תובנות פשוטות וחכמות על החיים, נגיעות מוזיקליות שנשמעות זניחות בשמיעה ראשונה אך בהאזנות חוזרות מתגלות כאוצר. אולי זה לא כל כך מפתיע שהאלבום הכי מרענן שיצא בשנה האחרונה בארץ מגיע מרוקר שנמצא בעשור השישי לחייו
בראיונות שנתן לרגל יציאת אלבומו החדש והנפלא 'אתה נמצא כאן', סחרוף הזכיר לא מעט עד כמה הוא נהנה להסתייע במוזיקאים שונים. שיתופי הפעולה באים לידי ביטוי גם בהרכב איתו הוא מופיע בשנים האחרונות, שלדבריו מקנה לו יותר חופש על הבמה. כיאה למגמה הזאת, רשימת הקרדיטים באלבום היא ארוכה למדי, ואפילו שם האלבום ועטיפתו הם בהשראת האמנות של אחד מחבריו הטובים. ואולי דווקא בזכות השותפות הזאת ברי הצליח ליצור כאן שעטנז מוזיקלי רחב ועמוק שלא מתפזר אלא נשמע כמקשה אחת ברורה וקוהרנטית. כשלוקחים כל זאת בחשבון, אולי זה לא כל כך מפתיע שהאלבום הכי מרענן שיצא בשנה האחרונה בארץ מגיע מרוקר שנמצא בעשור השישי לחייו.
(צילום: נינו הרמן)
כיאה לאמן חסר פשרות, ברי בוחר לפתוח את האלבום בשיר 'הלוחש במכוניות', שכתבה המשוררת חביבה פדיה. מדובר בטקסט מעורפל משהו, שבהתאם קיבל עיבוד קודר ורב רבדים. אולי לא מדובר בשיר הכי קומוניקטיבי שאפשר לשים בתור יריית פתיחה, אבל בוודאי מדובר באחד הטובים באלבום. בשיר השני, 'זמן של מספרים', מופיעים לראשונה ההתנגשות והמיזוג בין מזרח למערב, עם ליין הגיטרה ותחושת החאפלה (במובן הטוב ביותר של המילה) האופפת אותו. אלה הגורמים שהפכו אותו – לדעתי – לנסיך הרשמי של הרוק הישראלי.
על תקן הבלדה המרגשת של האלבום מתייצבת בגאון הרצועה 'כלום זה לא סתם', עם פתיחה שכובשת את המאזין כבר בשמיעה הראשונה. ברי מצטט את קהלת, "לא תשבע העין לראות", ואין כמו זוג עיניים כדי להמחיש רעב תמידי. הן סופגות הכול, גם את התהום וגם את האור הגדול שמאיר עד אינסוף. לדעתי, זהו אחד השירים היפים ביותר בקריירה הענפה של סחרוף. משום מה דווקא הסינגל 'העין' (נדמה שהעין היא מוטיב חוזר ביצירה, חלק מהקונספט) קצת הורס בעיניי את תנופת האלבום. וזה לא שמדובר בשיר רע, הוא דווקא עושה את העבודה, אבל ביחס לשירים המקיפים אותו, הוא נשמע לי קצת תלוש. השיר שמגיע אחריו, 'נחמה', מתחיל כמו משהו מבית מדרשם של הצ'ילי פפרס, עם הבס הממכר בתחילתו. הוא ממשיך כשיר סחרופי אופייני, עם התחושה המזרחית הזאת שמזכירה לנו איך אמור להישמע רוק ישראלי.
הרצועה היחידה באלבום שלטעמי דורשת מספר האזנות עד שמתחברים אליה במלואה היא 'הימים הנוראים' שכתב נעם רותם. אני מודה שבפעמים הראשונות הנגינה נשמעה לי מפוזרת לחלוטין, כאילו ברי ממש השתדל להתפרע עם העיבוד והכלים. אך כמו כל יצירה מורכבת, לוקח זמן לחבר את החלקים יחד. כשזה קורה, פתאום הכל נמצא במקום הנכון (אם יורשה לי לצטט את רבנו יורק). בנוסף רותם העניק לסחרוף שורה שממש תפורה עליו – רק ברי יכול לשיר "הזמן הפך אותי קשה / והקול שלי מחליד" בלי לחשוש מחוסר אמינות.
שיר הנושא הוא עוד שיא באלבום (אם אפשר לציין כאן שיאים), עם תובנות פשוטות וחכמות על החיים כמו "קסם לא יבוא לעומדים מהצד, לא ייפול מהשמים ברגע אחד", ונגיעות מוזיקליות שנשמעות זניחות בשמיעה ראשונה אך בהאזנות חוזרות מתגלות כאוצר (למשל, הבס בפתיחה שמוסיף אווירה דרמטית לשיר). עוד לפני שהבנתי על מה מדבר השיר 'בארץ הפלאות', היה נדמה לי ששמו משקף את החגיגה המוזיקלית – טאץ' אייטיזי שנוחת על המאזין כבר בהתחלה ושורות פסיכדליות כמו "שם המלאכים על מגפיים / מפזרים ברחובות אבקת קסמים", ו"בארץ הפלאות נמוכים השמים / וערפל סגול פוצע מבפנים". אחרי שהאזנתי לראיון עם ברי הבנתי שמדובר בתקופת מסעותיו באירופה, שם השמים אפורים ונמוכים. המשפט "ונדמה שמישהו הבטיח שהבא בתור הוא אמיתי" בא כמובן כמחווה עצמית ללהקתו בניכר, 'מינימל קומפקט'.
ההברקה של האלבום הוא השיר 'בדרך לערד'. מדהים איך סחרוף הצליח לתרגם את הטקסט הקצרצר של רוני סומק לעיבוד כל כך מדויק ומפתיע – כמו פסקול מדברי, פסטיבל ערד בדרכים. זו אולי אחת התכונות הגדולות של ברי, היכולת שלו לקחת טקסטים זרים ולתרגם אותם מוזיקלית באופן מושלם כאילו היו שלו.
הטקסט המרגש ביותר שמופיע באלבום הוא של 'האחד', אותו כתב עם עמיר לב. תמונות ילדות מרצדות לכל אורך השיר, והלחן מתואם יפה עם התמימות שבמילים:
"כוס חלב
עם משהו מתוק בצד
הנעליים מלאות בחול
יד גדולה עוטפת יד קטנה
מבט בעיניים שרואות הכול
מחזיק מקל
דוחף גלגל ברחובות
ביום יפה הייתי רץ שעות".
סחרוף מעיד על עצמו כי בשנים האחרונות הוא מתקרב למקורותיו היהודיים ושואב מהם השראה. אין לו כוונה לחזור בתשובה בקרוב, אבל ניתן לראות שהחיבור שלו לטקסטים עתיקים הוא אמיתי, כפי שזה בא לידי ביטוי למשל באלבום 'אדומי השפתות'. גם כאן הוא מתכתב עם המקורות, אך רק בשיר המסיים 'צמאה לך נפשי' יש שימוש בטקסט שלקוח כולו מהתנ"ך, ללא תוספות (במקרה הזה מתהילים). השיר, שידוע בלחניו החסידיים, נשמע שונה לחלוטין כשסחרוף שר אותו. לא בטוח שהאינטרפרטציה הזאת לשיר תמצא חן באוזניים שמרניות, אבל לבטח מדובר בביצוע מחדש ומרענן. כשברי שר "כן בקודש חזיתיך / לראות עוזך וכבודך" עם הסלסול המוכר כמו חזן מן המניין זה ממש מחזיר אותי לבית הכנסת. כמובן שגם המקהלה שחוברת אליו לקראת הסוף מוסיפה לאווירת הקודש. את העוצמות הגלומות בשיר הזה קשה להסביר.
יש מעט מאוד אמנים בארץ שהקונצנזוס סביבם כ"כ מוחלט כמו אצל ברי. זה לא מובן מאליו, מפני שמדובר במוזיקאי שמעולם לא היסס לעסוק במוזיקה אלטרנטיבית וקשה לעיכול. ובכל זאת, נדמה שכמעט כולם יכולים להתחבר בצורה כזו או אחרת ליצירתו. בסיוע חברים נאמנים אותם אסף במהלך הקריירה הגדושה והמגוונת שלו, ברי סחרוף הביא ב'אתה נמצא כאן' את כל היכולות שלו לידי ביטוי, והוכיח פעם נוספת שכל הסופרלטיבים שנקשרו לשמו מוצדקים. אף פעם לא מאוחר מידי לחדש ולהפתיע, גם בגיל 53.
(צילום: נינו הרמן)