הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
suzanne vega :: 99.9° f.
a&m, 1992    
בשירתה האדישה, המנותקת מן התוכן הקשה שעליו היא שרה, יוצרת וגה מעין תחושת נחמה אצל המאזין, איזשהו מרחק שמקהה את העוקץ שבשיר ומשאיר טעם שמעבר לכעס או נקמה, טעם של איסוף השברים והשלמה עם גורל שלא תמיד הוגן.
מאת: חבלהתאמץ בתאריך 12/04/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
woven hand
mosaic
erik sumo
my rocky
mountain
led zeppelin
houses of the
holy
the smiths
strangeways,
here we come
saloon
(this is)
what we call
progress
paul simon
surprise
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8    דירוג הגולשים: 8.8 (6 מדרגים)

folks are electric
רוצים גם?
היא לא היתה אמורה לעשות את האלבום הזה. עד כמה שזה נוגע לה, היא היתה יכולה להמשיך ולכתוב שירי פולק מרירים-מתוקים; משוררת אורבנית חמושה בגיטרה אקוסטית אל מול העולם הדיגיטלי שמתפתח סביבה. אבל מסתבר שגיטרות אקוסטיות לא עושות רושם על העולם הדיגיטלי. וכך, כשמיטשל פרום בעמדת המפיק, עשתה סוזן וגה את אחד האלבומים היפים שנוצרו בתחילת שנות ה-90, כשהאלקטרוניקה והמחשבים החלה למצוא את דרכם גם לסגנונות מוסיקה שלא השתתפו בחגיגה עד אז, שלא היו מוסיקת מועדונים או ניו- וויב אייטיזי.

וגה היא לא Bowie. אם בואי יכל ב- Earthling לאמץ את הדראם נ' בייס ולעשות אלבום שהוא באמת היתוך בין רוק ואלקטרוניקה, הרי שאצל וגה הלופים, התכנותים והסינטיסייזרים באים כתוספת למנה העיקרית ולא כחלק ממנה. קודם כל, רק כמחצית מן השירים עברו ''טיפול בחשמל'' עפ''י חלוקה שהולכת פחות או יותר -שיר כן שיר לא-. מרבית השירים עדיין מתבססים על אותו מתכון של הקול הנדיר של סוזן בליווי גיטרה אקוסטית ובד''כ גם בס דומיננטי. אבל ב''שירים שכן'' מתגלה היופי שבעיבודים שעשה מיטשל פרום למי שתהיה מאוחר יותר אשתו ואח''כ גרושתו. פרום השכיל, כאמור, שלא לכפות את האלקטרוניקה על שירי הפולק של הזמרת שלו. למעשה, עיקר ההשפעה היא בתחום שלו היה מנוגן בכלים חיים היה נקרא ''הקשה'' - סימפולים ולופים של תופים, דלתות נטרקות, חריקות והתנשמויות שמספקים את המצע הריתמי לשירים של סוזן.

השירים עצמם לא יוצאי דופן, וגה תמיד היתה כותבת מרשימה, מהסוג שמביא לידי הבנה את האבחנה שבין משורר לבין פיזמונאי או תמלילן (קראו את המשפט עוד פעם ותגלו שבכל זאת אפשר להבין את התחביר שלו). אני לא אכנס לפירוט של השירים והיופי של כל אחד מהם. למי שרוצה להציץ אל העושר הגלום בשיריה אני ממליץ להכנס לאתר שלה. רק לשני שירים אתייחס כאן, בגלל העדפה אישית.

הראשון, ''Fat man and dancing girl'', הוא ''שיר כן'' מופק היטב שהשפעתו של מיטשל פרום עליו ניכרת היטב. זהו גם השיר שבגללו הפכתי את הבס, שהיה אמור להיות אפיזודה קצרה ולא מחייבת לפני שאני ממשיך בנגינה אינטנסיבית על גיטרה, לכלי הנגינה העיקרי שלי; ולכן (וסליחה על הפלצנות) זהו גם אחד השירים החשובים בחיי. השיר השני, ''Bad wisdom'', הוא דוגמא נפלאה לכישרון של וגה לטפל בנושאים כואבים. בשירתה האדישה, המנותקת מן התוכן הקשה שעליו היא שרה, יוצרת וגה מעין תחושת נחמה אצל המאזין, איזשהו מרחק שמקהה את העוקץ שבשיר ומשאיר טעם שמעבר לכעס או נקמה, טעם של איסוף השברים והשלמה עם גורל שלא תמיד הוגן.

לסיכום, כנראה ש-99.9 לא יכנס לרשימת ה- 10/50/100 האלבומים הגדולים של איזשהו מגזין מוסיקה נחשב, אבל אצלי בלב שמורה לו פינה חמה של יופי ופשטות בתוך כל התחכום, הציניות והרעש שמסביב.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©