 רוצים גם? |
|
 |
אם תתפסו אותי, בימים אלו, מסתובבת ברחובות עם חיוך דבילי על הפנים, אז תדעו שאני מאוהבת.
והרי כל אחד יודע שכל היופי בתהליך ההתאהבות הוא הגילוי. אתם מגלים משהו חדש, משהו מושך, משהו קוסם, וזה מרתק אתכם. הרגש משתלט על האינטלקט ואתם נעשים קצת דבילים. תלוי , כמובן, כמה אתם אנשים רגשיים.
בימים אלו ממש אני מאוהבת ב-EP של להקה אלמונית בשם Mad Bliss.
האי.פי נושא עטיפה מדהימה, בה יש תצלום של תפוח; התפוח רקוב, הרוס, חתוך לחתיכות שהודבקו חזרה בעזרת מסמרים או סיכות מתכת עבות. על התפוח נופל צל, על צד התמונה, שם האי.פי הוא: ''karen's molested apple''
רקע ארטיסטי, אהממ מעניין, הבה נמשיך בסקירה.
הצלילים הראשונים הם של ''every one''. צלילי גיטרה באפקט וואווה עדין פותחים את השיר, כשנכנם הסולן תומר רייויט, גם הוא לא חף מאפקט של מערבל קול, ועושה לכם צמרמורת דקה, כבר בשיר הכי קטן וקליט באי.פי. וזאת בגלל שלתומר רייויט יש את אחד הקולות המדהימים ששמעתי, מזה שנים, במתחם הישראלי.
בטרק הבא ניתקל בשיר אקוסטי חביב סטייל made in seattle at 1994. וחוץ מהיותו כה סיאטלי יש בו שילוב מוצלח של שירה בין תומר סולן הלהקה לאיציק בראל הגיטריסיט.
את המפגן הקולי והמוזקלי המדהים של הלהקה ניתן לחוש הייטב בטרק השלישי הנושא ת'שם ''matti''. אפילו קוואמי עלה על השיר המוצלח הזה והשמיע אותו רבות בתוכניתו. מתי זוחל לכם מתחת לורידים וכשתפלו לתוכו לא תוכלו להפסיק לאהוב אותו, והוא בעצם השיר שהפיל אותי לתוך ההתאהבות הסוחפת הזאת. ב- ''מתי'', חוץ מכישוריו הווירטואוזים המדהימים של תומר, שגרמו לי להתווכח עם עצמי לא פעם כמה סולנים שרים בשיר הזה, ניתן לפגוש שיר שמורכב מרבדים רבדים שנבנים אט אט, ובסוף מגיע למקום שממנו קשה לצאת מרוב עוצמה, הוא הולך ומתעבה ,מוקף גיטרות ועוצמה, נסחף לשיר נשמה, מסתיים ביללות…….צווחות….
אך היה טוב, טוב מאוד שהיה, מתי כבר הולכים לראות הופעה?
ועוד מילה אחת טובה על הטרק האחרון שמסיים את האי.פי, בשם ''A story'' ,שיר שלוקח לכיוון אחר משאר השירים כאן. שיר בעל ארומה סיפורית, אשר נותן הרגשה שלו רק היינו מבינים את המילים היינו נהנים יותר. בתי השירים בנויים במעין צורת סיפור, הוא מתחיל נמוך ומתישהו מגיע ליללות נשמה כשבין בית לבית מגיעים קולות רקע מלאכיים אשר נותנים לו נפח די מרשים וחלומי.
סיפורה של מאד בליס, להקה מפתח-תקוה במקור, הוא סיפור של להקה ותיקה, שמנגנת יחד כבר מימי הרוקסן העליזים, להקה ששינתה סגנון במרוצת השנים, אך לדעתי (ולא ששמעתי אותם בימי הרוקסן אבל מהרקע הידוע לי), נשאר בהם חותם עמוק מתקופת הניינטיז.
האי.פי של מאד בליס לא חף מפוטנציאל מבוזבז, פוטנציאל שהיה ממצה את עצמו הרבה יותר, לבטח, אם היה מופק יותר, ומלא יותר במקומות חסרים. אך אין ספק שמדובר באי.פי מרשים, של להקה שבונה לעצמה סגנון די ייחודי, הנע בין רוק סיאטלי לבלוז ובעיקר לנשמה.
הדיסק יצא בהוצאה עצמית, ניתן למצוא אותו באוזן השלישית בת''א ובבלאנס בירושלים.
