הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Pop
phantom import distribution, 2006    [אלבום]
גינזבורג איננה זמרת, בזאת תבחינו מיד על ההתחלה. גינזבורג ספק-מדברת, ספק-לוחשת בקול שקט ורגוע ומלא בחן ובצ'ארם 'גינזבורגי' ייחודי.
מאת: לולי בתאריך 23/10/10

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
polish
butterfly

olympic +
remixes
shy nobleman
beautiful
life
emiliana
torrini

fisherman's
woman
michael
jackson

bad
the bee gees
saturday
night fever
the bee gees
saturday
night fever
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

חמסה חמסה חמסה
רוצים גם?
מה קורה כשמחברים את הגנים הפרובוקטיביים והכישרוניים להחריד של סרז' גינזבורג המהולל לאלו הסקסיים והפרועים של ג'יין בירקין הנחשקת? נכון מאוד, קיבלתם את שרלוט גינזבורג. גינזבורג, צאצאיתם היחידה של שני הורים לא קונבנציונליים במיוחד, התפרסמה עוד לפני שהפגינה את כישוריה בזכות שערורייה נוספת מבית-החרושת לפרובוקציות על-שם אביה: השניים ביצעו דואט ארוטי-משהו בשם ''גילוי עריות לימוני'' (השם לבדו מספק רמז על הרעש שעורר השיר), בו נראית גינזבורג, אז בת 13 בלבד, בלבוש מינימלי. שנתיים לאחר מכן, שארלוט שלחה ידה בשני התחומים בהם עתידה להתעסק עוד שנים רבות: מוזיקה וקולנוע. כשהייתה בת 15 השתתפה בסרטו הנועז והשערורייתי של אביה, ''שארלוט לנצח''. במקביל ליציאת הסרט יצא גם אלבומה הראשון, בהפקת אביה כמובן ,הנושא את אותו השם. גינזבורג האב יצר סרט על (כמה מפתיע) אהבה מטורפת של אב לבתו. היצירות התקבלו, כצפוי, ברגשות מעורבים ובדעות חלוקות בשל הנושאים הפרובוקטיביים והרגישים בהם התעסקו. בהמשך גדלה ילדת הפלא והפגינה כישורי משחק מובחנים עליהם גם זכתה בפרסים נחשבים, אך לא לשם כך התכנסתי היום, אלא בכדי לפצות את גינזבורג על כך שהגעתי באיחור כל-כך לא אופנתי אל אלבומה השני - ''5:55''.

באופן לא מפתיע ובהתחשב הנתונים האלו, גינזבורג היא מסוג הנשים שנולדו עם חותמת שיק טבועה על מצחן. המראה הגבעולי, הסגנון המובהק שאין לטעות בו, בחירות הפרויקטים המעניינות - הכל משדר קוליות נונשלנטית, לא מתאמצת אך תמיד מעוררת קנאה. חוץ מקריירת משחק מוערכת ומעמד יציב כאייקון אופנה ,היורשת מפגינה דריסת רגל משמעותית יותר בעולם המוזיקה: ''5:55'' זהו בעצם הניסיון הרציני והעצמאי הראשון של שארלוט אחרי שערוריית אלבומה הראשון שיצא בצל הפרובוקציות של אביה ההולל. זהו איננו גם אלבומה האחרון - ב-2009 יצא לגינזבורג אלבום בשם ''IRM'', שיבוש של השם הנודע לבדיקה הרפואית MRI, שגינזבורג הוציאה לאחר תאונת דרכים קשה שעברה, ומכאן ניתן להסיק ששמעה את צירוף האותיות הללו לא מעט באותה תקופה קשה. אלבום זה מומלץ אף יותר, אבל על כך בביקורת נפרדת. כך או כך, נראה כי כולם רוצים להידבק קצת בשיק הגינזבורג - במאים נודעים ומוערכים מביימים אותה (מישל גונדרי,לארס פון טרייר), מוזיקאים מהוללים כותבים לה (החבורה המובילה את האלבום הזה, בק המוביל את האלבום הבא), מעצבי אופנה נחשבים שומרים לה מקום בשורה הראשונה בתצוגות הנחשבות ונראה כי הכול זורם לו בטבעיות בממלכת הגינזבורג והפרויקטים הנחשקים פשוט נוחתים עליה מעצמם. מעוררת קנאה, כבר אמרתי ?

מבט חטוף ברשימת הקרדיטים כבר ייצור אצל המאזין מבין-העניין ציפיות לא מבוטלות: על ההפקה, סאונד, לחן ובעצם רוב העבודה הנעשית מאחורי הקלעים חתומים ג'רוויס קוקר מ'פאלפ', צמד-החמד 'Air', ניל האנון מה'דיווין קומדי' ונייג'ל גודריץ', המפיק בעל השם. נשמע מבטיח, נכון? ובכן, מבחינתי,זה בדיוק כך. החבורה הצרפתית-בריטית המוכשרת הזו, יחד עם שארלוט המסוגננת,יצרה אלבום שאפשר לי לרחף באווירה אירופאית ושיקית שאנו, תושבי הלבנט, יכולים רק לדמיין.

האלבום נפתח בשיר הנושא את שם האלבום, 5:55, בו שארלוט מוהלת בחוכמה ובאיזון מדויק את הצרפתית הטבעית שלה בתוך האנגלית השלטת ברוב האלבום. השיר עוסק באותם רגעים חמקמקים בין שינה לערות (נושא שהתעסק בו גם מישל גונדרי בסרט המדהים והמומלץ ''מדעי החלום'', בו שיחקה שארלוט באופן מופלא בתפקיד הנשי הראשי), באותה שעה מבלבלת שבו האדם מוצא עצמו תלוש בין שאריות הליל שכבר מאוחר להשליך:

A cinq heures cinquante-cinq
ante meridiem
too late to end it now
too early to start again

לבין אי-המוכנות והבשלות כבר להעביר עוד דף חדש בספר החיים (וסלחו לי על הקלישאתיות, זה התבקש):

Soon the morning will arrive
can i begin another day
whilst this old day is still alive
refusing to be put away


אלו מביניכם (כמוני, למשל) שעבורם עולמות השינה והערות אינם זרים זה לזה ונוטים להתערבב יחדיו ולתעתע בכם, יזדהו עם השיר ועם בחירת השעה הכה מדויקת שהוא מייצג. גינזבורג איננה זמרת, בזאת תבחינו מיד על ההתחלה. גינזבורג ספק-מדברת, ספק-לוחשת בקול שקט ורגוע ומלא בחן ובצ'ארם 'גינזבורגי' ייחודי.

מיד לאחר מכן נמצא השיר האהוב עליי ביותר באלבום - AF607105. גינזבורג, כמצופה, מדקלמת מילים בעלות סקסאפיל נדוש ולעוס - מלנכוליה, שוקולד, פרפיום וסיגריות, שמוביל לאיחול למאזין המהופנט

-We wish you all a very happy pleasant flight
this is a journey to the center of the night
and the inflight entertainment's out of sight
here on af 607105

רגע לפני שהוא עתיד לעבור את התרסקות המטוס הסקסית ביותר ששמעתי עליה. שם השיר, כפי שניתן לנחש, הוא מספרה של אותה טיסה המתרסקת בדמיונה של שארלוט וב- AF כוונת המשוררת ל-Air France, חברת התעופה הצרפתית הידועה. על אף הנושא המטריד בשיר הזה נשאבתי לתחושת הרוגע והנינוחות של שארלוט. שתי תחושות שלא מגיעות אליי בלא עזרה מגורמים חיצוניים.


זיכרונות מבית אבא



השיר המצליח ביותר מסחרית מהאלבום הזה נמצא ברצועה החמישית, The Songs that We Sing, ומעלה את השאלה שראוי להרהר בה:

The songs that we sing
do they mean anything
to the people you`re singing them to
people like you

האם יש טעם בשירה כאשר היא מושרת לאוזניים ערלות?

התחושה החורפית והנוגה המלווה את האלבום מתבלטת בשיר נוסף ששבה את לבי - Things I Cannot See, בו נגינת הפסנתר היפייפיה והלחישות החושניות של שרלוט חוברים יחד לשיר אהבה מתוק ומלא תשוקה. נדמה לי שנפלתי שבי בקסמי הגינזבורג.

You're my life, you're my hope
you're the chain, you're the rope
you're my god, you're my hell
you're the sky, you're myself
you're the reason i'm living
you're all that i have to discover

גינזבורג, כאמור, איננה זמרת בעלת יכולות שירה יוצאות דופן או יכולות שירה כלל, למען האמת.לא מדובר בתגלית הצרפתית המרעישה מאז אדית פיאף. יכולתה הווקאלית מוגבלת באופן ניכר וסגנון השירה שלה מורכב לרוב מ... ובכן,לחישות. לכן מי שסגנון 'השירה בדיבור' לא נמצא בתפריט ההאזנה שלו, יתקשה למצוא את עצמו באלבום הזה, כמו גם אלו המאזינים בציפייה לשמוע משהו יוצא דופן,שיזעזע כליל את עולמם המוזיקלי - צפויים להתאכזב. מדובר באלבום המשלב באופן מהוקצע ומדויק צלילים אלקטרוניים עם נגינת פסנתר וגיטרה (חובבי Air יזהו מיד את נגיעתם בדבר), המתלבשים על טקסטים מקסימים בפשטותם. אלבום שמשרה מין קסם נינוח ונונשלנטי על המאזין, ממש כמו גינזבורג עצמה.

זוהי לא פסגת היצירה המוזיקלית, וודאי לא של גיזנבורג (שכפי שאמרתי בתחילה, היא הוציאה לאחר מכן אלבום מוערך ומומלץ יותר) ולא של חבריה להפקה, אך זהו בהחלט אלבום מקסים שייצר סביבי אווירת ליל אירופאי קריר ורומנטי. האלבום הזה שווה האזנה ולו רק בשל ההפוגה האסקפיסטית והמענגת שהוא מייצר מרעשי היומיום בחסותה של שארלוט המסחררת.


שתף
אלבומים קשורים:
air :: talkie walkie |||

אמנים קשורים:
air || beck || pulp || 

סגנונות נוספים:
Indie Pop | Alternative Pop | Pop/Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©