הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Jazz
tammy scheffer :: wake up, fall asleep
inner circle, 2010    [אלבום]
עם קול כמו שלה, שאולף וחושל לכדי האינסטרומנט האולטימטיבי, תמי שפר צובעת את הסיפור הנדוש של המוזיקאי הצעיר בעיר הגדולה בגוונים מקוריים ואופטימיים. היא גם יכולה לגרום למאזין לשכוח שפעם לשירים היו מילים
מאת: דורון ק בתאריך 12/08/11

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
various
artists

soupsongs
live : the
music of
robert wyatt
st. germain
tourist
jaga jazzist
a livingroom
hush
helen merrill
lilac wine
paul bley
my standard
lou blackburn
complete
imperial
recordings
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

סקאט וומן
רוצים גם?
בפעם הבאה שאשמע מישהו אומר שהוא נרתע ממוזיקה ללא מילים, אני אשאל: האם חוסר המילים הוא הבעיה, או החוסר בקול אנושי? כי יש גם מקרי ביניים. יצירות בהן מיתרי הקול משתתפים ביצירה, אך לא בעזרת מילים, והם משמשים ככלי מוזיקלי טהור. הסקאט, כפי שכולם זוכרים מאותה תקרית תמוהה בשנות התשעים, עדיין חי וקיים. בעיקר בג'אז, בעיקר בחו"ל – ממש עולם הולך ונעלם, אלמלא תמי שפר והאלבום החדש שלה.

שפר, ישראלית ילידת בלגיה, שמעה בגיל 18 תקליט של רימונה פרנסיס וידעה מיד שזו המוזיקה שהיא רוצה לעשות. הדרך לשם עברה באופן בלתי נמנע בביה"ס רימון, בהופעות בארץ עם אמנים כמו ענת פורט ואסף חכימי, והמשך לימודים בקונסרבטוריון של ניו אינגלנד בבוסטון. אז כבר היה ברור שהנכס המוזיקלי כבר לא יחזור לישראל – שפר הציבה את כן השיגור שלה בברוקלין, ממנו היא מגיחה להקלטות והופעות עם בריאן הוגנס, מייקל פיינברג ועוד כהנה וכהנה מאורות. לאחרונה היא תרמה את הקול האדיר שלה לשני שירים באלבום הבכורה של מיכאל גוטליב, והיא גם קופצת לפעמים להופיע בפלסטינה-א"י. השמועה אומרת שבפעם הבאה זה יקרה בינואר.



הקטע הראשון, I can't see you now, נפתח בפסנתר מינימליסטי, המשרטט בקווים כלליים את הפיגום עליו ייבנה השיר. שפר נכנסת ומתחילה לטפס, הקול שלה מגיח בפרצים בקצרים, עדיין רחוק מההספק המקסימלי שלו. הסקסופון מצטרף ומחליף איתה כמה צלילים בדיאלוג. כשהפזמון מגיע הוא נמצא בשליטתה המוחלטת של שפר, עם רמזים לאולד-סקול סקאט סטייל אלה פיצ'גרלד. אבל בניגוד למסורת, אין כאן ג'יבריש. ברור לגמרי שאין כאן מילים, אלא משהו אחר לגמרי. בחצי השני של הקטע, הקול של שפר נשזר אחד לאחד עם הסקסופון, המשמש לו כמעין סטנדרט פנימי. הטכניקה הזאת חוזרת כמה פעמים באלבום, ואין מתאים ממנו להדגים עד כמה העיבודים מדויקים, אבל החדשנות מאבדת מהברק בפעם השניה והשלישית וזה הופך לגימיק.

when you wish upon a star הוא העוגן העיקרי אליו כנראה ייצמדו אלה שחוששים להתמסר לסגנון היחודי של שפר. אבי אבות הסטנדרטים, שבוצע ע"י שלל מי ומי מסצ'מו ועד ג'ימיני קריקט, נפתח כאן בשילוב של פסנתר ובס, במחווה נדיבה להוראס סילבר. העיבוד הוא של מיינסטרים ג'אז, תופים במיד-טמפו וסקסופון שמובילים את השיר לאן שכולם יודעים שהוא הולך. שפר נמצאת כאן בתפקיד תומך, שצובע את כל היצירה בגוון חדש, וטוב לשמוע אותה. כל המשתתפים שולחים משחקים באלתור, אבל מעט מדי, ורק לקראת הסוף.

הפסנתר חוזר לפתוח את הרצועה השלישית, nine to five, ואז מפנה את רוב הבמה לשפר, שמנגנת בקול שלה כמו אינסטרומנט, בצלילים ארוכים, פשוטים והרמוניים של שישי אחר הצהריים. או אולי כמו בדקות הראשונות של היום, ישר אחרי שמתעוררים ולפני שכל המשקל של החיים נופל על הכתפיים. אבל גם זה עובר, הקול מתמקד ומתחיל לספר את הסיפור, הזמן מתחיל לתקתק ביתר שאת. הרצועה שנראתה לינארית בהתחלה, חוזרת ומתעגלת ומתחברת חזרה לרוגע שהתחיל את הכל. עוד יום נגמר, מחר (ככל הנראה, ובשאיפה) יתחיל חדש. רצועה מס' 7 ('קום, שן') בנויה באופן דומה, רק ששם ההשקמה וכיבוי האורות הם בשירה 'אמיתית'. אחרי שכבר התרגלתי להסתדר בלי, המפגש המחודש עם המילים מקבל גוון מפתיע.

למי שצריך יותר ריגושים ממה שהטמפו של האלבום סיפק עד כה, יש כאן גם קצת בופ מוקפץ – אם כי במינון קצת נמוך לטעמי. ב'רגע רגע' הבס נשמע כמו קרש קפיצה, מהגבוהים האלה של האולימפיאדה. תמי שפר והסקסופון מרביצים עשר סלטות מתואמות להפליא, פוגעים במים ועושים כמה בריכות. תמי אוזרת כוח, מטפסת שוב עד למעלה וקופצת שוב, בעוד שהסקסופון יוצא מהמים ומעודד אותה מהיציע. הבופ שולט גם בקטע השמיני, home is where my laptop is (הייתי מזדהה יותר עם הכותרת לולא היו לי חתולים). שפר שרה סיפור מורכב על הנדודים בגלות, על המדרונות התלולים שיש לטפס בהם, ואיך צריך להזהר שלא להחליק בירידות. כאן היא מצליחה להעביר את הביוגרפיה שלה, לגעת ולרגש, יותר מאשר ב-welcome to brooklyn (השיר הרביעי) שמוגש באופן נינוח מדי. שם התחושה היא שהיא קופצת ישר לסוף הטוב והפסטורלי, בלי להתעכב על המהמורות שבדרך. האלבום מסתיים ב'הכל יהיה בסדר', שיר ערש יפה ומלודי, כתוב ומושר בשפת החלומות. אשרי הילד שכך משכיבים אותו לישון בכל ערב.

wake up, fall asleep הוא אלבום ראשון שאינו נשמע כמו אלבום בכורה. מדובר כאן בכשרון כביר, בחורה עם סווינג שמספיק למלא את כל מנהטן. הבחירה האמנותית שלה בונה מגדלים מרהיבים על היסודות הנשכחים שהניחו אלה, לואי, בינג קרוסבי, ג'לי רול מורטון ושות'. מאידך, האסתטיקה יוצרת תבניות שמעצם קיומן מגבילות את החזון המוזיקלי, ואין למצוא כאן הישגי אילתור בלתי צפויים. לא נורא, תמיד יש לאן להתקדם ולהתפתח, ואני סומך על תמי שפר שתמשיך לנצל למקסימום את ההזדמנויות הנקרות בדרכה.

שתף
אלבומים קשורים:
helen merrill :: lilac wine ||| מיכאל גוטליב :: נסיעה ||| mary ocher :: war songs |||

אמנים קשורים:
john coltrane || cassandra wilson || paul bley || 

סגנונות נוספים:
Bop | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©