הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
הוצאה עצמית, 2010    [אלבום]
העולם של אלנקוה מלא ביהודים גלותיים על אקסטות, אשכנזים עייפים ומיליטריזם חולני. מה שכן, הוא יודע לעשות את זה פיוטי
מאת: אורן עמית בתאריך 10/07/11

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
רועי חן
אדומות
אריאל קן
אריאל קן
רם צ'קרוב
רוק ונוזלים
אחרים
אלג'יר
נאמנות ותשוקה
גלעד כהנא
360
דיקלה
אהבה מוסיקה
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

שנסון יהודי, מועקה אקוסטית
רוצים גם?
אפשר לשים את האצבע על הרגע שבו חלחלה השירה הקברטית לעולם המוזיקה, אולי, ל'ויסקי בר' של הדורז. מוריסון לקח את המלים של ברטולד ברכט והמוזיקה הדיסהרמונית במתכוון של קורט וייל והכניס אותם לאלבום הבכורה של הדורז שיצא בשנת 1967. אחורה לשיר הזה, מתוך המחזמר 'עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני' (1930). הרעיון התיאטרלי של ברכט ו-ווייל היה לעשות הכל כדי לנכר את הצופים מהסיטואציה ולגרום להם לחשוב ולא להתרגש. להגחיך את המוזיקה, אפילו לספר את התוכן של ההצגה לפני הסצינות, לשבור את האמינות. הם עשו את זה ב'מעגל הגיר הקווקזי', ב'אמא קוראז'', ב'אופרה בגרוש'. אבל מה שקרה באולם היה ההיפך הגמור: אנשים התרגשו, צחקו, בכו וכל המסר השכלתני עבר, אבל דרך הרבה הזדהות ורגש.

(צילום: גל בזל)



ברק אלנקוה (מגובה בלהקתו 'הגטו סווינגרז') מנסה לעשות את אותו דבר, בטריטוריה שנכבשה טוטלית כבר לפני כמה שנים בצמד האלבומים של 'הבילויים', ועם ארומה סטייל טום וייטס. התחושה באלבום השני שלו 'הורה לשוט', כמו של האלבום הראשון 'זכותו של פאזל להיות מורכב', היא של קברט ציני מופרע, שעושה הכל כדי שתקשיב. הוא אינטליגנטי, חריף, מעניין ויחד עם זאת לא דיסהרמוני ומרתיע כמו באלבום הראשון.
 
כמו אצל הבילויים, העולם של אלנקוה מלא ביהודים גלותיים על אקסטות, אשכנזים עייפים ומיליטריזם חולני. מה שכן, הוא יודע לעשות את זה פיוטי. האלבום מתחיל עם 'חוזרת', סיפור על אישה שחוזרת הביתה ועגלון המרכבה דופק אותה. 'מסלולי החישה' מדמה את חושיו של הגבר לחיילים, בסוג של סאדו מאזו. 'יודעים אחרים' מתאר פחות או יותר בחורה בזמן חרבון (אם הבנתי נכון). במארש 'מוזלמנים' הופכות שכבות של שומן לאנשים תוך כדי משהו שנראה כמו סצנה מ'החומה', רק עם חיילים.
 
קבלו את השיר 'אינתיפאדה':

"‎אני המיעוט
‎בשר מבשרו
‎סודותיי אינם קיימים
‎שם עצמי יכול היה להיתפס כטפיל.
‎שמות אבותיי – כתפילותיי.
‎הצדיק, כשמת
‎ביצועיו שלמים יותר בעולם הזה.
‎אני, הממעיט בעצם קיומי
‎מבקש לומר די!
‎אעלה לירושלים
לגן החיות התנ"כי
‎להתבונן במשק כנפי הטווס
‎בעוררותו המינית."

אז יש? אפקטיבי, עובד, מספיק מעורפל כדי להיות מתוחכם. יש גם עושר מוזיקלי כלי, עם שימוש בחצוצרות, פסנתר, כלי הקשה, סימפולי חדשות ועוד. אממה? אופרות הרוק האלה, שנשמע חשוב שיהיו במדינה הזו, לא ממש מצליחות לעבור את גבול האזוטרי. המוזיקה הזו דורשת הרבה הקשבה, וצריך גם את הג'וק התיאטרלי כדי לצלוח אותן. הטקסטים מתוחכמים, אולי מדי.

לפני כמה שנים, באלבום הראשון, היה לו קטע. בהופעה שלו בבאר שבע, אני עדיין זוכר שלאורך כל ההופעה הוא החזיק שלט גדול ובו נכתב 'אני לא פרנסואה!' כשם אחד השירים באלבום. חוץ מזה לא זוכר כלום. ועדיין, זה משהו שאני זוכר עד היום. אלנקוה בחר בדרך הליצנית יותר באלבום הראשון, ומתייחס לעצמו קצת יותר ברצינות באלבום הזה. אני חושב שזה עובד לטובתו. השאלה האמיתית היא האם הוא יצליח לצאת מהאזוטרי ולהפוך לפופ, כמו זה של הבילויים. נראה שהוא לא שם. חבל.

שתף

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©