 רוצים גם? |
|
 |
השיר השלישי ב- Ghost of fashion נפתח עם קולו של איף ברזילי (Eef barzilay) המתפרץ בזעקה נוקבת על רקע שקט להפתיע, ומזמר את אחת מהשורות היותר מרעננות ומבדרות ששמעתי בזמן האחרון: ''רוצה להיות קוביית קרח הנמסה בפיך/ מרגיש כ''כ נח אתך/רוצה להירדם במאפרה שלך…'' מספר שניות אח''כ, כשעולות הגיטרות, אי אפשר שלא להיכבש על ידי ההומור שמזכיר יותר מהכל את הקינק'ס והחדווה המוזיקלית שמעבירה אותנו אסוציאטיבית לימים טובים יותר בליברפול העליזה. בפזמון השיר הופך למעין וריאציה דקה, חדה ושנונה של עצמו, כשהוא חוזר לנושא המרכזי- אתה מבין שמדובר בגאוניות צרופה. השיר מסתיים כשם שהתחיל, במפתיע וללא שום התרעה. אלה הם Clem Snide רבותיי וזה רק הולך ומשתפר.
קלם סנייד היא להקה מסוגן של הדורס או הוורב, להקה של איש אחד וכמה נגנים שתורמים לצבע הייחודי. איף ברזילי, הלא הוא בעצם- יפאר- בן ליורדים ישראלים שנולד בקיבוץ עין הכרמל וגדל בניו ג'רזי, הוא האיש האחד הזה והוא כתב, הלחין, ניגן ושר את כל השירים שבאלבום. קלם סנייד היא גם אריק פול על תופים וכלי הקשה, ג'ייסון גלאסר - שגם הפיק את האלבום - בקלידים ובצ'לו, ג'ף מרשאל על הבאס, פיט ''המתוק'' פיטצפטריק בגיטרה ומרגרט מקרטני (ללא שום ייחוס משפחתי) כזמרת הליווי שעושה בעיקר קולות רקע נעימים. בין לבין מצטרפים עוד חמישה חברים אורחים להנעים לנו על צ'לו, כינורות ושאר כלי תזמורת למיניהם.
למרות כל זאת, לקלם סנייד אין צליל תזמורתי, הם גם לא מזכירים אפילו לרגע חבורות ''ביג בנד'' או את סלין דיון. הצליל שלהם נע מביל היילי, עד לנירוואנה ולהקות הבריט, תוך שהוא מכסה בדרך את סגנון הקאנטרי רוק המתפתח בארצות הברית. הם מושפעים מקשת כל כך רחבה של סגנונות עד שנוצרת ההרגשה שמיותר יהיה להתמקד בה. מה שיוצא בסוף מכור המצרף הסניידי הוא צליל ייחודי ששייך רק להם. Ghost of fashion לא נשמע כמו שום דבר אחר- זו הבטחה.
תרבותית הם מתכתבים עם ויליאם בורוז (שם הלהקה הנו הצהרת כוונות בפני עצמה, המפנה את המאזין ל ''Naked launch'' של בורוז ), צוחקים על תרבות כוכבי הפופ הסינתטית (Moment in the sun), שרים על אהבות, על שנאות ועל מוזיקה (Your favourite music, nick drake tape) ויש אפילו התייחסות יהודית (The junky Jews). העטיפה המצוינת, שעוצבה על ידי גלאסר, מנציחה את שם הלהקה באדום דהוי בפונט פשטני ומציגה תמונה ממוסגרת של רגליים במיני בנוסח שמזכיר את הכרזות של שנות החמישים, דקה לפני הפריצה של תרבות הפופ ארט.
שיר מספר חמש באלבום נפתח בקטע תזמורתי עבה, הכולל בין השאר כינורות. כאשר הוא נמוג אנחנו מקבלים משהו מאוד לא צפוי – גיטרת נשוויל ואת איף בחיקוי משועשע למבטא דרומי רך, ששר בהומור אופייני – ''אל תפחדי מכעסך, אוכל אותו עם חרדל ויין/ את הפרורים משערך דאגי לחפף היטב…'' , לקראת סופו של הקטע הוא איננו מתאפק ונכשל בצחקוק, אבל זה לא אכפת לי מפני שאחרי חמישה קטעים שכל אחד מהם פנינה, איף ואני כבר אחים בדם. השיר מסתיים עם אותה תזמורת, רק בשביל להזכיר לכם שבעולם של קלם סנייד שום דבר הוא לא כשם שהוא נראה.
למרות אווירת האלטרנטיב- קאנטרי שמלווה את האלבום, קלם סנייד נוצרו דווקא בבוסטון ב- 1991 ומנו, מלבד ברזילי, עוד שני חברים שניגנו בעיקר רעש פאנק- רוקי וגראנג' שהיו טיפוסיים לתקופה. ההרכב התחלף מספר פעמים, תוך שהוא עובד במתכונת ''סופר גרופ'' קטנה: כל אחד מחברי הלהקה היה עסוק במספר פרויקטים מוזיקליים שונים, ביניהם למשל ''התזמורת של ג'ימי סקוט'' וה''פי וויסט'' שזכו להכרה והערכה בשוליים של האינדי והאמריקנה. ב- 1996 התייצב ההרכב וקלם סנייד, שכבר פיתחו גרעין קטן וקשה של מעריצים שנסעו סביבם ברחבי ארצות הברית, הוציאו את אלבומם הראשון - You were a diamond. נוצר סביבם הייפ מסוים ובעזרתו של מרק אברט מה-Eels ששמע אותם והחליט לסייע הם קיבלו חוזה הקלטות בחברה גדולה - Sire - והוציאו את אלבומם השני- Your favourite music . התקליט קיבל שבחים רבים ונבחר לאחד מאלבומי השנה של ''ספין'', אבל לא מכר בכמויות הרצויות ובחברת התקליטים החליטו שהקלם לא מסחריים מספיק ושצריך להפטר מהם. במקום לפרוש ולהתמכר לסמים, הם פגשו בדן אפרם שאהב את מה שהם עשו והשיג להם חוזה הקלטות ב-Spin art records , חברה עצמאית קטנה, שם הם הקליטו את אלבומם הטוב ביותר עד כה, לשמו נתכנסנו כאן.
Ghost of fashion הוא אלבום מלא בסתירות שמתגבשות לאמירה הרמונית אחת: הוא מלודי אבל מציג גיטרות כאסח, הוא בסיסי מאוד אבל בכלל לא פשוט, הוא נוצר על ידי ישראלי אבל הכי אמריקאי שיש, הוא מכיל שני שירי ערש אבל קצבי מאוד, ברזילי שר כמו שילוב הזוי במיוחד בין ריצ'ארד אשקרופט, קורט קוביין ופול מקרטני, אבל מדגיש את המילים כמו סינטרה. הוא עצוב וציני, אבל כשסיימתי לשמוע אותו הרגשתי מאושר.
ב- Moment in the sun אחד מהשירים היותר יפים באלבום לטעמי, שר איף ברזילי-
“In my moment in the sun, oh how beautiful I'll be…”
מבטיח, וגם מקיים.
