הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
העברית :: רגשות מודרנים
הוצאה עצמית, 2011    [אלבום]
למרות שהמוזיקה שלה נשמעת בטוחה ומודעת, להקת 'העברית' מאמצת לעצמה את שנות השמונים האפלות, ואת סיפורה של העיר הגדלה לגובה ומסתירה את הגנים והילדים, העיר המתנכרת לחיים בה, העיר שהולכת לאיבוד
מאת: אלפרד כהן בתאריך 26/06/11

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
הזבובים
בזז...
סיון שביט
וניל
מרסדס בנד
תביאו בירות
שלומי שבן
מגדל הפזמון -
גרסאות אישיות
לשירים של
אחרים
ארי גורלי
נשיקות קטנות
ארבע-עשרה
אוקטבות

ארבע-עשרה
אוקטבות
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 8.8 (4 מדרגים)

אהבה במעבדה
רוצים גם?
(התפרסם במקור באתר 'במחשבה שניה')

באומנות-חוסר הידיעה והבלבול, גורמים לנו לאמץ מניירות, תכונות ומאפיינים של אחרים, כשאתה לא יודע מי אתה, אתה מתלבש כמו שכולם מתלבשים. העשור האחרון היה כזה- כולנו היינו מבולבלים ולכן מצאנו את עצמנו מאמצים אופנות ישנות. כמו למשל שנות השמונים, שחווים רנסנס בלתי נגמר, תחייה שממציאה את עצמה בכל פעם מחדש, שמגלה בכל כמה זמן מאפיינים חדשים שלא מצאו ביטוי שנעלמו ואולי נשכחו. למרות שהמוזיקה של להקת העברית נשמעת בטוחה ומודעת לעצמה, היא מאמצת לעצמה את שנות השמונים האפלות, שמספרות את סיפורה של העיר הגדלה לגובה המסתירה את הגנים והילדים, העיר המתנכרת לחיים בה, העיר שהולכת לאיבוד. "זה עולם די מוזר שבו חיים לבד", הם שרים.



חברי להקת העברית יודעים שהם מחקים אופנה וסגנון מוזיקלי ושהם מתכתבים עם הז’אנרים הבולטים היום במוזיקה העולמית. לי הם נשמעים כמו קבוצה של אנשים שמגשימים פנטזיית ילדות- לעשות מוזיקה כמו פעם, כשהיינו ילדים, לעשות מוזיקה מסיפורים שהיינו שומעים מהגדולים. אין בזה שום פסול, אם עושים את זה איכותי ועם שק מלא של מודעות עצמית.

האלבום השני של העברית, 'רגשות מודרנים', לא שונה בהרבה מזה הראשון. כשיצא לפני יותר מארבע שנים חשבתי לעצמי שהם הביטוי המדויק למוזיקה הישראלית, שתמיד מאחרת, שלוקח לה לזמן להבין מה קורה בעולם.התובנות שלה תמיד לא יהיו רלוונטיים. חשבתי אז שהרנסנס של שנות השמונים די מיצה את עצמו. היום אני יודע שטעיתי והעברית יכולים לעשות את המוזיקה שלהם ולהישמע עדכניים ורלוונטיים מתמיד.

כשהרגש דועך, השיר הנכון מדבר, כתב נתן זך ומגדיר את אסופת השירים באלבום הזה. כולם שירים נכונים על רגשות שהספיקו להישכח, שנדחקו הצידה לחורים הקטנים ביותר מבין חדרי הלב, שהפכו אותם לקרים. הדבר הכי נורא שיכול לקרות לבן אדם שהוא לא יכול להרגיש את הכאב יותר, אבל כששומעים את השירים "תני לי ללכת", "עוד סימן", "שנינו", "נשארים" הקרח נמס והרגש חוזר: "אני לא אחפש עוד סוף/ אני לא אנסה לברוח/ לאן הייתי יכול להמשיך מכאן? כשאדם עייף, ממשיך נתן זך, הוא חושב על המחרת, כי במחר יש יותר כח. איכשהו למרות שהטקסטים באלבום מעלים מהאוב את הרגשות הקשים ביותר שאדם יכול לחוות, שמעייפים אותו עד לכדי מוות קליני כמעט, יש בהם קצת נחמה, יש בהם קצת ממחשבות המחר הממלאות תקווה, שהופכות אותנו קצת חזקים.

העברית מטיבים לשוחח עם להקות מחו"ל כמו אינטרפול האמריקניים או אדיטורס הבריטיים כשהם עצמם יחד עם העברית מושפעים מהלהקה ג’וי דיוויז’ן, רק דבר אחד מבדיל בין העברית לשאר הלהקות, זו צורת ההגשה, בעוד שללהקות הנ"ל לסולן קול נמוך ובריטוני, ערן פרץ הסולן של הלקה שר בקול גבוה, היוצר התנגדות עם הסאונד המאפיין את הז’אנר.

לרוב כשמאמצים סגנון מוזיקלי שהיה מאופיין בתקופה מסוימת בהיסטוריה, הוא ישמע לא אותנטי ולעיתים קרובות גם מזויף. האופל, הניכור והדיכאון של ז’אנר הפוסט פאנק שייכים לשנות לתחילת שנות השמונים, לאנגליה של תאצ’ר או לארצות הברית של רייגן.

כשאמנים בני תקופתנו מאמצים את הפוסט פאנק הם לא ממש זועקים את הכאב שבתוכם, אני מתקשה להאמין לזה, כי לא באמת רע בעולם. אבל איכשהו בצורה שאני מתקשה להבין, אני מתחבר ומזדהה. כמו בכל רנסנס אומנותי תמיד קיים המתח בין ההתקדמות, התפתחות והשתכללות המוצר, לבין ההתרפקות הנוסטלגית ועמידה במקום. המתח הזה קיים גם במוזיקה של העברית שרק מוכיח עד כמה הם מטיבים לשוחח עם המוזיקה העולמית.



בשנים האחרונות אזרה אומץ הכימיה והחלה לחקור את מהותה של אהבה, לא עוד משוררים, סופרים ואנשי רוח, יסבירו לנו מהי אהבה, הם העזו לצעוק. הכימיה הכניסה את האהבה למעבדה וגילתה שלאהבה יש שלבים, הראשון העצמתי ביותר, הוא חולף אחרי ארבע שנים כי אז המוח מתרגל לחומרים שהגוף מפריש והכל דועך ואז מגיע השלב השני, כשהגוף ממציא לעצמו חומרים חדשים, הוא פחות עוצמתי מהשלב הראשון, והכימאים מזהים בחומרים שלו אלמנטים זהים לאלו של השלב הראשון. גם השלב השני נמשך ארבע שנים ועם האהבה מתגברת ומצליחה להמציא את עצמה גם אחרי שני השלבים, השלב השלישי הוא נצחי והוא לתמיד.

התאהבתי בעברית לפני יותר מארבע שנים, כי הם נשמעו לי הכי חזקים והכי יפים ועכשיו אני אוהב אותם אפילו יותר, הם כמעט ולא השתנו לי ואני כן מצליח לזהות ולחוות את אותן התחושות, רק בצורה אחרת. ההתאהבות בהם מתאימה למודל המדעי/כימי. מוזיקה מכאנית שכזאת, מנוכרת מאד, אך עם טקסטים שרוצים לסבול ולא מפחדים מהכאב.
שתף
אלבומים קשורים:
הבילויים :: הבילויים ||| נושאי המגבעת :: נושאי המגבעת ||| נערי פוסטר :: קלאס |||

אמנים קשורים:
שייגעצ || מוניקה סקס || תעני אסתר || 

סגנונות נוספים:
Pop/Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©