הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
lenny kravitz :: mama said
virgin, 1991    [אלבום]
הרגשת הזעם והאגרסיביות באלבום הראשון שגרמו לשיר הנושא ''Let love rule'' להישמע כמלחמה יותר מאשר אהבה, מתחלפות בקלילות דעת ורומנטיקה זולה. המוסיקה האקלקטית שאובה ממקורותיו ומזכירה שלא רק שורשי שיערו שחורים...
מאת: אורי מרקו בתאריך 02/02/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
the strokes
is this it?
the juliana
theory

emotion is
dead
tsuky
smoke &
mirrors
singapore
sling

the curse of
singapore
sling
nick drake
pink moon
turisas
battle metal
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8.1    דירוג הגולשים: 6.3 (3 מדרגים)

הוא בהחלט לא הדבר הבא
רוצים גם?
האלבום השני של הילד הקטן מברוקלין, בן לאם אפרו-אמריקאית ששיחקה בג'פרסונס, ואב יהודי (על הקשר היהודי נרחיב בפסקאות הבאות), הילד שחלם מהיסודי לנגן כמו הנדריקס ושהצליח לפחות לנשום אוויר פסגות לאחר תקליט זה. עלייתו דרשה אומץ רב ותדמית מחוספסת אך מעוצבת/משווקת היטב, שבאה, לצער המאזינים, על חשבון עומק המילים ואיכות המוסיקה.

באלבום השני מרגישים התבגרות באווירה ובשירה, והרגשת הזעם והאגרסיביות באלבום הראשון שגרמו לשיר הנושא ''Let love rule'' להישמע כמלחמה יותר מאשר אהבה, מתחלפות בקלילות דעת ורומנטיקה זולה. המוסיקה האקלקטית שאובה ממקורותיו ומזכירה שלא רק שורשי שיערו שחורים כאשר הוא מודה בהשפעות מאלבומי פרינס, כאשר השירה בסגנון סול, המוסיקה בלוזית, אווירת רטרו/ פסיכדליה של שנות השישים; וזאת בעזרת שון אונו-לנון - כן, הבן של - שהצטרף בנגינה על הפסנתר ובכתיבת מילים ל-''All I ever wanted'' רק לאחר שהנזכר לעיל עזר בהפקה מחודשת לשיריו של אביו, תוצאת הקוקטייל היא רוק'נ'רול חי ובועט כמו בספרים, וקל לשכוח בערבוביה בוסה-נובה חמודה ב-''What goes around comes around''.

הקרדיטים צריכים להינתן לעוד שני אנשים שעבדו אתו לאורך 10 שנות היצירה. הראשון - הנרי הירש, נושא הכלים של לני, הוא קודם כל בסיסט, אחר כך אורגניסט ומנגן בכלים נוספים, וכן עוזר בהפקה ומעבד לכלי הקשת; לא פחות חשוב הוא דויד דומניך, טכנאי הקול בכל אלבומיו של קרביץ, ובאלבומים הראשונים, לפני שהגיעה המתופפת - שגם היא תופעת טבע - היה גם המתופף. נציין גם את קרל בנסון על הסקסופון וגרג קאלבי, אשר עבד עם מאות אמנים משנות השמונים (ובהקשר היהודי גם עם דויד ברוזה), ערך דיגיטלית את האלבומים הראשונים של קרביץ. תוספת מרעננת היא סלאש, אקס guns n' roses, שמפרגן בסולואים ב-''Fields of joy'', שיר בינוני עם פלסטו מעצבן, שמשום מה ניתקל בו ברצועה 10 שוב, ובסולו נוסף ובלתי נשכח ב-''Always on the run'', הלהיט הענק של האלבום שבעצם עיקר תוכנו כשם האלבום: אמא אמרה... ( ואני תמיד במרוצה).

השיר והפזמון האלמותי ''It ain`t over `till it`s over'' מעניק לקרביץ מקום בהיכל הכבוד של הרוק, אך מעורר את השאלה והספק עד כמה האומץ שהוא מפגין כולל כנות, מאחר שהאלבום נכתב לאחר גירושיו מאשתו, אשר הייתה שותפה באופן פעיל באלבום הבכורה (מילים,לחן והפקה), והאובדן הנוכחי בא בקונטרסט לשיריו, שברובם המילים אופטימיות ולני מפזר הבטחות ל-baby/woman/girl שלו לאורך התקליט. בנוסף, ''When the morning turns to night'', שיר נגד סמים בצורה סרקסטית, מזכיר את ''Hey joe'' של ג'ימי הנדריקס (שמת בגיל צעיר מסמים).

לני לא חושף יותר משרירים, קעקועים, פאות ורעמת שער, אך סממנים כמו שמירתו על שמו האמיתי כשם במה (המגלה את מוצאו היהודי), מציגים זמר עצמאי ובטוח בעצמו. קשה לקרוא ללני קרביץ יוצר, כיוון שאת החומרים לכתיבה ולמוסיקה הוא שואב מהעבר ומוסיף להם גוון אישי, מלא תשוקה ושמחת חיים. הוא בהחלט לא הדבר הבא, אך שיריו יישארו כנר זיכרון לתקופות היותר עליזות ותמימות שידענו במוסיקה.
שתף
אלבומים קשורים:
jimi hendrix :: experience hendrix ||| led zeppelin :: 1 ||| john lennon :: imagine soundtrack |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Rock & Roll | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©