 רוצים גם? |
|
 |
הסטון טמפל פיילוטס הם להקת גראנג' שהוקמה ב-88' בסאן דייגו, קליפורניה. הלהקה פרצה בשנות התשעים עם אלבומה הראשון, Core, שיצא בשנת 92', ומוזכרת בנשימה אחת עם הרכבי הג'ראנג' הגדולים של התקופה כמו נירוונה, פרל ג'אם, אליס אין צ'יינס וסאונדגאראדן. למרות זאת, הלהקה ספגה במהלך השנים ביקורות קשות בשל העובדה שמוצאה אינו בסיאטל, ולכן חברי הלהקה נהנים מההצלחה אף על פי שזאת כביכול אינה מגיעה להם. בשנת 2002, כשמאחוריהם חמישה אלבומים, התפרקה הלהקה בשל ההתמכרות של סולן הלהקה, סקוט ויילנד, לסמים קשים. באפריל 2008 הכריזו חברי הלהקה על איחוד.
האלבום החדש והשישי במספר של הסטון טמפל פיילוטס קרוי על שם הלהקה, כפי שהרכבים רבים נוהגים לעשות באלבומי הבכורה שלהם. בתחילת השיר הראשון באלבום, Between the lines, בהחלט מתקבלת תחושה מאוד חזקה של אלבום בכורה. אולי כהצהרה של הלהקה, "חזרנו כדי להישאר".
חציו הראשון של האלבום עשוי וכתוב מצוין, עם ליריקה קליטה, עיבודי פוסט- גראנג' ראויים בהחלט, וסנכרון יוצא דופן בין הנגנים לבין הסולן. מרגישים כאן מעין 'אווירת קליפורניה': שמחה, קופצנית, קצבית ואפילו קיצית. במשך השנים גיבשו הסטון טמפל פיילוטס סאונד מגובש וחד מאוד, והסאונד הזה סוחף את המאזין דרך כמה נקודות שיא. הבית הראשון והמאוד ניינטיזי ב-Take a load off עובר לפזמון גלאמי מצד אחד וקודר להפליא מצד שני, וב-Huckleberry crumble מתרחש משחק בין דיסטורשנים עפופים לבלוז טהור. עוד נקודת שיא היא ליין הגיטרות ב-Hickory Dichotomy, שלא היה מבייש את לד זפלין בכבודם ובעצמם.
אחרי הרצועה החמישית ומלאת האנרגיה Cinnamon, האדרנלין וההתרגשות של ההתחלה מתחילים להתפוגג. האלבום מקבל צורה של אוסף סינגלים, בו אין באמת משמעות לסדר השירים. בלי קליימקסים ובלי אתנחתות, מתקבל הרושם שחברי הלהקה הרגישו שהם מצאו את 'נוסחת הקסם' לאלבום רוק-גראנג'-נותן-בראש, וחבל.
אחרי ארבעה שירים מדשדשים, הפיילוטס מצליחים להפתיע עם שיר פופי ומרענן למדי (First kiss on mars), אם כי מעט קצר. האתנחתא המיוחלת מגיעה דווקא בסוף האלבום עם Maver, שגם קרוב יותר לפופ מאשר לגראנג', בו הפיילוטס מפגינים יכולות הלחנה מיוחדות ונעימות במקצב של בלדת רוק קלאסית. זה גם השיר היחיד באלבום שמסתיים בפייד אאוט, מה שעושה חשק לחכות כמה שניות ולהריץ את האלבום מההתחלה, למרות כל החסרונות.
וויילנד הסולן מפגין יכולות ווקאליות מרשימות, בין אם מדובר במנעד רחב ובין אם ביכולת לגוון בסגנון השירה שלו, אפילו שהאלבום עצמו לא מגוון. בסך הכל מדובר באלבום מהוקצע מאוד, מעובד היטב ונעים לאוזן ברובו, אבל אם הסטון טמפל פיילוטס היו מנסים להתאים את הז'אנר לחומרים שלהם ולא להיפך, האלבום החדש היה יכול להיות בקלות הטוב ביותר שלהם. די בוסרי ובכל זאת מאוד קיצי וכיפי.
Stone Temple Pilots "Between The Lines" Music Video from Christopher Sims on Vimeo.
