רוצים גם? |
|
 |
בשלוש שנים האחרונות, פאסט ביחד עם
פאקט רקורדס הקפיצו את סצינת האינדי הישראלי למחוזות חדשים ומעניינים, אבל מבין שני הלייבלים לבי נשלח אל פאסט. אני תוהה אם מה שמושך אצלם זו העובדה שהם תל אביביים; אולי זה הקמפיין המטורף שלהם להחזיר את פורמט התקליטים לעולם, או אולי זה פשוט הלוגו הכלב שפשוט שובה את לבי. מה שמעניין בעיקר בפאסט הוא גם באופן מקרי לחלוטין ההבדל המרכזי ביניהם לבין פאקט. לפאסט יש את הנשיכה העצבנית הזאת של אינדי רוק חסר מעצורים. רוב האומנים שלהם נוטים לכיוון היותר מחוספס ופאנקי.
דווקא הופתעתי לשמוע את צליליו של מונוסייט בין הטרקים של אוסף פאסט מיוזיק.
''Broken Down Car'' הוא שיר חביב ומינימליסטי. קצב איטי, לופ פה, לופ שם, משהו פה לא מתאים. איפה הדיסטורשן? איפה ההגברה והצעקות? טוב, משהו שונה. שינוי זה טוב. האומנם? מיד הסתקרנתי ומיהרתי לבחון את האי פי המדובר, ''Rings and Ropes''.
אמיתַי אשר ויובל ליון מרכיבים את מונוסייט, הרכב לו-פיי/אינדי-רוק שפוזל לכיוון הפוסט רוק. אשר היה חבר בהרכבים ''אמיתי והנוגעים בדבר'' וב''מלכת הפלקט'' לפני שעבר לארץ הנכר, אמריקה, לפני כ-3.5 שנים. ע''פ אשר, מונוסייט זה ניסיון נוסף שלו למימוש ביטוי עצמיותו. ההפקה שנרקחה בביתו של אמיתי אשר בהחלט תעתעה בי. הייתי בטוחה שפאסט שידרגו את האולפן שלהם. ההפקה של האלבום מוצלחת מאוד ונשמעת באמת מקצועית ומדוקדקת מאוד.
בפרופיל של מונוסייט באתר של פאסט מצוינים בין השפעותיו: Sebadoh, בוב דילן ובלונד רדהד אבל אני קלטתי גם טיפה פרושיאנטה בשיר ''Thailand'', שמספר את סיפורו של מטייל (חוויות של אשר בחו''ל?) בתאילנד וכמה שהכול נדמה סוריאליסטי. בכלל, השירים באי פי מדברים על חוויות מאוד אישיות שקצת קשה להבין אותם מתוך הליריקה ההזויה. השיר הכי הזוי באלבום שמככב גם באוסף של פאסט מיוזיק הוא, כאמור, ''Broken Down Car''. שיר שמכניס אותך לאווירה מסוימת של ''היי'', אבל מאבד את העניין אחרי שתי הדקות הראשונות וחבל.
וכאן בעצם טמונה הבעיה המרכזית של האלבום - הוא לא מתפתח ליותר מדי כיוונים. שלא תבינו לא נכון, כל אחד מששת השירים מגיע מעולם אינטימי ושונה בפני עצמו, אבל כל אחד מהשירים נתקע בנקודה מסוימת ובשלב מסוים מתחילים לאבד קצת את הסבלנות. למרות שמדובר באלבום מעניין, הוא עדיין חלש מדי ברבדים מסוימים. מונוסייט יכול בהחלט להתפתח לפרויקט די מבטיח, אבל בינתיים האי פי הנוכחי מספק מעט מאוד ממה שנראה כמו אמן שיכול להמריא.