 רוצים גם? |
|
 |
תופעת האלבום הפחות מוכר והיותר משובח של להקות היא תופעה מוכרת. אחד מרכזי תופס את כל השבחים, כי הוא קצת יותר קל והוא קצת יותר תופס בקצוות, והצליח להגיע להמון אנשים. אבל ההוא המבריק, המיוחד, שאיש לא השתין עליו כשהוא יצא ומעט יותר אחרי זה, יושב לו בדד, עם חסך עמוק בתשומת לב, מבויש.
אז מה יהיה??
נראה לי שהפעם, לנו הפתרונים.
חלק גדול מקוראי האתר הזה הוא קהל שאוהב את האלבומים הנידחים האלו (ע'ע ''הגיבור הלא מושר'') וגם שפחתכם הלא נאמנה היא אחת כזו. בליצ' של נירוונה, סרפר רוזה של הפיקסיז, טנדר פריי של ניק קייב (טוב נו, אולי רק אצלי): אלו דוגמאות מאוד מאוד בולטות לאלבומים שהתגלו מאוחר יותר, כשהמסחריים תפסו את כל תשומת הלב.
נאון גולדן האחרון של דה נוטוויסט הוא אלבום עדין, מלודי וחביב שזכה לתשבחות מרהיבות, ואף הוגדר כאלבום השנה, אצל לא מעט חובבי אלטרנטיב. ואילו shrink (שיצא לפניו), המהפכני והמדהים ברב גוניותו, קיבל כולה כמה שורות באיי.אמ.ג'י (למרות הכוכבים הבלתי מסויגים) וביקורת אוילית טיפוסית בפיצ'פורק.
הפתיחה של שרינק ב- ''DAY 7 '' מזכירה מוסיקה למחול מודרני, משהו באזור ''קיר'' של נקמת הטרקטור. האלבום נפתח במקצבים מוזרים וחושניים, עם חזון תאטרלי שמביא חשק לברוח איתו, עד שהוא נשבר בגיטרות, ובשירה סיסית (!) בעלת מבטא גרמני + טקסטים פשוטים, פשוטים, חמים, חמים, שמריחים מאוד מאוד נאיבים, ואז מגיע החשק להישאר איתו.
בבסיס השירים מתחבאת מלודיה רכה, כשאלו עטופים בשכבות שכבות של שכלולים, של רחשים מפתיעים, של מקצבים מרקידים, שגורמים לכם לרצות לרקוד איתם, כשמה שמדהים הוא הגרנדיוזיות הרב גונית אשר בנויה שכבות שכבות על גבי בסיס השיר בעל המבנה הכל-כך פשוט.
משהו בשירה של האחים מרקוס ומיכה איישר משדר נאיביות רכה ונעימה, נאיביות שמשתלבת מושלם עם היצרתיות הבלתי נמנעת שלהם, ליצור מפלצת משיר, מפלצת מדהימה שמכילה בתוכה עולם נובע של רגשות שלעיתים מניבים תוצאה פסיכדלית.
חוץ משירי אהבה מוזרים וחזקים יש באלבום גם פלירטוטים לא מזיקים עם ג'אז, וקטעים אינסטרומנטלים אלקטרונים ברובם, כשהאחרון והמשובח ''0-4'' נשמע כמו קטע שמכיל צלילים אטומים, בעל אווירה חזקה שבעיני נראית כמאוד ספציפית; סרט מצויר של חמש אחר- הצהרים, כשבחוץ טפטוף גשם קל, ושוב אמא מכינה לנו לחם עם גבינה צהובה, כדי שנפסיק להציק לה.
לדעתי, ההגדרה שקיבל האלבום הזה ברוב המקומות כפוסט רוק היא הגדרה עצלנית ופחדנית, שלא יודעת איך לאכול את עומס הכשרון הזה, ומכניסה אותו לתווית כה קטנה ומצומצמת.
SHRINK הוא בהחלט מפלט מוזיקלי למי שלא מוצא את עצמו לגמרי בתחום האלקטרוני, אבל כן מוצא את עצמו מתרגש עד כלות מצלילים שרק מכונות יכולות להפיק, כשהן מתחברות עם צלילים חיים.
