 רוצים גם? |
|
 |
הסרט שמייצג אולי יותר מכל את ז'אנר הסרטים המאוס של כאלה שהיו תירוץ לפסקול מצוין, הוא ''המלאך'', סרטו של פיליפ נויס, שכלל פסקול מושקע ומופק לעילא ולעילא, כולל אמנים כוכבים, כולל הפקות מיוחדות, וכולל אפילו מסע פרסום מצוחצח, מוצלח, ובצדק.
זה מתחיל ברמיקס שהפך את השיר ובכלל את הלהקה למה שהיא היום, הסניקר פימפס ו''six underground'' בעזרתו האדיבה של נלי הופר ונמשך עם התגלית המופלאה דאנקן שייק, בהופעתו הפומבית הראשונה אי פעם, בקטע נהדר מתוך אלבומו הראשון. ''superior'', להקה עלומת שם, מופיעה בפעם הראשונה והאחרונה (מי אלה?) עם המזכרת הכי נפלאה שיכולה להיות בשירם ''polaroid millenium'' שהוא גם השיר הטוב ביותר בפסקול.
אבל זה היה החלק הפחות להיטי או מוכר. הפסקול כלל כוכבים, כאמור. דוראן דוראן בקאמבק שהחזיר אותם לרגע אל האיכות בתוך השפל הגלגל''צי הנורא שאליו שקעו בשנות התשעים, דאפט פאנק ואנדרוורלד בלהיטי הבכורה שלהם. אורביטל בלהיט המצעדים הגדול ביותר שלהם (נעימת הסרט), הכמיקל בראדרס עם המקום הראשון הראשון שלהם במצעד הבריטי, פלוק בסנסציית הטכנו "Atom Bomb" ורבים אחרים בהופעות שיא שלהם. במונחי מצעדים, כבר התחלנו לראות את זה אבל נאמוד קצת המספרים: עשרה מתוך 14 קטעים היו טופ 25 בבריטניה, ברוב המקרים מדובר בשיאי קריירה של המבצעים. הישגים מסחריים באים לרוב על חשבון האיכות, לא כשמדובר בפסקול הזה.
וזה לא שיש קשר גדול בינו לבין העלילה, אלא אם מוצאים קשר קלוש אל הטעם המוסיקלי של הנוכל הרוסי. אבל גם איתו, נותר פסקול ''המלאך'' אחד מפסקולי המופת האלקטרוניים של שנות התשעים ובכלל, מודל לעשרות פסקולים נוכחיים שמנסים לשחזר את מימדיו, אך לרוב נראים יותר כמו חיקוי עלוב. 5 כוכבים מתוך 5.
