 רוצים גם? |
|
 |
בהתחלה היה הבזק של אור. אחריו גל הדף וזעזוע חלף על פני הפלנטה – עוקר הרים, מסיט נהרות, מחריב ערים שלמות בשנייה. תרבות של אלפי שנים נמחקה ברגע אחד. סופו של האדם. האנושות נפלה. ענן אדיר עלה לשמיים, מסתיר את אור השמש היקר, שולח עננה של מוות על פני הארץ המצולקים, מותיר את הצמחייה לגווע מחוסר השמש, את אוכלי העשב למות ברעב ואת אוכלי הבשר למות מחוסר יצורים לטרוף. העולם נושם את נשימותיו האחרונות. אלה שעוד נותרו חיים על זמן שאול, מסתובבים להם בייאוש ומחכים למותם הוודאי.
האלבום הזה הוא היומן של אחת מאותן נשמות אבודות, חורשות את הארץ ברגליהן, מחפשות משמעות למותן ולמות יקיריהן, מחפשות את אלוהים. מתפעלות מיופיו של עולם הולך ונעלם, מהיופי הקפוא של אמא אדמה. מוטיב הקור והכפור הוא נושא קבוע ביצירות הלהקה לכל אורך הקריירה שלה, וגם אלבום זה, השני במספר, אינו יוצא דופן. Agalloch הם אמריקאים אך הם אינם נשמעים כך – הם מייצרים פולק מטאל שנשמע סקנדינבי לחלוטין, לעתים קרובות אינסטרומנטלי, לעתים עם שירה נקיה ומלודית מאד, לעתים עם שירה חומצית שמזכירה קצת את
Opeth. הם יודעים להשתמש בגיטרה אקוסטית וקלידים אטמוספריים בדיוק במידה הנכונה.
In the Shadow of Our Pale Companion, השיר הראשון באלבום (לאחר קטע אינסטרומנטלי קצר) הוא הפרק הראשון ביומן של הנפש הבודדה שהולכת בדד בין הרים ונהרות, מחפשת את אלוהים ומחכה למוות, מביטה בנופים שעין אדם לא תראה עוד לעולם.
Here at the edge of this world
Here I gaze at a pantheon of oak, a citadel of stone
If this grand panorama before me is what you call God. . .
Then God is not dead
השיר הזה נותן למעשה את הטון לאלבום כולו – יצירות ארוכות מאד אך עם זאת זורמות לגמרי. לכל אורך האלבום אין תחושה של מריחה. האלבום כולו נע מתחילתו ועד סופו ומאפשר למאזין לשקוע בתוכו לחלוטין, לאבד תחושה של זמן ושל מקום, להפתיע ולחדש ולתת כל הזמן תחושה חורפית אמיתית, כזו שמעט מאד להקות מצליחות ליצור.
...And The Great Cold Death Of The Earth, הרצועה השמינית באלבום, היא אולי הקליטה ביותר בו ומהווה את נקודת הפתיחה הטובה ביותר למאזין הממוצע שרוצה להתוודע ללהקה. השירה הנקיה כמעט לכל אורכו שוזרת במלודיה המקסימה שורות אפלות מאד על סוף העולם וקץ התקווה, על החיים שהפכו לכד אפר על האח, זיכרון רחוק למה שהיו פעם.
Earth is floating on the waters like an island,
Hanging from four rawhide ropes
Fastened at the top of the Sacred four directions.
The ropes are tied to the ceiling of the sky,
When the ropes break, this world will come
Tumbling down and all living things will fall with it and die. . .
הציטוט הזה, אותו שאלה הלהקה ממסורת שבט הצ'ירוקי, מחבר עוד יותר את ליריקת האלבום למקורות האמריקאיים, לתרבויות שחיו שם עוד לפני האדם הלבן, ולדרך שבה התייחסו לסוף החיים על פני כדור הארץ. השורות האחרונות בשיר- "We are the wounds and the great cold death of the earth
Darkness and silence, the light shall flicker out. . ." היו יכולות בקלות לסגור את האלבום – אך מסיבה כלשהי לאחריו ישנה עוד רצועה, בה לוחש הסולן על סופה של האהבה. הרצועה היא החלשה ביותר באלבום, אבל לא מיותרת. רק התיזמון תמוה.
בסופו של דבר, האלבום – על אף היותו קודר ועגום מאד – משאיר תחושה טובה, ונותן בריחה בת שעה מהחום והלחות הישראלים ישר אל היערות הקפואים. בין זאבי הערבות וסופות השלג, האגמים הדוממים והחיים שבאו אל קיצם. מומלץ במיוחד לשמיעה בחדר חשוך וקר.
