הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
cave in :: antenna
rca, 2003    
החזרתי את הדיסק למערכת, הוא מיד חייך אלי חיוך, כאילו הוא יודע מה הולך לקרות. ואז הרגשתי את זה, כמו קופידון שתוקע לי חץ בלב - התאהבתי. באמת שלא רציתי, אבל משהו הפנט אותי. רוק אלטרנטיבי, כמו שעשו פעם, לפעמים הם נשמעים כמו רדיוהד, לפעמים הם נשמעים כמו פרל ג'ם.
מאת: אביב בתאריך 08/04/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
weezer
weezer (the
blue album)
bright eyes
fevers &
mirrors
mudhoney
mudhoney
bon jovi
these days
the breeders
title tk
rollins band
turned on
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

antenna
רוצים גם?
הכל התחיל שחיפשתי את האלבום החדש של ניק קייב. הגעתי לאות C ואז ראיתי שיש להקה בשם ''Cave In''. מיד ביררתי וגיליתי שמדובר בלהקת רוק די עלומת שם. שלושת האלבומים הראשונים שלהם היו בעיקרה מוסיקה יותר כבדה, אך האלבום שיצא במרץ 2003 הופק על ידי ריץ' קוסטי, זה שהפיק את האלבום המופלא של אודיוסלייב.

אז אמרתי לעצמי, למה לא לנסות אותם, בעצם? לקחתי את הדיסק ושמתי במערכת. אחרי שמיעה אחת לא רצינית, היתה לי תחושה ששוב אני אצטער על הרכישה הטיפשית הזאת, ולמה לעזאזל השקעתי כסף וחבורת לא יוצלחים. הדיסק נפל לקומות התחתונות של ספריית הדיסקים שלי. הסתכלתי עליו מדי פעם ועשיתי פרצוף כועס, רציתי שהדיסק ירגיש מה שאני מרגיש - בזבזתי עליך כסף וזו התמורה שאתה נותן לי. הייתי מאוד מאוכזב ממנו.

לפני כמה ימים טובים החלטתי שאם לא אוציא את הדיסק מהתחתית הוא יעשה מרד בין הדיסקים, ומי יודע, אולי הוא אפילו ימשוך איתו את ניק קייב, ורק זה חסר לי, דיסקים עם מצפון ועם ועד עובדים - הרי איזה דיסק יכול לגדל שפם ולהיות עמיר פרץ של הדיסקים.
במוחי אני מדמיין את אקסל רוז דווקא.

החזרתי את הדיסק למערכת, הוא מיד חייך אלי חיוך, כאילו הוא יודע מה הולך לקרות. ואז הרגשתי את זה, כמו קופידון שתוקע לי חץ בלב - התאהבתי. באמת שלא רציתי, אבל משהו הפנט אותי. רוק אלטרנטיבי, כמו שעשו פעם, לפעמים הם נשמעים כמו רדיוהד, לפעמים הם נשמעים כמו פרל ג'ם. הפתיחה של האלבום מאוד חזקה ונשמעת כמו איזה אלבום רוק שלא הולך להירגע, אבל אז מתחיל הסולן, ג'יי פרשיט (Frechette), לשיר, ואני מגלה שיש ללהקה הזאת פוטנציאל די טוב, אבל הקול שלו נבלע בהרבה קטעים בגיטרות חזקות ותופים שעובדים שעות נוספות.

השיר השני באלבום, ''Inspire'', גם הוא שיר שנפתח בהרעשה ארטילרית. מטוסים חמקנים וטילי טומהוק עוברים לך מעל הראש ומה שאתה שומע זה רק גיטרות ותופים, אבל ברגע שמגיע הפזמון, הראש מתחיל לזוז קדימה אחורה, במין טראנס כזה שגם סדאם חוסיין בנאום לאומה לא הצליח לעשות. השיר הרביעי, ''Anchor'', פשוט נשמע כמו הפו פייטרס; זה שיר שבקלות יכל להשתלב ב-The Colour And The Shape, שיר קליט וזריז, 3:15 דקות. מה שחבל זה שאם השיר היה פחות 15 שניות, הוא היה יכול להיות באירוויזיון.

השיר החמישי, אולי הטוב ביותר באלבום, ''Beautiful Son'' - שיר שקט שנשמע כמו ''Street Spirit'' של רדיוהד, ואולי, גם בשל מפיק האלבום, השיר הזה יזכיר לכל חובבי Audioslave את ''Like A Stone''. מפה אני קופץ לשיר האחרון, ''Woodwork'', שנפתח בגיטרות גראנג'יות, כאילו העתיקו אותם מימי סיאטל העליזים. המשך השיר נשמע כמו שיר סיום של אלבום שיודע בדיוק מה הייתה מטרתו עלי אדמות - לעשות שמח ולגרום לנו לחשוב. למה מסיימת הלהקה את הדיסק בשיר שבעצם מדבר על חוסר הישגיות ועל החיפוש העצמי המתמיד? האם הם באמת לא מבינים שאם הם ימשיכו מפה העתיד מבחינתם יהיה רק ורוד. כשאני שומע שוב ושוב את הדיסק אני מבין בעיקר דבר אחד: חברים, הגראנג' לא מת, הוא פשוט היה תקוע בתוך המערה, ו-Cave In בהחלט מצליחים להוציא אותו החוצה.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©