הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Jazz
john coltrane :: a love supreme
impulse!, 1964    [אלבום]
אחריו מגיעה עבודת השם בכל הדרה, ''Pursuance'' הנפתחת בתופים מלאי הוד של אלוין ג'ונס, ונמשכת בסקסופון של קולטריין ושוב סולו מופרע של טיינר, כאילו הם מתחרים ביניהם על אהבת האל
מאת: קאיה בתאריך 06/05/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
keith jarrett
la scala
iggy pop
preliminaires
common bond
rhythm of
life
common bond
rhythm of
life
marbin
breaking the
cycle
alice
coltrane

universal
consciousness
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9.9    דירוג הגולשים: 9.9 (10 מדרגים)

עבודת האל   מתוך פרוייקט שורשים
רוצים גם?
ישנה טענה נפוצה הגורסת כי אמנות בכלל ומוזיקה בפרט היא אחת הדרכים הנעלות ביותר לתיאור הנשגב מאתנו, האלוהי. אמנים מאז ומעולם ביטאו את עומק אמונתם והערצתם לשוכן במרומים ושליחיו באמצעות כישוריהם, בין אם אלו היו ציורים המתארים סצנות מסיפורי הברית הישנה והחדשה, פסלים של אלים מהמיתולוגיה היוונית ושירי מזמור שחוברו כדי להאדיר, לפאר ולהלל כל ישות אלוהית שאי פעם התקיימה בראשם של בני האדם, בשמים, בים, ביבשה ובכל מקום.

ג'ון קולטריין האמין באמת ובתמים בקיומו של אל השומר עליו ומשגיח את צעדיו, ולכן הודה לו על כל מה שנתן לו וחנן אותו (וזה הרבה מאד) בצורה הטובה ביותר שבן אנוש מסוגל לה: הוא יצר את אחד מאלבומי הג'אז המושלמים ביותר בהיסטוריה, ואחד מהגדולים במוזיקה הפופולארית בכלל - A Love Supreme, יצירה שלמה, מלאת תשוקה ועצמה, שתהפוך כל אפיקורוס ואתאיסט למאמין אמיתי, אם לא באלוהים אז לפחות בכוחה של המוזיקה לעורר מחשבה ורגש כאחד.

לא לגמרי ברור כיצד נטמעה האמונה המוחלטת הזו בקולטריין. יתכן שכמכור כבד להרואין הוא נזקק לדבר מה להיאחז בו ולהסתמך עליו, אך סביר להניח שהסיבה העיקרית נעוצה בעובדה שגדל במשפחה של מאמינים - סבו מצד אמו היה כומר. קולטריין, בן לחייט שהיה גם מוזיקאי חובב ואם שפרנסה את משפחתה כעוזרת בית לאחר מות האב, החל לגלות עניין במוזיקה בגיל צעיר מאד. את צעדיו הראשונים בתחום עשה כשניגן בלהקה מקומית על קלרינט, ומאוחר יותר, בתיכון, עבר לסקסופון אלט.

אחרי תהפוכות שונות ומשונות - שכללו פרידה ממשפחתו בשל מצוקה כלכלית, לימודים בפילדלפיה, קריירה צבאית קצרה כנגן בתזמורת חיל הים בהוואי ונגינה בהרכבים שונים - עבר קולטריין לליגה של הגדולים באמת: תחילה כנגן בלהקתו של דיזי גילספי, ומאוחר יותר בחמישייה של מיילס דיוויס (עמו הקליט את Kind Of Blue, קלאסיקה על זמנית בפני עצמה) וברביעייה של תלוניוס מונק. בין לבין התחלף סקסופון האלט בטנור - זאת, יש אומרים, לאחר ששמע את צ'רלי פארקר מנגן על האלט, ובעקבות כך הגיע למסקנה שאין לו מה לחדש על הכלי.

במשך הקריירה היחסית קצרה שלו (החל מ-1955 עד מותו ביולי 1967 מסרטן בכבד) הקליט עם אינספור הרכבים, ידועים יותר ופחות; לאחר מותו ניצלו חברות התקליטים את העובדה הזו כדי להוציא תחת שמו כותרים בהם השתתף כנגן ליווי בלבד. מאלבומי הסולו הבולטים שלו לפני לאב סופרים ניתן לציין את Giant Steps (מ-1959) ו-My Favorite Things (מ-1960, עם נעימת הנושא הלקוחה מ''צלילי המוזיקה''), בהם פיתח את הטכניקה האופיינית לו - סולואים ארוכים, מורכבים ושלוחי רסן, שעוררו שאט נפש במבקרים מסויימים וקנו את הערצתם של אחרים.

בחוברת המצורפת לעטיפת האלבום קולטריין מספר על ההתעוררות הרוחנית שחווה בשנת 1957, על המשבר שאחרי והיציאה ממנו - בעזרת, איך לא, ידו המנחה ומלאת הרחמים של האל. נדמה כי המוזיקה מספרת לנו סיפור דומה: ארבעה קטעים יש באלבום, בשלוש רצועות. זה מתחיל עם ''Acknowledgement'', בו גם הנגנים וגם המאזין מקבלים על עצמם את אלוהיו של קולטריין שנדמה כאילו מדבר בעצמו דרך פיית הסקסופון. בסוף הקטע מבליח קולו העמוק של קולטריין עם הסיסמא ''a love supreme, a love supreme'' שוב ושוב, כמזכיר לעצמו ולנו למה אנו כאן.

הקטע הבא, ''Resolution'', כובש את המאזין באופן מוחלט ומסיר כל צל של ספק אם אי פעם היה כזה; קטע מלודי וסוחף, עם סולו פסנתר נהדר של מקקוי טיינר. אחריו מגיעה עבודת השם בכל הדרה, ''Pursuance'' הנפתחת בתופים מלאי הוד של אלוין ג'ונס, ונמשכת בסקסופון של קולטריין ושוב סולו מופרע של טיינר, כאילו הם מתחרים ביניהם על אהבת האל. יד ביד עם הקטע האחרון, מגיע שיר ההלל, ''Psalm''; הפעם תורו של הבסיסט ג'ימי גאריסון לפתוח, וההמשך שקט וכנוע, אך עם זאת מלא הערצה והודיה, ממש כמונו.

היכולת של ג'אז לגעת, לרגש, הוטלה לא פעם בספק ע''י חובבי מוסיקה, גם על ידי. היה נדמה לי שלא אוכל לאהוב באמת מוסיקה שלא אצליח לזמזם מדי פעם. גם כשהתאהבתי קשות בז'אנר, זה היה קודם כל דרך מוסיקה חיה - הרי כוחו העיקרי של הג'אז באימפרוביזציות ספונטניות - איך אפשר ליהנות הנאה שלמה מאלבום בו הרצועות נדונות לחזור על עצמן שוב ושוב?

ובכן, לאב סופרים מגלה שאפשר ועוד איך. מלווה בלהקה של נגנים מוכשרים, הזורמים עם התימה הדתית והרוחנית, ובשילוב של נעימות ג'אז מלודיות, בלוז וסווינג, הצליח קולטריין ליצור כאן אלבום ייחודי ופורץ גבולות שהשפיע על עשרות ומאות מוזיקאים - ג'אזיסטים ואחרים, ומהווה ציון דרך בתולדות המוסיקה של המאה העשרים. בהיותו קליט ואף ממכר, האלבום מומלץ גם לאלו המבקשים לעשות הכרות עמוקה יותר עם הז'אנר - זהו מקום מצוין להתחיל ממנו. בסך הכל קצת יותר מחצי שעה של מוסיקה, אבל חצי שעה שתלווה אתכם כל החיים, באחריות.

עוד מספר קולטריין בחוברת - ''ביקשתי בצניעות לקבל את היכולת והזכות לשמח אחרים דרך המוסיקה. אני חש שזו הוענקה לי דרך חסדו...'', ולנו רק נותר לומר,
Praise the Lord, Amen.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
miles davis || 

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©