 רוצים גם? |
|
 |
מהרגע הראשון, מהמבט הראשון על הדיסק, העטיפה, הכל זועק חו"ל. מכניסה את הדיסק למערכת, לוקחת נשימה עמוקה ונסחפת לפינה רחוקה אי שם בנופים מלאים בעצים ודממה לצד אגם, השיער שלי מתנופף ברוח. אני מרגישה שאני במקום אחר, רחוק מאוד, שוכחת לרגע איפה אני ומה באתי לעשות. המנגינה הפותחת את הדיסק מרגיעה, קונה את האוזן, מזמינה למסע. אי אפשר לסרב ליופי ולרוגע, לשלמות של אותו רגע.
השילוב של הצ'לו עם והגיטרה פשוט, אבל עם רפטטיביות שהיתה יכולה להמשך לנצח – אבל צריכה לפנות מקום לשיר הראשון בדיסק, sea story. כל כך מתחבר לעטיפה הצהובה עם העצים, מתאר את הנוף על אגם רגוע. ואז צצה לה מעין שמחה קטנה, קריצה ומנגינה קלילה יותר. קולו של רן שבתי נכנס ופותח את השיר, קולה עוצר הנשימה של דנה לוטרמן מצטרף אליו בהרמוניה מושלמת, שני קולות שהופכים לאחד ומתמזגים בטבעיות עם הלחן.
השיר הבא בדיסק, our conversations, הוא אחד הראשונים שהלהקה שיחררה, גם כיפי וגם בולט בשוני מסוים משאר האלבום. סוג של פולק, כאילו בודק את גבולות הז'אנר, נושק ולא נושק. גם ב-an afternoon walk רן ודנה ממזגים את הקולות, קצת כמו
iron and wine. דנה פורצת לבדה, ובעוצמה רבה, ברצועה החמישית (end). הדיסק חוזר לקלילות שמחה עם השיר after party, ומסתיים כפי שהתחיל – באפילוג אינסטרומנטלי שסוגר את המעגל. רן שבתי כתב סיפור יפה, קצר אמנם, אבל עם המון אהבה ורגעים קטנים של אושר.
I shout, you cry
I play, you fly
Before my eyes could dry
I pray to hear
Your voice is near
It's been too dark inside
And it's been so long
And all my pride
Coming back home there's no one inside
אולי הצורך הזה במעגליות, שלמות, פתיחה וסגירה, האמת שבכל צליל וצליל, היא כתוצאה מלימודיו של רן בבצלאל. אדריכלות היא מקצוע מורכב שלוקח כל כך הרבה דברים ופרטים בחשבון. כל דבר בעל חשיבות, כל דבר תורם לתוצאה הסופית. בהתחלה לא רואים את כל התמונה, היא נבנת לאט לאט לכדי שלם, בדיוק כמו האלבומו הראשון של רן שבתי – שמעוצב להפליא בכל פרט ופרט.
לפעמים החיים יוצרים מצבים שמובילים אותך למשהו שונה וטוב. כך בעצם קרה לרן, שנאלץ לעזוב את הגיטרה החשמלית בגלל מגורים עם שותף, ולפנות לגיטרה אקוסטית, שדרשה חשיבה שונה והולידה סגנון אחר. אותו שינוי הוליד בסופו של דבר את האלבום הזה. אחרי הסתגרות לא קצרה, וכתיבה על כאב, אהבה, צלקות, היה בידיו של שבתי משהו חדש ואחר. במסגרת החיפוש אחר להקה נוצר החיבור, הטבעי מאוד, לדנה לוטרמן (מאז, אגב, דנה עזבה ואת מקומה תפסה
מיה ג'והנה מנחם הלא פחות ראויה). בניצוחו של
אדם שפלן נוצר, בהקלטה חיה, האלבום היפה, והקצר מדי לטעמי, של 'דה טריז אנד דה ביז'. מילות השירים כתובות בכתב יד, כאילו שבתי מגיש את המחשבות שלו , טיוטות שחושפות את תהליך היצירה. היצירה שלו ערומה במידת מה, אולי על מנת להנציח את הרגע ואת האותנטיות. זה הרצף המושלם שבצער, הצליל המדויק שגם קצת מנותק מהמציאות.
