צח דרורי החליט לעשות את זה במכה אחת, דיסק בכורה ראשון כפול. למה כפול? אחרי שמאזינים לאלבום מבינים מייד שלא מדובר בדיסק אחד שחולק לשניים, אלא בשתי יצירות נפרדות ושונות זו מזו. דרך מעניינת, אולי, לדלג על הבעיה הידועה של 'מחסום הדיסק השני'. דרורי בכלל גדל על ברכי המוסיקה הקלאסית, ויצירות שהלחין בוצעו על ידי תזמורות שונות מהסימפונייטה באר שבע ועד התזמורת הפילהרמונית של ניו ברנדנבורג בגרמניה. יותר קרוב לבית, הוא שיתף פעולה במשך שנים ארוכות עם אביתר בנאי (הוא עיבד את האלבום 'שיר טיול' יחד עם דדי כהן). הדבר מאוד ניכר ב'כיוון הרוח', עד כדי סכנה של טעות בזיהוי. דרורי שיתף פעולה גם עם אסף אמדורסקי, ערן צור, סיוון שביט, בועז בנאי, איה כורם, אלי רוזן ועוד רבים.
הדיסק פותח בשיר 'גלות', חזרה מהמדבר. שיר איטי ואישי שלוקח זמן להשלים איתו, להבין ולהזדהות עם הכאב שהוא מבטא. השיר השני, 'סוסים', קצבי וקל יותר לעיכול. צח רענן יותר, ועם יותר כוחות, מוכן לקחת את מה שמגיע לו, מזמין את המאזין להצטרף אליו במאבק. השיר כהמנון מלחמה, קורא לא לוותר בעולם שבו הכל בא והולך. הכל כמו חולף בן רגע, אז אל תתמהמה – קח את זה באותו הרגע, אל תחכה. אולי זה ימתין לך, אבל עד מתי? השיר נקרא 'סוסים', מילה שלא מוזכרת בו אפילו פעם אחת, מאתגרת את המאזין לפרשנות משלו.
(צילום: נועה מגר)
הקול הנשי (דניאלה ספקטור) שהפציע קודם, תופס ב'אם תבוא' את קדמת הבמה. המילים והלחן של דרורי מתאימים באופן מושלם לרפרטואר של ספקטור, היא שרה כאילו המילים נכתבו במיוחד עבורה. צריך אומץ על מנת 'לוותר' על מילים לטובת אמן אחר – תמיד יש חשש שהמסר לא יעבור, שהמשמעות והרגש יאבדו. צח אמנם לא שר כאן, אך קולו נמצא בשיר הזה ללא ספק, עם הלחן היפה, המילים הנוגעות והעצב הכובש. במהלך ההאזנה לאלבום קראתי מדי פעם את המילים מהחוברת, בלי להאזין. לקרוא ולראות שירה.
ל'שדה חיטה', דואט של דרורי וספקטור עם נגיעות אלקטרוניות, פחות התחברתי. את השיר הבא – 'אי שם', עם יעל קראוס בשירה – אני מאוד אוהבת. הלחן מקבל במה משלו, ונחרט בזכרוני עוד מאינדינגב (אז הילה רוח היתה על הבמה, במקום יעל). השיר הזה היה התמריץ העיקרי בשבילי לבדוק יותר לעומק את המוזיקה של דרורי מעבר להאזנות מזדמנות ברשת. 'אי שם' כולל מוטיבים חוזרים משירים קודמים, ומהווה להם מעין המשך.
"אל תנסה
להבין מה באמת קורה
זה רק נדמה
זה רק נראה
כי לא באמת אפשר להבין איך זה נוצר..."
לפעמים שיר לא מדבר אליך ישר. לרוב צריך כמה וכמה האזנות, ואז פתאום אתה נתפס לאיזה משפט באיזה בית. האלבום כולו הוא מסע לא פשוט אל החיים, חלק מהתובנות שנקלעות בדרכו טובות וחלקן עצובות. הסירה הקטנה שטה לאט בים של חיים, אכזבות, כאב, ציפיה. הגלים כמעט והופכים אותה ואנו נאחזים בקרשי הסיפון. מה באמת שווה להיאחז בו, בחיים האלה? בשיר האחרון של הדיסק הראשון דניאלה ספקטור חוזרת כדי לשיר את 'רגעים'. משהו מרגיש ערום, קולה של דניאלה בליווי מינימאלי של פסנתר. אט אט נכנסים המיתרים וממלאים את החלל, מלבישים את השיר, ממלאים את הריקנות. קשה לסיים כך, מה עם כל השאלות שנותרו? ואיפה המסקנות? בסוף דניאלה שרה, "מצליחה לזכור את עצמי". אני לא שלמה עם האופטימיות הזאת, לא מצליחה לזכור מספיק, אולי צריך להאזין שוב לדיסק מההתחלה במקום להמשיך לשני.
הדיסק השני מתחיל שונה, אלקטרוני יותר. צח נכנס בתחושה אחרת, כלל לא מה שהורגלתי בחלק הראשון. אלבום שני לכל דבר. אפילו החוברת משתנה. כבר בשיר הראשון ברור שמדובר במשהו אחר לגמרי. מאמת עברנו לשקר, מ'קח את זה' ל"אל תברח / ואל תפחד / זה יקרה לכל אחד / אז בטח יש סיבה". להפסיק להיות אדון לעצמך, להשלים עם מה שיבוא.
השירים כאן יותר ארוכים. ב'צייד' גל פרנקל ממלאת את תפקיד הקול הנשי, קול נעים אך גם מפתיע ובולט שתופס אותך לא מוכן. המנגינה כאילו נכנסת למעגל אינסופי. מסע החקירה אל תוך המהות, על פני המים, חוזר עם דואט נוסף של דרורי את ספקטור. בימינו, כשקשה למצוא אלבומים באורך מלא הראויים לשמם, צח דרורי רואה לנכון לספק אלבום כפול. כיצד נוצרו שני הדיסקים האלו? האם הם נכתבו במקביל, או בשתי תקופות שונות? התחושה שלי היא שמדובר בתקופות שונות, היצירות האלו לא יכולות היו להיכתב בו זמנית. החלק הראשון מתעד את תהליך ראשית היצירה של דרורי; בחלק השני רואים את התוצאה, עם טקסטים עמוקים יותר ולחנים ייחודיים.
גם רות דולורס וויס לוקחת כאן חלק ('שיר סתיו'), חיבור מעניין, פשוט, רב הנסתר על הגלוי. שיר שנשאר. בדיעבד היא היתה משתלבת היטב גם בפסנתר המודגש והעוצמי של החלק הראשון. בשיר האחרון, 'דמיון', צח שר לבד. נועל את שני האלבומים, שתי היצירות שמאירות אותו משני צדדים. "ורק אם תשכח כל מה שלמדת / אז תפגוש את מי שבאמת אתה."
(צילום: נועה מגר)