. השירה הגבוהה של בארי גיב, הקצב המהפנט של הגיטרה החשמלית, הכוח והקשיחות שיוצאת בשיר, וכמובן, הפזמון עוצר הנשימה. אם The Fifth Of Bethoven נחשבת ליצירה קלאסית, אז Staying Alive היא קלאסיקה מודרנית, קודש הקודשים של עידן הדיסקו.

האלבום הזה לעולם הדיסקו, הוא בדיוק מה ש-''סרג'נט פפר'' של הביטלס בשביל הרוק, מה ש- ''Live At The Apollo'' של ג'יימס בראון עשה למוזיקה שחורה, ודומה למה ש- ''London Calling'' של הקלאש הוא עבור עולם הפאנק – הוא אלבום שמייצג תקופה, ומשאיר חותם למשך דורות. לכן, זה כל כך עצוב לחשוב על כל השנאה שהייתה באותו ערב יולי חם בשיקאגו של לפני שלושים שנה.

3 עשורים עברו, ונדמה שהאלבום ראוי ליותר מזה, Saturday Night Fever ראוי לצדק ההיסטורי שלו.


שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Disco | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©