 רוצים גם? |
|
 |
האש הזאת, שם התקליט וגם תיאור מדויק של עוצמת הרגשות המוחצנות אלינו וכן התוצר הגולמי של רוכשי האלבום. נתחיל בסקירה במבט חטוף על העטיפה: בניגוד לעטיפה של Harbinger, אלבומה הראשון, האפרורי, המלנכולי והיותר מופנם, פאולה מופיעה בעטיפה בעירום כשהיא מתנדנדת לה להנאתה בנדנדה שמימית, מוקפת בשלל צבעי הקשת והשגחה אלוהית.
טוב, נגיע לעיקר. את מה שהבטיחה העטיפה נקבל כעת גם בצלילים, קולות ומילים כך שאינטונציה כבר לא תשמע לנו כקללה. פאולה מתערטלת בשיריה האישיים, הנוגעים במערכות יחסים - בעיקר כושלות, ומביעה בעזרת קולה העל-טבעי כמעט כל רגש. האלבום מקרב אותה לרכס אוקונור, שעליה יסופר בהמשך, והרי איימוס. ב''Tiger'' הפותח, פאולה משילה מעליה את התדמית שנוצרה באלבום הקודם מיד - “I have left the girl I was supposed to be” - למרות שבשיר הרביעי, ''Carmen'', היא כבר מביעה צער/חרטה - ''I will never be the same again''.
פאולה ממשיכה ומעלה שאלה עדכנית שהפכה ללהיט תוך יום - ''?Where have all the cowboys gone'', בו אשה השקועה בחלומות (על קאובוי) מתמודדת עם המציאות המרה (שתיין) תרתי משמע. למרות שברוב השירים מגלה פאולה כעס גלוי או לעיתים חבוי, ב''Feelin` love'' נגלה באנחותיה וצווחותיה את הפן הסקסי של הדיווה החדשה, הפן האמהי-סימפטי ב''Nietzsche's Eyes'', ונתאהב באימפולסיביות שלה ב''I don’t want to wait''.
המעריץ פיטר גבריאל מצטרף ל''Hush hush hush'' ויוצר תחושה שהם מרגיעים את התינוק ביחד. הוא חייב לה הרבה על שהצטרפה ברגע האחרון לסיבוב ההופעות שלו ב-1992 במקום שינייד אוקוניר, שכיום ניתן סוף סוף להגיד את שמותיהן באותה נשימה. ''Throwing Stones'' הוא שיר מפוכח, או יותר מדויק - אלים, המתאר מריבה קשה שעוד תהדהד בראשנו. ''Mississippi'' המתחיל ביללת הינשוף, בסך הכל שיר יותר פסיכי מפסיכדלי, בו נגלה את הכוח הגלום בקולה המיוחד, גיוונו, עוצמותיו ויכולותיו.
הז'אנר הוא רוק מודרני, שלא מתבייש בשורשים הקאנטריים ושואב מלודיות מהג'אז והסול. אני אדלג בקלילות על ההשכלה המוסיקלית שרכשה בברקלי, שם למדה ג'אז ואילתור (תגלו עד כמה היא מוכשרת בנושא) וכמובן גם ע''י אביה הנגן.
לא הספקתי להזכיר את אחד עשר הכלים הנוספים שפאולה משתתפת בהם, בין השאר קסילופון, טובה, קלרינט, דיג' וכמובן בקטעי הפסנתר המקסימים. נזכיר גם את המפיק קווין קילן שהפיק גם את טורי איימוס וקייט בוש.
ונצטרף לתודות של פאולה בעטיפה לשרה מקלאכאן,שעזרה לפרסומה בפסטיבל הזמרות ''Lilith Fair'', מליסה אטרידג' ו...בוב מרלי. המקטרגים יכולים לטעון שעירום מוכר וכנגד שמות השירים הקליטים, אך באלבום הזה, בעזרת קשת הידע המוסיקלי שרכשה במשך השנים, פאולה קול חושפת בפנינו את עולמה הכי פרטי, כל תשוקותיה, פחדיה ונסיונה המר - כנראה חשיפת יתר, כיוון שזהו האלבום היחיד בו היא איננה מצרפת את מילות השירים. הנ.ב. שהוסיפה לעטיפה הוא שיש לנגן את התקליט בווליום גבוה.
אני חייב לסיים באזהרה - לא לבעלי לב חלש, או כמובן לחסרי לב.
