הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Pop
the wilderness of manitoba :: when you left the fire
הוצאה עצמית, 2010    [אלבום]
השירים לא שופטים את החוויות אלא רק מציגים אותן לראווה, כמו תמונות על כן, וכל עובר ושב יכול לקטוף לו משהו שהוא מתחבר אליו
מאת: אלעד (ברנט) לוי בתאריך 15/01/11

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
pet shop boys
yes
scissor
sisters

scissor
sisters
cocteau twins
victorialand
pet shop boys
very
brian wilson
smile
marc almond
tenement
symphony
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

להתבונן מחלון הבקתה   מתוך פרוייקט הגיבור הלא מושר 2010 
רוצים גם?
בשלהי החיים השניים שלי, קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא וכשעדיין היה לי קטע עם רובים, מצאתי את עצמי מאבטח מחנה קיץ של צופי תל אביב ביער הזורע. זאת לא הייתה העבודה הכי קשה שעשיתי בחיים, כי בסך הכול פטרלתי עם קרבין ועוד מאבטח במשך שעתיים, עשיתי חיקויים של גבעת חלפון במירס עם המאבטחים האחרים, ובהיתי באלפי ילדים בני 16 שבונים מגדלים באוויר מסנאדות עץ.

שלושה דברים אני זוכר מהמחנה ההוא. לילה אחד שבו מתוך היער הגיחה קבוצה של שחקני RD&D וכמעט יריתי בהם, כי מי לעזאזל מסתובב עם חרבות ביער. זריחה לצלילי הפסקול של 'הכוכב הכחול' ואת הבחורה, שאת שמה אין מצב שאני אזכור, אבל לצורך העניין נקרא לה דליה, כי זה שם יפה. אח, דליה, דליה. מתוך 14 ימים של מחנה, הקדשתי 12 להתאהבות בה, אחד בשביל לממש את זה ועוד אחד בשביל לשכוח אותה. את כל סבבי השמירות שלי סידרתי סביבה רק בשביל לפטרל איתה, ולדבר איתה, בתקופה שעוד הייתי קשקשן לא קטן, ולא ידעתי הרבה על עצמי. ובתוך כל השיחות האלה, וגם כמה שתיקות, לווה אותי פסקול שלם, רק שלא ידעתי את זה, כי הוא עוד לא היה קיים.


היום בynet; מקרה נוסף של התעללות בבעלי חיים



ובינתיים ביער אחר, במניטובה שבצפון קנדה – חבל ארץ די שומם, 2 נפשות לקמ''ר – מוציאה הלהקה wilderness of manitoba את האלבום הראשון שלה. האי.פי שיצא שנה קודם לכן היה אסופה של 8 שירים רזים וגולמיים, אבל מיצה בצורה טובה את המהות של הלהקה: פולק רך, עם עושר מלודי והרמוני, וטקסטים פשוטים וקצרים. את המהות הזאת הלהקה הרחיבה עם תוספות של כלים חדשים, אבל שום דבר בעיבודים לא יוציא את חובבי ז'אנר הפולק משלוותם. נגיד את זה ככה: רון מיברג היה בונה על יסודות האלבום הזה את הבקתה הכפרית שלו בכיף. הרמוניות מושלמות, חריקת מיתרי מתכת של גיטרות אקוסטיות ועטיפה של מיתרים, קסילופונים, מפוחיות, נבל פה, בנג'ו והכי מעט גיטרות חשמליות שאפשר. כל זה מכוסה בהדהוד כמעט לא טבעי שמשווה לכל העסק הרגשה של הקלטה בחיק הטבע ולא באולפן. למעשה, הדבר היחיד שנשמע ''חיצוני'' לצליל הוא נגיעות מאד קלות של סינתיסייזרים בחלק מהשירים, שצובעים אותם בצבעים ששום כלי אקוסטי לא יוכל לייצר. יחד עם ההרמוניות, זה רק מחזק אצלי עוד יותר את הרצון להשוות את האלבום the trials of van occupanther של midlake.

''I went to the woods because I wished to live deliberately, to front only the essential facts of life, and see if I could not learn what it had to teach, and not, when I came to die, discover that I had not lived...''

הציטוט הזה, שהתפרסם בזכות הסרט 'ללכת שבי אחריו', לקוח מהספר Walden של הנרי דייויד ת'ורו, שבו הוא מתאר את שגרת חייו בבקתת יער מבודדת במשך שנתיים. תמצית הספר היא חקירה של החיים מתוך התבוננות פנימית. בשביל ההתבוננות הזאת יש צורך לקחת מרחק מאותם חיים. אבל כשם שת'ורו לא חי כנזיר מתבודד בבקתה – היא היתה למעשה במרחק הליכה מהעיר הקרובה, ות'ורו זכה לביקורים תכופים של חבריו – כך גם wilderness of Manitoba (שלצרכי חסכון בדיו וירטואלי יקראו מעכשיו wom) לא באמת גרים בשממת הצפון הארקטי אלא בטורונטו. אבל הריחוק הגיאוגרפי הוא רק משל לריחוק נפשי, כזה שמאפשר התבוננות אמיתית.

(כמו כל דבר טוב באמת, האלבום נפל עליי במקרה, ובמקרה הזה, בתכנית 'לינק' של אורלי יניב. אני ממש לא זוכר את מי היא קישרה ללפני ואחרי שלו, אבל אני לא אתפלא עם היו שם ניל יאנג, שממש צריך לשיר את 'hermit', הfleet foxes, או ה-beach boys, שההתחלה של 'hardship acres',תפורה עליהם, מינוס תיקוני שירה. הנה, אני מסמן וי על ניימדרופינג.)

האסכולה הטרנסצנדטלית, שת'ורו היה מחסידיה, צמחה מתוך התנועה הרומנטית של תחילת המאה ה-19. התנועה הרומנטית התחילה כזרם מחשבה אינטלקטואלי אבל התרחבה לאמנות וגם לפוליטיקה. במסגרת מחשבה זאת אל לו לאדם לחפש את האמת בחוקים נוקשים ובמסגרות כלליות, אלא בחוויה הפרטית שלו. הזרם הרומנטי באמנות התמקד בפאתוס ובהצגת הדרמה שבאובייקט המתואר. מתוך התנועה הרומנטית צמחה התנועה הנטורליסטית שחיפשה את החוויה הפרטית של האדם בטבע שסובב אותו, בעיקר כתנועת נגד לתיעוש הגובר של סוף המאה ה18. ההבדל היה בכך שהנטורליסטים הציגו את הטבע כמו שהוא, ולא ככוח הרסני ובלתי ניתן לשליטה.

אוצר המילים של wom לא רחב מדי, וגם ככה לא מדובר בפואמות ארוכות. את מקומן של המילים תופס בחלק גדול מהמקרים המהום של כמה קולות, או ליין של כמה כלי נגינה. כשהם כבר בוחרים לדבר, הם מתעסקים בהרבה דימויי טבע: נהרות זורמים, יערות, והרבה אש. ייתכן פשוט שהמילים הן לא העיקר באלבום, והוא פשוט נופל לקטגוריה של אלבום אווירה. המילים מציירות שברים קטנים של תמונות אישיות, מסיטואציות שקרו או לא קרו, ובעיקר משאירות למאזין מקום להכניס את החוויות האישיות שלו לתמונה ולתת לכל שיר את הפרשנות שלו. אני אספתי כבר מישהו שחשב שהאלבום מדבר על בדידות, על אהבה נכזבת, על רומנטיקה ועל מסע ציד. אני חושב שהכברת מילים גם הייתה יוצרת הכבדה על הסיטואציות, מה שהיה הופך אותן לפחות נגישות. השירים לא שופטים את החוויות אלא רק מציגים אותן לראווה, כמו תמונות על כן, וכל עובר ושב יכול לקטוף לו משהו שהוא מתחבר אליו.

''לא רק את העבר אנחנו זוכרים, אלא גם את העתיד. חמישים אחוז מכוח הזיכרון שלנו מוקדשים לא למה שכבר קרה, אלא למה שעתיד לקרות. פגישות, ימי שנה,אירועים מתוכננים, כל עיסוק ותוכנית עתידיים, כל התקוות והחלומות והשאיפות המהווים חלק מחייו של אדם – אנחנו זוכרים את מה שעשינו אך גם את מה שעוד נעשה. רק ללהב ההווה ניתן לייחס ''קביעות'' כלשהי. העבר והעתיד שייכים לממלכת המחשבה, ומחשבה היא דבר שניתן לשנותו''.
(מתוך 'כריש זיכרון')

בספר 'כריש זכרון' מנסה המחבר סטיבן הול לתאר עולם של זרמים קוגניטיביים שנעים בין המחשבות של כל אדם לחברו, ובתוך הזרמים האלה נעות החוויות של כל אחד מהם. באחד התיאורים הוא מבקש מהקורא לדמיין אגם ומצייר לו תמונה מפורטת, כאשר התמונה שנמצאת בראש של המתאר עוברת למעשה אל הקורא בסוג של טלפתיה. את אותה טלפתיה מתאר סטיבן קינג כשהוא מסביר את חוויית הכתיבה ב'על הכתיבה', רק שאצלו ההעברה היא של רעיון יותר כללי, וברעיון הזה לא נמצא כריש וירטואלי שיאכל אתכם (עזבו, עדיף פשוט לקרוא). כך או כך, מדובר על שימוש במדיום מדומה לשתילה ממשית של חוויה בראש של מישהו אחר.


את רואה, עמית, אנחנו בסדר גמור



וככה אנחנו חוזרים אליי. אני שומע את 'november' ואני כבר לא יושב באיזור השרון, מחכה לגשם שלא יגיע, בחורף הישראלי המפוברק שנועד רק למכור מעילים במחירי גזל. אני נישא על הזרמים של השיר לערבות קנדה על החורף האינסופי שלהם. מעולם לא הייתי בקנדה, אבל יחד עם השיר, תמונות שראיתי ודמיון מודרך אני מעביר את עצמי לשם, והפער בין המדומיין לאמיתי מצטמצם פלאים. יש לי חבר שהמילים 'שקט', 'רגוע' ו'פחות מ120 BPM' מתקשרות אצלו אוטומטית למילים 'משעמם ת'תחת'. זה בסדר, המוזיקה שהוא אוהב מהווה פונקציה אחרת לגמרי בשבילו, אבל בשבילי היא תמיד תהיה מקושרת לזיכרון.

אניי שומע עכשיו שוב את 'hermit', ומדמיין איך היו נראים חיי לו הייתי עכשיו בבקתת יער מבודדת. כשהתופים בפתיחה מפצחים את השקט, האש מפצחת עוד בול עץ באח ושולמן החתול שישן בפינה מתנמנם לקצב הגיטרות האיטי. את היער שסביבי אני בונה על בסיס הזיכרונות מיער הזורע. את הבקתה גנבתי לת'ורו (או למיברג). המוזיקה היא הפסקול של החלום הצלול הזה, ורק דליה חסרה בשביל להשלים את התמונה. אבל אני גם זוכר את התכנית העתידית שלי, לצאת לחפש אותה ולהביא אותה לבית שאבנה כאן בשביל להשלים את התמונה. הנה, ציירתי תמונה משלי.

שתף
אלבומים קשורים:
the beach boys :: pet sounds ||| iron & wine :: our endless numbered days ||| fleet foxes :: fleet foxes ||| neil young :: zuma |||

אמנים קשורים:
sufjan stevens || iron & wine || fleet foxes || 

סגנונות נוספים:
Indie Pop | Alternative Pop | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©